סרט מחליא: אוואטר של ג'ימס קמרון קורא לחיסול הגזע האנושי

"לאורך כל ההיסטוריה שלהם הם לקחו את מה שלא שייך להם. הם לקחו את האדמה ואת שטחי הצייד של אנשים אחרים והרגו אותם או שמו אותם במקומות בהם הם לא יכלו לחיות. הם קוראים למסלול בו בחרו קידמה אך הוא הוביל אותם רק לחולי ולמוות. העולם שלהם גוסס; הוא מקום מורעל. הם הרגו את אמא שלהם. הם יעשו את אותו הדבר כאן. חייבים לסלק אותם." - ג'ק, במונולוג פנימי על הגזע האנושי, מתוך הסרט "אוואטר."

אוואטר הוא אחד הסרטים המרהיבים ביותר שנעשו אי פעם. מבחינה חזותית. על העלילה הקלושה שלו מחפים נופיו עוצרי הנשימה של העולם שיצר הבמאי ג'ימס קמרון - הגאון שהביא לנו את טיטאניק, את הנוסע השמיני ואת שני הסרטים הראשונים בסדרת שליחות קטלנית - פורס לנגד עינינו מציאות משכנעת ומרהיבה שכוללת מערכת בוטאנית וביולוגית חדשה, וגם שפה חדשה לחלוטין. כמה חבל שבעולם אותו ברא קמרון הוא מטיף לנו לחזור אחורה למציאות בה לא יכולים להיות סרטים כאלה; עולם אותו לא מזהמות הטכנולוגיה והקדמה; עולם שהצליח - סוף סוף - להיפטר מבני האדם. (כתב: רותם סלע)

אם עוד לא ראיתם את הסרט, ואתם מתכוונים לראות אותו אני ממליץ לכם להפסיק לקרוא עכשיו.

הסיפור: תאגיד אנושי תאב ממון ורשע מעוניין לשים את ידו על המחצבים יקרי הערך של כוכב פאנדורה, שערכם נאמד בעשרים מיליארד דולר לקילו. לצורך כך מחפש התאגיד פתרון לגזע ילידים חייזרי בשם הנאב'י, שחי בהרמוניה מלאה עם הטבע, סוגד לאמא אדמה ומקיים סימביוזה עם העצים, החיות ועצמו.

כדי להזיז מהדרך ארגונים של "מחבקי עצים" (כך בסרט) ולנסות להימנע במידת האפשר מפגיעה תדמיתית, מממן התאגיד את ניסיונותיה של מדענית "מחבקת עצים" לתקשר עם הילידים, כדי לנסות ולמנוע חיכוכים מיותרים ולשכנע אותם 'בטוב' שעליהם להתפנות.
על רקע מציאות מורכבת זו נשלח אל הכוכב חייל מארינס בשם ג'ק. ג'ק שסובל מתפיסת עולם חשוכה, המבכרת את הקידמה על הטבע וסובל גם משיתוק בשתי רגליו אמור למלא משימה מורכבת ועדינה. תודעתו מוקרנת לתוך גוף של חייזר והוא נשלח להתערות בין אנשי הנאב'י כדי להכיר אותם, לרכוש את אמונם ולספק לאחיו בני האדם מודיעין שיאפשר להם לנשל ביתר קלות את החייזרים מאדמתם.

אלא שג'ק נשבה בקסמם של הנאב'י, בחיבור שלהם לטבע, בצלילותה של נשמתם, בהרמוניה, בקהילתיות ובחייזרית אחת נאה במיוחד, הנהנית מייחוס מלכותי, ושעתידה בסופו של דבר להיות אשתו.

למעשה ג'ק עתיד לעבור עד סוף הסרט מטמורפוזה מוחלטת ברמה הנפשית, הפוליטית ואפילו הפיזית. מחייל מארינס אתנוצנטרי, ללוחם צדק האוהב את העולם ושונא את האדם; ממשותק ועגמומי, לספורטיבי ומנהיגותי; מחלאה דו-פרצופית, לנביא אמת; משבר כלי, למכונת מלחמה; מבן אדם, לחייזר.

הסיבה לשינוי העמוק המתחולל בג'ק הוא ההיכרות העמוקה שלו עם חייהם של הנאב'י. אך ג'ק לומד הרבה יותר מאהבה ואמפתיה לזר ולשונה אל מול המלחמה שמכריזים עליו בני מינו. ג'ק לומד כי האדם הוא גזע גווע, נצלני, בזוי ובעיקר חסר תקנה, שבחירתו בנתיב הקידמה הפכה אותו לסוג של מחלה התוקפת כוכבי לכת ועצים; לפיכך יש לא רק להציל את הנאב'י, אלא גם לגרש את בני האדם ואם אפשר גם לתפוס מהם מרחק בטוח.
כך ככל שג'ק הופך מואר יותר ומתחבר בצורה שלמה יותר להרמוניה הפנימית שבתוכו ולטבע הוא שונא בצורה עמוקה וצלולה יותר את בני אדם, ההולכים ונתפסים על ידו כגורם המוביל לחוסר הרמוניה לא רק ברקמת החיים של פאנדורה, אלא גם בכוכב הלכת ארץ ובטבע ככלל.

קיצור תולדות: חדור בתחושת צדק מאחד ג'ק את החייזרים, מביס את הגזע האנושי ומבריח אותו מפאנדורה בחזרה לעולמו ה"גווע"; אלא שכאן לא נגמר הסרט; כשחיוך מרוח על פניו מתאבד ג'ק ונוטש בצורה סופית את קליפת גופו האנושי לטובת גופו החייזרי, המטמורפוזה הושלמה, וכשעיניו של ג'ק האדם נעצמות בפעם האחרונה נעלם האדם האחרון מפאנדורה ועיניו של ג'ק החייזר נפתחות למציאות חדשה וטובה יותר ולכתוביות הסיום של הסרט.

אין עוררין על כך שאוואטר הוא תאווה לעיניים. אין עוררין על כך שהאחראי לכך הוא הבמאי ג'ימס קמרון, שחזונו ויצירתו הקולנועית מעוררים יראת כבוד. אך גם אין עוררין על כך, שהמסר אותו הוא מעביר בצורה כה אפקטיבית במהלך הסרט הוא אמונתו בכך שבחירתו של האדם בנתיב התיעוש והקידמה הטכנולוגית הפכה אותו לטפיל, לסרטן, למחלה שהדרך היחידה להתמודד איתה היא לחסל אותה.

בסופו של דבר המסר של סרטו של ג'ימס קמרון מאפיל על האיכויות האחרות שניתן למצוא בו. ואטר הוא סרט מחליא, אל תתנו לו יד.