לבד או יחד? המחקר שמצא יתרון לאימון משותף

מחקר מצא כי בני 65+ שהתאמנו עם אחרים לפחות פעמיים בשבוע הראו סיכון נמוך יותר לירידה קוגניטיבית לעומת מי שהתאמנו לבד או לא התאמנו כלל

"אין גיל מבוגר מדי להתחיל". | שאטרסטוק

"אין גיל מבוגר מדי להתחיל". | צילום: שאטרסטוק

תוכן השמע עדיין בהכנה...

לפעילות גופנית משותפת, כלומר אימון עם אדם נוסף, יש יתרונות רבים: היא מגבירה מוטיבציה, יוצרת תחושת מחויבות ולעיתים גם הופכת את האימון למהנה יותר. מחקרים חדשים מצביעים על כך שלפעילות משותפת עשויה להיות השפעה חיובית גם על בריאות המוח, במיוחד בגיל מבוגר.

מחקר שנערך בקרב 4,358 מבוגרים ביפן מצא כי משתתפים שהתאמנו עם אחרים לפחות פעמיים בשבוע היו בסיכון נמוך יותר לפתח ירידה קוגניטיבית בהשוואה לאנשים שהתאמנו לבד או לא התאמנו כלל.

ירידה קוגניטיבית יכולה להתבטא בקשיים בזיכרון, בלמידה, בריכוז ובקבלת החלטות, תהליכים המשפיעים על התפקוד היומיומי ועל איכות החיים.

הכי מעניין

לדברי החוקרים, בדידות חברתית נחשבת גורם סיכון מוכר לדמנציה, ולכן שילוב של פעילות גופנית עם אינטראקציה חברתית עשוי להיות בעל ערך מיוחד.

השפעה מצטברת של פעילות גופנית וקשרים חברתיים

במהלך ארבע שנות מעקב בחנו החוקרים את הרגלי הפעילות הגופנית של המשתתפים, בני 65 ומעלה, אשר חיו באופן עצמאי בקהילה.

המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות:

  • אנשים שאינם מתאמנים כלל
  • אנשים שמתאמנים לבד לפחות פעם בשבוע
  • אנשים שמתאמנים עם אחרים לפחות פעם בשבוע

במהלך תקופת המחקר, כ־7.7% מהמשתתפים פיתחו ירידה קוגניטיבית בדרגות שונות.

בהשוואה למי שלא התאמנו כלל, פעילות גופנית לבדה נקשרה לירידה של כ־22% בסיכון לירידה קוגניטיבית. אולם כאשר נוספה גם פעילות חברתית, כלומר אימון עם אדם נוסף, הירידה בסיכון עלתה לכ־34%.

החוקרים העריכו כי אילו כל המשתתפים היו מתאמנים עם אחרים לפחות פעמיים בשבוע, ניתן היה להפחית את שיעור הירידה הקוגניטיבית בכ־29% בכלל האוכלוסייה שנבדקה.

עוד כתבות בנושא

למה פעילות משותפת עשויה להועיל?

פעילות גופנית ידועה כגורם חשוב בשמירה על הבריאות, והיא נקשרה להפחתת הסיכון למחלות לב, שבץ וסוכרת, לצד שיפור במצב הרוח, בתפקוד הגופני ובאיכות החיים.

כאשר הפעילות נעשית יחד עם אחרים, נוסף גם מרכיב חברתי אשר בפני עצמו נקשר לבריאות קוגניטיבית טובה יותר.

אינטראקציה חברתית מפעילה את המוח בדרכים נוספות, ומעודדת יצירת קשרים חדשים, תחושת שייכות ותמיכה הדדית.

מחקרים קודמים מצאו כי קשרים חברתיים תכופים בגיל 60 ומעלה נקשרו לירידה בסיכון לדמנציה במהלך השנים שלאחר מכן.

חוקרים מציינים כי פעילות חברתית עשויה לסייע ביצירת “רזרבה קוגניטיבית” – יכולת של המוח להתמודד טוב יותר עם תהליכי הזדקנות.

גם הנאה והתמדה משחקות תפקיד

מעבר להשפעה הפיזית, פעילות משותפת עשויה להגדיל את הסיכוי להתמיד באימונים לאורך זמן.

קבוצות הליכה, חוגי התעמלות או אימונים זוגיים יכולים לספק תחושת מחויבות, עידוד הדדי ואף תחושת הרפתקה.

משתתפים במחקר ובפעילויות דומות סיפרו כי הקשרים החברתיים שנוצרו סביב הפעילות תרמו לא רק לבריאותם, אלא גם לתחושת המשמעות והקהילה.

כמה פעילות מומלצת?

ארגון הבריאות העולמי ממליץ לבני 65 ומעלה לבצע לפחות:

  • 150 דקות של פעילות גופנית מתונה בשבוע
    או
  • 75 דקות של פעילות אינטנסיבית בשבוע

בנוסף, מומלץ לשלב אימוני חיזוק שרירים לפחות פעמיים בשבוע.

עם זאת, רק מיעוט מהמבוגרים עומד בהמלצות אלו בפועל.

מומחים מדגישים כי גם התחלה הדרגתית יכולה להועיל, וכי אף פעם לא מאוחר להתחיל בפעילות גופנית במיוחד כאשר משלבים בה מרכיב חברתי.

המסר המרכזי של החוקרים הוא פשוט: פעילות גופנית חשובה לבריאות הגוף והמוח וכאשר עושים אותה יחד עם אחרים, ייתכן שההשפעה אף משמעותית יותר.

עוד כתבות בנושא

ב' בתמוז ה׳תשפ"ו17.06.2026 | 07:47

עודכן ב