א. בראשיתם של ימי המלחמה הארוכה הזו, מעטים מאוד היו הדברים שידעה הישראליות ההמומה לומר לעצמה בביטחון. כן, היא הבינה באיזו טבעיות בלתי נמנעת שעליה לעמוד על נפשה, אבל באילו כלים, ולכמה זמן ובאיזה מחיר? הכול לוט בערפל גדול וכואב. רק דבר אחד היה ברור כשמש בצהרי יום קיץ ארצישראלי: הם ילכו הביתה. הם, כלומר המנהיגים, האוחזים בהגה: ראש ממשלה ושריו, גנרלים, ראשי שירותים, ולא רק הנוכחיים אלא גם לשעברים שעד לפני רגע אחזו באותה תפיסה קורסת, באותה קונספציה. הם יעזבו את מסדרונות הכנסת ואפילו את מסדרונות ערוצי התקשורת. תהיה החלפה גדולה. יקום דור חדש תחת הישן.
זה נישא בכל מקום בפי דוברים מימין ומשמאל. שמעתם את הביטחון בזה בכל תוכנית רדיו, ראיתם אותו בכל פאנל טלוויזיוני, הוא נכתב בעיתונים ובקבוצות דיונים ברשתות החברתיות ועלה בבירור משאון שיחות החולין בבתי הקפה ובבתי הכנסת. זה יקרה, ודאי שזה יקרה. רק יחלוף השלב הראשון וההכרחי במלחמה, או לחלופין המלחמה תיחתם לגמרי. אבל זה יקרה. כפי שזה קרה ביום הכיפורים ואפילו יותר מביום הכיפורים. לא יכול להיות אחרת. יש הרי סיבה נוראה ויש לה תוצאה אחת בלבד.
ב. והנה, כמעט שנתיים חלפו ביעף נורא, וההחלפה הגדולה לא קרתה. מי שהלך, ברצונו או שלא ברצונו, ירד מן הבמה בהשמיעו בקושי קול ענות חלושה של אחריות, ומי שנותר, ובכן, לא רוצה ללכת לשום מקום. כשכתבתי בדפים אלו לפני מחצית השנה שיהא זה אסון אם נרוקן מתוכן את תפיסת האחריות הישראלית, שביום הכיפורים ההוא באה לידי ביטוי בהתפטרות בכירי ממשלת גולדה (גם אלו שתחומם לכאורה לא נגע למחדל כהוא זה) ונטישתם את החיים הפוליטיים, היו מי שכתבו לי שעליי להתאזר בסבלנות. עוד מעט קט יבוא הרגע שבו תהיה לקיחת אחריות גודלה ומכוננת. הם יפרשו, או שלא יעמידו את עצמם עוד לבחירה, זה עדיין ברור מאליו.
הכי מעניין
היום איש אינו כותב לי זאת. היום כבר נתחוור ההפך. זה לא יקרה. הניצחון המוחלט על תפיסת האחריות קרוב למדי.
מחבלי הנוח'בה חוטפים אזרחים ישראלים בשבעה באוקטובר. | צילום: איי.אף.פי
ג. פרשת עקב, פרשתנו בשבת הזו, היא פרשת האחריות הגדולה של חמשת חומשי התורה. משה, במכתב הפרידה הגדול של מן הקיום, מצייר את האחריות הזו בקווים פשוטים וברורים: למעשים יש השלכות. התוצאה עוקבת אחר הסיבה. עקב מעשיכם יהיו חייכם. אם תשמרו את המצוות ייטב, ואם לאו...
