ההתחממות הגלובלית כדת פאנטית

90% מהאוכלוסייה, טען הופר, מורכבת מהאנשים המרוצים מחייהם במידה סבירה ומחפשים בעיקר שלווה ויציבות. טיפוסים אלו רוצים לקום בבוקר באותו בית, ללכת לאותה עבודה, לבלות עם אותם חברים ולהירדם לצד אותה אישה.

סוג אחר של אנשים סובל מחוסר שקט ומחוסר שביעות רצון כללי. אנשים כאלו חיים עם נטייה נפשית הכופה עליהם לחפש בתזזיתיות אחרי משהו אחר, כי המציאות כפי שהיא נחווית על ידם פשוט אינה מספקת אותם. פעמים רבות, טען הופר, תתורגם אי נוחות אישית זו לנטייה פוליטית: האדם שאינו מוצא שלווה בעולמנו ידרוש להרוס אותו וליצור תחתיו עולם חדש.

כך בעוד "היציב השכיח" מבקש לשקוע לתוך רוטינה מוכרת לעייפה; עסוק "המאמין האמיתי" בריצה אחר החדש והשונה; הראשון מבקש להכיר את עולמו, והשני להרוס אותו; הראשון לקום לאתמול בבוקר, והשני לבוקר של יום חדש.

נזכרתי בהופר ובהבחנותיו כאשר שוטטתי ברשת ורפרפתי על דיונים שעסקו בתאוריה מדעית לפיה פעילות אנושית גורמת להתחממות מסוכנת של כדור הארץ. הדיונים התעוררו בעקבות חשיפת מעשי רמייה ונוכלות של מדענים, שביקשו לתקף את תיאורית ההתחממות בכל מחיר.

חלק מחברי חושבים זה זמן רב כי תיאורית ההתחממות היא קשקוש מוחלט, חלק אחר סבור כי התאוריה ככל הנראה נכונה. הרוב, ואני בתוכו, נותר תוהה, במיוחד בעקבות חשיפת התרמית.

התהיה והספקנות יפים לדיון המדעי, ובמיוחד לדיון בתיאוריה הגורסת כי ההתחממות הגלובלית היא מעשה ידי אדם. אחרי הכל, לא מדובר בעניין של מה בכך. תקפותה או אי תקופתה של התיאוריה עתידה להשפיע בשנים הקרובות על שורה של החלטות חשובות ויקרות, שיעצבו את הדרך בה נחיה את חיינו.

אם התאוריה נכונה, תידרש שורה ארוכה של צעדים יקרים וכואבים כדי לנסות ולבלום או למתן התחממות מסוכנת. בעולם המפותח יתבטאו צעדים אלו בירידה ברמת הצריכה האישית, עלייה חדה במחירי החשמל והתערבות רחבת היקף של המדינה בחיי הפרט של אזרחים. מצב זה אינו נעים, אך ניתן לטעון כי הוא הכרחי, אם אכן פעילות אנושית היא הגורם העיקרי המביא להתחממות מסוכנת של כדור הארץ.

שיטוטי ברשת חשפו לעיני גילוי מפתיע: חלק גדול מהמתדיינים איננו מצויד בספקנות בריאה, ומשתמש בטרמינולוגיה ובלהט ההולמים את ה"מאמינים האמיתיים" של הופר, אך זרים לחלוטין לדיון בנושא מדעי.

"חוש צדק עליון," "רצון להביא אמת לעולם," דחייה של צורת החיים המערבית והתייחסות לצריכה כ"פשע" אינם לא טיעונים בוויכוח רציונאלי על שאלה מדעית שאפשר שנדרש לה פתרון, אלא ראיה למצבו הנפשי של הכותב, המבקש "לרפא" את העולם.

תיאורית ההתחממות מעשה ידי אדם נכונה או שאינה נכונה, אבל לרצונותינו ולהשקפותינו אין שום קשר לכך. אם יתגלה כי התאוריה איננה זוכה לחיזוקים מדעיים נאותים, אין הדבר צריך לעורר רוגז אלא שמחה ותחושת הקלה: במקום להקדיש משאבים יקרים לעצירת דבר שאינו קיים, נוכל להקדישם למטרות אחרות הראויות בעינינו. אחרי הכל מדובר בדיון מדעי ולא במסע צלב דתי.

"המאמין האמיתי" טועה לראות במצבו הנפשי בבואה למצבו של העולם, ציין הופר. אך למרבה הצער תחושת חוסר השלמות הפנימית, הדוחפת את המאמין האמיתי לנסות "להפוך את העולם" אינה צפויה לבוא על פתרונה בעקבות קבלת תפישת עולם פנאטית. מי שתובע לעצמו זכות לדחוף את אפו לענייניהם של אחרים ולדרוש מהם להשתנות אינו מציג פתרון לשום בעיה, אלא רק פותח את הדלת לבעיות נוספות.