בשבועות האחרונים יצא לי ללכת לארבע הופעות מוסיקה ישראלית. לא מעט, בטח לא למי שמטופל, בגילו, בתינוקות (בת 5 חודשים ובת שנתיים ו-10 חודשים). ההשקעה (צבא של בייביסיטריות, תיאומים, האכלות, החלפות ושאיבות חלב-אם) השתלמה. ארבע הופעות נפלאות ראינו, רעייתי ואני, בשבועות הללו. היינו ביהודה פוליקר (מועדון רדינג), בג'ירפות (זאפה הרצליה), בפורטיס (זאפה הרצליה) ובדני סנדרסון (זאפה תל-אביב). ארבעה הפכים, אף הופעה לא דומה לשניה, ועדיין כל אחת ואחת מהן השאירה טעם מיוחד בלב ובנשמה, ריגשה, העניגה, הביאה אותי שוב לתובנה שבארץ הזאת עושים מוסיקה נפלאה.
ועוד משהו: בסיומה של ההופעה האחרונה (סנדרסון בפורים), נזכרתי ביהורם גאון. יותר נכון, בדברים שאמר לפני כשבועיים על ה"זמר" המזרחי. דברים שעוררו, כמובן, את הסערה המתבקשת בגיגית הביוב שלנו, ואת ההתנפלות התקשורתית הרגילה, ואת צבא ...