זוהי למעשה "תורת הגמול" היהודית, שאני מרבה לחשוב בה לאורך השנים, גם מפני שזו פרשת בר המצווה שלי, אבל גם מפני שכפי שניסחו זאת חכמינו מאז ומעולם, קשה מאוד להבחין בעולמנו בקשר מהותי בין המעשה להשלכותיו, ובעיקר, בין המעשה הראוי לאיזה תגמול ראוי מהעולם. זו הרי השאלה הנושנה כל כך על הצדיק שרע לו במציאות שיש בה כל כך הרבה רשעים שטוב להם בהחלט. איכשהו, דווקא העת הישראלית הזו העניקה לי פירוש חדש לדברים: עצם האמונה שיש השלכות למעשים היא הגמול עצמו, מפני שחברה שאיבדה את ביטחונה בקשרי הסיבה והתוצאה היא חברה בקריסה: לא יהיה בה מי שיקבל אחריות, מפני שבאחריות הזו אין צורך.
ד. בימים האלה אנחנו רואים היטב מה המשמעות של תפיסת "אין צורך באחריות". ראש הממשלה של המחדל מתקוטט עם הרמטכ"ל שגם הוא בשר מבשרו של המחדל, שהרי היה מנכ"ל משרד הביטחון ביום ההוא באוקטובר (וכמובן, סגן הרמטכ"ל רק שנתיים לפני כן). ראש הממשלה מאשים את הרמטכ"ל שאינו מסוגל להוביל לניצחון, אבל ראש הממשלה הוא שהתעקש למנותו ובידו גם היכולת להביא לפיטוריו. הדמויות הנערצות עליו, צרצ'יל ולינקולן, ידעו לפטר גנרלים באבחה ובלי סנטימנטים. במקום לממש את אחריותו הוא בוחר, כרגיל, בהשלכות בוץ מתוקשרות וחסרות תוחלת, כפי שהיה עם הרמטכ"ל הקודם במשך תקופה ארוכה.
הרמטכ"ל עצמו, שאמר שכיבוש העיר עזה הוא "מלכודת מוות" לחיילינו, כבר מאשר תוכניות ראשוניות לכיבוש הזה. הרמטכ"ל בוודאי כפוף לדרג המדיני, אבל אם הוא אכן חושב שמדובר בצעד שגוי ומסוכן עד כדי כך, עליו פשוט להתפטר. איש לא מכריח אותו להיות הגנרל הבכיר במדי הזית. דברי ימי המלחמות מלאים בגנרלים רבי תהילה ממנו שעזבו את תפקידם.
הרמטכ"ל אייל זמיר ברצועת עזה | צילום: דובר צה"ל
השניים גם יחד, המדינאי הבכיר והגנרל הבכיר, דומים למי שמתכוננים כבר מעכשיו לאיזה משפט עתידי בתקשורת שבו ינסו לטעון שלא עליהם האחריות. הם לא נראים כמי שאכן אוחזים באחריות הזו בשעה שהיא נדרשת. ומי ניצבים בתווך? החיילים השחוקים שיישלחו בקרוב אל לוע הארי של המלכודת האמיתית או הבדויה.
ה. לפני עשרים שנים הלכה מאיתנו המשוררת הגדולה זוכת פרס ישראל דליה רביקוביץ. היו שמועות שהתאבדה, אבל היום אנו יודעים שליבה, שהיה רגיש מאוד לכל כאב שבעולם, לא עמד לה עוד. יש שורה שלה שאני הולך עמה כבר כמה ימים, מתוך השיר "מושיע", המספר על אדם גוסס. "ויאמר אחיו: יש לו מושיע / ויאמר דודו: יש לו מושיע / ועל אחיהם לא נתנו דעתם / כי אמרוּ בליבם: יש לו מושיע".
זהו העולם נטול האחריות, לעד מצפים בו למושיע זר שאינו אנחנו.
ו. ובחזרה לפרשת עקב: אכן קשה מאוד לצייר את הקשר המדובר בה בין טיב המעשים לטיב האקלים בארץ ישראל. ברם, אם קשר כזה אכן קיים, הרי שמזג האוויר המחריד של הימים האחרונים צריך לעורר בנו כמה וכמה מחשבות נוגות.