צ'מפיונס!

נפתח באזהרה: מי שלא מתעניין בכדורגל, ועוד ישראלי, מוזמן לנטוש את הפוסט הזה עכשיו, ויפה שעה אחת קודם. יפה.
עכשיו לעניין: הפועל בצ'מפיונס. נקודה. זה לא היה פשוט, לעיתים זה היה אפילו מכוער, אבל עם השורה התחתונה אי אפשר להתווכח. אנחנו שם. הנה התובנות שלי, כמי שמלווה את האדומים כבר 35 שנה (ואפילו היה בזלצבורג בשבוע שעבר):
1. אלי טביב, הבעלים (50%) של הפועל עלה לשידור היום אצל אופירה אסייג ואיל ברקוביץ וקשקש את עצמו לדעת. תיכף הוא פורש, אמר טביב, כי כבר "הגיע לטופ", וחוץ מזה שגוטמן עשה את זה "רק בזכות הכסף שלנו". וואלה, טביב, חבל שלא למדת מגדולים ממך, שכבר אמרו שאף פעם לא תצטרך להכחיש ראיון שלא נתת. אני עוקב אחריך מאז שאתה איתנו ורואה איך אתה מזנק על כל מצלמה, חוטף כל מיקרופון, לפעמים אפילו משחקנים. שמע, בוא נגיד את זה בעדינות: מיטש גולדהאר העמיד לאבי נמני תקציב כפול מזה שאתה העמדת לגוטמן, ולא השיג כלום. גם לא ישיג. גוטמן עשה דאבל בשנה שעברה, עם כסף קטן. במקומך, הייתי מצחצח לגוטמן, וגם למוני הראל, שהוא אוהד אמיתי, את הנעליים כל בוקר מחדש. מהרגע הראשון ראיתי עליך שבאת להתחכך. הדאחקות עם קיציס, המצלמות, התקשורת. בשביל ילד קטן שבא משום מקום, זו הצלחה גדולה. ואני מפרגן לך אותה. אבל זה לא אומר שאתה יכול להתחיל להתפרע. תירגע, או תפרוש. המותג של הפועל, במצבו היום, יכול להגיע לבעלים קצת יותר מאופק ומכובד ממך.
2. גוטמן. מאמן גדול. חוץ מזה, שהוא גם אחד שיכול לחבר כמה משפטים יחד, שמשתמש בחוש הומור, שמבין תקשורת. בשבוע שעבר, בחיפה, הוא כשל. גם הרכב שערורייתי, גם החלטה בעייתית להכניס את שכטר ולאבד אותו סתם, גם התפרצות על בונדר. גדולים מגוטמן כשלו בצורה כזו ברגעים מותחים כל כך, אבל היה לו מספיק שכל להתנצל. ככה צריך, גוטמן. חוץ מזה, שאם אתה רוצה לנצח בחיפה תעלה עם ההרכב הכי חזק, ואם לא תעלה עם הנוער. גם זה וגם זה, לא הולך. מילא, עברנו את זה, ובלי כל קשר אם טביב לא מצחצח לך את הנעליים מחר בבוקר, תתקשר. אני אצחצח.
3. בלומפילד. מוני הראל צודק. רק בלומפילד. בשביל זה המציאו אותו. אין בית כזה, אין מקום כזה, מה שמבטיח לנו שחולדאי ינסה להרוס אותו כמה שיותר מהר (סתם, סתם. חולדאי בסדר גמור וראש עיר מצויין. אני בשל לסלוח לו על אוסישקין, אם יתנצל כמובן). חבל שנזכרתם מאוחר להכשיר את האצטדיון הזה לצ'מפיונס, הלוואי שהאירופים יפגינו גדלות נפש ויאפשרו לנו לשחק שם. רמת גן זה מקום בלתי נסבל, חבל שלוזון לא מבין שמדובר בבושה מעליבה שלא מעניקה מינימום תנאים לצופים ולא מייצרת אוירה ביתית. אין צדק. הרסו את אוסישקין, במקום להרוס את רמת גן.
