נדב הלפרין
משורר, מגיש התוכנית "אש זרה" בתאגיד השידור הציבורי "כאן"
הכתבות של נדב הלפרין
ניו-יורק: הנינוחות הבלתי נסבלת של הקיום
הרצח שלשום הוא עדות להר הגעש שאנו עומדים על סיפו, אבל בעיר החשובה בארה"ב שולטת השאננות
סוף תקופת האחריות
החייל החרדי הראשון על הירח
דווקא הנביא המקצועי לא יראה את מה שכל חמור מסוגל לראות
כשהחוזים מרחפים באוויר ההערכות — לפעמים כל שהמציאות דורשת הוא ארבע רגליים על הקרקע
עולם דו פרצופי
ממשלה בורחת מאמת
טראמפ והכלכלה הפשוטה של הכוח
ישראל מוכרחה, על אף פגמיה, להציב את עצמה כקול מוסרי קבל אדם ועולם
ממעוף הציפור: מעולם לא היינו מוכנים יותר לתיקון
דווקא עכשיו צריך לחזור לבני ברק של לפני 2000 שנה
אם אין שכל, תאכלו עוגות
חמש מחשבות ישראליות בימי הפורים האלה
התמונה שתיחרט אחרי הכול בתודעה ההיסטורית
האופוריה מדברי הנשיא החדש-ישן מסוכנת מאוד
יעקב פרנק והדם היהודי
מלכוד 77: מה אסור ללמוד מהחשמונאים
דו־קרב בצהרי היום: על מצב השיח הציבורי בישראל
אמריקה בחרה במי שהצטייר כאנושי
בשביל מה שנלחמתם, רקדתם מספיק
"ובכל זאת עוד העם מאמין"
קריאה ביומניו של הלל צייטלין ממלחמת העולם הראשונה, בצל המלחמה הנוכחית
פרוג'יה וירושלים: ארבע מחשבות מאיטליה
ראשיתו של התיקון - בדמיון: ישראל 2044
ביום האפל אפשר למצוא גם את פתח התקווה של השנה הזו
זעקת "איכה" שזעקנו בשוך היום השביעי של אוקטובר הייתה בניגון המדויק של כל ה"איכות" היהודיות
בין ניסיון ההתנקשות בנשיא טראמפ לשבעה באוקטובר
מה נוראה היא טפיחת המציאות על פני האדם שבטוח כי למד מטעויות העבר
המוות רוכב על סוס בשמיים
הגיהינום של קפקא
אנחנו זקוקים ל"ציונות פוסט צינית"
יש מקומות שהגוף היהודי נעדר מהם
בשכחת הגוף היהודי טמון מה שמאפשר את המחאות בקריות האקדמיה באמריקה בידי יהודים ושאינם יהודים
הצירוף הדליק "אש זרה" עודו מלחש בשפתנו
צחוק ובכי בנשף המסכות
בנפשנו הדבר: על הדיבור הריק מתוכן בשיח הישראלי
בעקבות הקריאה בדו"ח הוועדה הממלכתית לחקירת האסון בהילולת רבי שמעון בר יוחאי
לפעמים אין מנוס מלמשות את עצמנו מן הביצה בשערותינו
זוהי האלכימיה - ואולי נכון יותר לומר אלפיזיקה - שישראל זקוקה לה בעת הזאת
מחשבות על המלחמה בשטן: סיפורו של רבי יוסף דלה ריינה
שירה מתוך החורבות
נוכחים נפקדים: ארבעה רגעים מפתיחת השנה האקדמית
געגועי לצ'רצ'יל: הלוחמים בשטח מחכים לנאומי מנהיגות
געגועיי לקיסינג'ר ובן־גוריון
העתיד על פי לאונרד כהן כבר כאן
שרלוק הולמס ותעלומת הרוע האנושי
שלומי כשלום עמי
שני כוחות התגברו בי בימים האחרונים: הזעם מחד והאהבה לסובבים אותי מאידך
האושפיזין שראוי להזמין בעת הזאת לסוכה הארצישראלית
המקום שבו אדמו"רי חב"ד נפגשים עם יונה וולך
הולכת ומתבהרת בי התחושה: הישראליות מתגעגעת לישעיהו ליבוביץ
בעולם חסר יראת משפט בחיים הציבוריים - לא תוכל להתקיים יראת משפט בין דפי הסידור
המחשבה שאפשר להתחלק לישראל ויהודה היא מקסם שווא אשלייתי
המשבר הנוכחי שוכן בתודעה הרבה יותר מבממשות, וזה לא פחות מחריד
הפרידה מהרב אדלשטיין צריכה להיות מעבר מתודעת המאה ה-20 אל המאה ה-21
אל תצנזרו את דוד המלך
ירושלים היא גם פתח גן עדן
אולם הטרגדיה הגדולה של "יום ירושלים" היא שנעדרת ממנו ירושלים הממשית, זו שחיים בה
