חיכיתי, חיכיתי, ובסוף זה בא. בהארץ, אלא מה. יהונתן סגל, שחקן, יוצר ובמאי, סוף סוף מגיב להשתלחות ולרדיפה נגדו. "זה נושק למקארתיזם", הוא אומר. הכוונה למסע הציבורי נגד העובדה שקרן הקולנוע הישראלי, שממומנת מהכסף שלכם ושלי, החליטה לתמוך בסרטו "אודם". את הפרשה חשף יאיר לפיד בידיעות, וטוב עשה.
ברושור ששיגרה הפקת הסרט עצמה הצהיר בחגיגיות שסיפורו האישי של סגל, בן לניצולת שואה, יעובד בסרט הזה ויהפוך, בעצם, בהשוואה גאונית ומקורית ממש, לסיפורם של הפלסטינים. ובמילים אחרות, השוואת אימי השואה באירופה, שמחקה 6 מיליון יהודים בתאי הגזים, לזוועות הכיבוש ברמאללה וקלקיליה (את תאי הגזים עוד לא גילינו, אבל החברים מ"בצלם" בטח יעשו את זה בקרוב).
סגל אומר שזה "קישקוש", ושהברושור הזה נשלח בטעות, מישהו לחץ על הכפתור הלא נכון באיזה מחשב, ונכתב בכלל על ידי מפיקה שכבר פוטרה, וכו' וכו', ועוד שלל תירוצים מקוריים ויצירתיים.
רוצה ליצור? תיצור. לא על חשבוננו. יהונתן סגל (צילום: אמיר מאירי)אז ככה: אנחנו לא רוצים ממך שום דבר, מר סגל. ממש כלום. לא רודפים אחריך, ולא נעליים. ותעזוב את המקארתיזם. מילה יפה, מרבים להשתמש בה (בעיקר בשמאל), אבל אין לה כאן שום רלוונטיות. רוצה ליצור? תיצור. תביים. תכתוב. תשיר. תעשה כל מה שאתה רוצה.
הבעיה היחידה שלנו היא, שאין לנו עניין שיצירתך, כפי שהיא מתוארת במסמכים שלך, תהיה על חשבוננו. זה הכל. עשרות שנים זה קורה כאן, מתחת לאפנו. כנופיה מסויימת, מהשוליים הכי סהרוריים של השמאל, השתלטה כאן על כל צמתי התרבות והאמנות ומימנה, ביד רחבה, את כל "היצירות" הללו. זו הסיבה שמוחמד בכרי, שקרן חסר בושה, מכונה כאן "במאי". וג'וליאנו מר, שאתמול השתולל בהקרנה של "אוואטר" וצרח ש"הפלסטינים צריכים ללמוד מהסרט מה לעשות ליהודים". עוד לא ראיתי את הסרט, אבל אני מדמיין לעצמי למה מר מר מתכוון.
וזה לא שמתנפלים עליך סתם, מר יהונתן סגל. גם אחרי פרנואידים רודפים מדי פעם, וישראל מוצאת את עצמה בשנה האחרונה בבידוד הולך וגובר, במצור מתהדק. זה לא שלא תרמנו למצב הזה, אבל האבסורד שבו זועק לשמיים. במאבק בין חמאס, חיזבאללה, אל קאעדה ושאר גדודי השאהידים שמציפים את האיזור והעולם, לבינינו, נדמה לי שאנחנו הצד הצודק והחלש. צה"ל, שפעל בעזה ברגישות וזהירות, והשיג תוצאות הרבה-הרבה יותר טובות (מבחינת פגיעה בחפים מפשע) מהצבא האמריקאי בפלוג'ה, למשל, מוצא עצמו מוקע לעמוד הקלון כאילו היה הוורמאכט של מלחמת העולם השניה. חלק לא קטן מהאישומים הללו, שראו ביטוי בדו"ח גולדסטון, מגיע מתוך הבית. מאנשים כמוך, שנותנים יד לעוול ההסטורי הזה, לשקר המתועב הזה, לעיוות הבלתי נתפס של המציאות.
בסוף, יהיה בסדר. אחרי המגה-פיגוע הבא, העולם יבין. אירופה, עושה רושם, כבר מבינה. המסע נגד האיסלם הקיצוני ביבשת, הנתונה תחת מיתקפה איסלמיסטית אמיתית, קורם עור וגידים. אצלנו, עוד לא כולם הבינו. אז מבחינתי, מר סגל, אין בעיה עם הסרט שלך. חופש אומנותי צריך להיות, והאוזן צריכה לדעת להאזין גם לדברים קשים שאינם מתקבלים על הדעת.
כל זה טוב ויפה, אבל לא על חשבוני. רוצה לעשות סרט שמשווה את הנאצים לחיילי צה"ל? תעשה. את המימון תביא ממקום אחר. לא מהקופה הציבורית. אגב, יהיו הרבה אירגונים וגורמים שישמחו לממן לך את הסרט הזה, ואפילו להגדיל את תקציבו. מכונת התעמולה האנטי-ישראלית רוויה מזומנים.
ואם כל האישומים הללו אכן מקושקשים, ואין זכר בסרטך להשוואה בין השואה לכיבוש, ולא היו דברים מעולם? אז ראה גם את הפוסט הזה כאילו לא נכתב מעולם. כל מה שאתה צריך לעשות, זה להעביר אלינו את התסריט המלא. שלח אותו ליאיר לפיד. הוא מבין בתסריטים. מכיוון שההתנפלות עליך התבססה על פירסומים מטעמך, חובת ההוכחה בשלב הזה רובצת לפתחך. לא לפתחנו. אנחנו סתם אנשים מבוהלים. תבין אותנו. בא לנו להמשיך לחיות בארץ הזאת ולהמשיך לקרוא לה המדינה היהודית היחידה בעולם, בה קיומו של העם היהודי אינו מוטל בספק ואינו נתון לחסדיו של שלטון זר כלשהו.
אקו"ם