4. יצחקי. יכול להיות שלפני עשר שנים הייתי פוצח בריקוד סוער אחרי שהתברר שברק יצחקי נפצע וכנראה גמר את העונה. צר לי, אני לא שמח. זו טרגדיה וכל מי שאוהב כדורגל צריך להצטער עליה, כולל אוהדי הפועל. נכון, שונאים את מכבי, ושמחים תמיד במפלתה (ולא חסרות לה מפלות, ברוך השם), אבל אני לא מצליח לא להצטער כשאני רואה מה שקרה ליצחקי. גם כי מדבר בשחקן מעולה שכל מי שאוהב כדורגל יודע להעריך, וגם בגלל שהגיע הזמן לקצת יריבות אמיתית בעיר הזאת. אם ננצח בדרבי הבא, או בזה שאחריו, כבר יש להם תירוץ מוכן. אז מה עשינו? בגביע הטוטו, לפני כמה שבועות, ראינו 12 אלף צהובים מריעים לקבוצה שלהם על הפסד מינימלי (רק 3-2...) להפועל. זה כבר לא מצחיק. מכאן, איחולי החלמה מהירה ליצחקי.
5. הראל. מוני הראל הוא הפועל. אוהד אמיתי, בעלים עם נשמה, אם כבר צריך לברך מישהו על הכסף שהשקיע בהפועל, מוני הוא האיש. יש לו הרבה פחות מלטביב, אבל הוא נותן מכל הלב ולא דורש מאף אחד תשומת לב או כבוד. על הדשא בטדי הוא לא היה (טביב דווקא כן), כי "לא היה יכול לעמוד בזה". שאפו, מוני.
6. האדיוט. יש ב"ידיעות" פרשן אחד, רהוט מאוד, ידען מופלג, שעושה מעצמו צחוק כבר יותר משנה. לא נותן למציאות להרוס לו את התזה. מדי שבוע קוראים את הסבריו המלומדים על הבעיות של הפועל, בעיקר הבצורת בהתקפה, הגוטמניזם, כמו שהוא מיטיב לכנות את זה. הוא מזהיר, מתרה, מאשים, שם את האצבע על כל התקלות והבעיות והחולשות של הקבוצה הזאת. אלא שבמציאות, קורים דברים הפוכים לגמרי. וממשיכים לקרות. אבל פרשננו בשלו. לפני כמה חודשים, אחרי הדאבל, פורסמה ב"עין השביעית" כתבה שסקרה את כל מה שהאיש כתב בטורו, ומול זה את מה שקרה מיד בשטח. אחרי סקירה כזו, כל אחד היה צריך לתלות את העט ולהתפטר. לכולנו יוצא מדי פעם לטעות, גם בפרשנויות וגם בעובדות. אנחנו בני אדם. העניין הוא, שצריך להסיק מהטעויות מסקנות. ואם צריך, גם לתקן. האיש הזה, שם ב"ידיעות", לא מוכן לפקוח עיניים, והם נותנים לו להמשיך לכתוב. מוזר.
7. דגלאס. אין, אין על האיש הזה. בבלומפילד, מול זלצבורג הלוחמת על חייה, הוא היה היחיד שהחזיק אותנו עם הראש מעל המים. כשכל האחרים נקלעו לפאניקה חמורה, חטפו שבץ מול כל כדור תועה, דגלאס היה הגנה שלמה של איש אחד. ושי אבוטבול, עם הלב והנשמה, ששינה את מהלך המשחק בדקות האחרונות. והקהל, שאין כמותו בישראל (וגם מחוץ לה) לאף קבוצה, שביצע בהפועל החייאה דחופה החל מהדקה ה-80. יאללה, לצ'מפיונס. ברצלונה? נפרק אותם (עלי מוהר, אתה צופה מלמעלה?)