למה הדבר דומה? אינפלציה

מדור חדש ב"הקפיטליסט היומי": למה הדבר דומה? במדור זה ננסה להסביר, מפעם לפעם (היינו רוצים לכתוב "מדי שבוע," אבל מן הסתם לא נעמוד בזה) מונחים מוכרים מעולם הכלכלה, ולבאר את משמעותם בשפה קלה וקולחת, בלי מספרים ומלים ארוכות. (כתב: אורי רדלר)

אינפלציה היא מצב בו מחירי כלל המוצרים במשק עולים לאורך זמן. למה הדבר דומה? נניח לנוחותנו אי קטן, שבו יש רק שני מוצרים: אגוזי קוקוס ושורשי מאניוק (קאסאווה). באי הקטן שלנו, עולה אגוז קוקוס אחד שני שורשי מאניוק. וגם להפך, כמובן: שורש מאניוק אחד עולה חצי אגוז קוקוס. אם מחר יעלה כל אגוז קוקוס 3 שורשי מאניוק, נוכל לומר כי הייתה באי עליית מחירים של חמישים אחוז. אם העלייה תימשך, ואחרי פרק זמן נגלה כי מחיר אגוז קוקוס אחד הוא 4 שורשי מאניוק, נוכל לומר כי באי הייתה באותו פרק זמן אינפלציה של מאה אחוז או כית מחיר אגוז הקוקוס הנקוב בשורשי מאניוק, הוכפל.

                                                 שורש מאניוק (קאסאווה)

עד כאן, הכל ברור, לבד משאלה אחת קטנה: אינפלציה היא עליה כללית ומתמדת במחירים, אבל מדוע מתרחשת עליה כזו בכלל? מה מניע את גלגלי האינפלציה? מה גורם להם להמשיך ולהתגלגל?

תשובה הגיונית אחת היא כי אינפלציה עלולה לפרוץ בגלל צמצום או התרחבות גדולה בהיצע של מוצר מסוים. לדוגמה, נניח כי באי שלנו התחוללה סופה שמוטטה את מחצית עצי הקוקוס, או שגשמי ברכה הביאו לגידול ניכר ביבול המאניוק. במצב כזה, הדעת נותנת, יוכלו בעלי עצי הקוקוס למכור אגוז קוקוס לבעלי שטחי גידול המאניוק תמורת כמות גדולה יותר של שורשי מאניוק.

אך מצב כזה אינו אינפלציה, כמובן. אם כל אגוז קוקוס יהיה שווה לא שני שורשי מאניוק אלא ארבעה, נוכל לומר כי מחיר אגוזי הקוקוס עלה, אך באותה מידה ובכיוון ההפוך, נאלץ להודות כי מחיר שורשי המאניוק ירד בדיוק באותו שיעור. כללים דומים יחולו גם אם נוסיף לכלכלת האי שלנו מוצרים נוספים, ואף אם נתחיל להשתמש במתכת יקרה, כמו זהב, ככסף.

                                                          אגוז קוקוס

יתכן, כמובן, מצב של עליה או ירידה במחירו של מוצר, וניתן להניח כי לא כל הצרכנים והיצרנים ידעו על מחירו של כל מוצר בעת ובעונה אחת. בכל זאת, לאורך זמן, אינפלציה אינה אפשרית במצב 'טבעי' מסוג זה. למעשה, לאורך ההיסטוריה האנושית כולה, אין מקרה אחד של אינפלציה 'טבעית'. הסיבה לכך פשוטה: כאשר יש עודף במוצר ממשי מסוים (כמו אגוזי קוקוס), מחירו יורד ובעקבות זאת מורידים גם יצרני המוצר את ההיצע, כי פחות משתלם להם לייצר כמו גדולה מדי, ומחירו מאמיר מחדש. כלל זה נכון גם לגבי מוצר מיוחד כמו זהב, המשמש גם כמטבע, אם כי במקרה זה לא כמות הזהב הנכרית השתנתה, אלא כמות הזהב המיוצאת ממדינה אחת (בה יש עודף זהב) למדינה אחרת (בה יש פחות זהב).

ובכל זאת, עינינו הרואות, יש במקומות רבים אינפלציה. מה יכול להיות מקורה? אם מוחקים מרשימת החשודים את כל המוצרים הממשיים, כמו אגוזי קוקוס, שורשי מאניוק או זהב, נותרים רק מוצרים לא ממשיים, כמו כסף נייר או אגרות חוב. אם היינו טובעים מטבעות זהב במצבו המקורי של האי שלנו, כשהיו בו רק אגוזי קוקוס ושורשי מאניוק, ערך כלל המטבעות היה שווה לערך כל אגוזי הקוקוס ושורשי המאניוק שבאי. כלל זה נכון, עקרונית, גם לכסף נייר, אך במקרה זה, אנו יכולים לבצע שינוי מהיר מאוד ודרמטי מאוד באמצעות מכונת דפוס או רישום חשבונאי, מה שפותח את הדלת (או לפחות יוצר את
הפיתוי) להדפסה אינפלציונית.

                                                                 אינפלציה

אגרות חוב (או, תיאורטית, כסף נייר) יכולים להנפיק המדינה או כל בנק או חברה הרוצים בכך. חברות פרטיות, עם זאת, חשופות לעונשים שעלול השוק להשית עליהן. חברה המנפיקה אגרות חוב שאינה יכולה לפרוע, עלולה לפשוט את הרגל. בנק שינפיק שטרות כסף ללא כיסוי, ימצא כי הציבור מהסס להשתמש בשטרותיו, ערכם יישחק וסופו לפשוט את הרגל. הגורם היחידי העשוי לצאת פטור מעונש הוא המדינה. רק היא יכולה להדפיס כסף ואגרות חוב בכמויות גדולות ולאורך זמן, ואחר כך להתכחש לחובה, או לצמצם אותו באופן חד?צדדי. היא לא יכולה לעשות זאת עד-אין-קץ, שכן ערך כספה ילך וירד ואזרחיה ואזרחי מדינות אחרות יהססו אם להשתמש בכסף ויעדיפו להשתמש בכסף של מדינות אחרות, אמינות יותר.

הנפגעים הגדולים ביותר מאינפלציה הם האזרחים. נאמר שבאי שלנו יש שטרות כסף בערך של מליון שקל, ואלו מייצגים את כלל יבול אגוזי הקוקוס, שורשי המאניוק, האורז והתה המיוצרים באי. אם ממשלת האי תחליט להדפיס מליון שקל נוספים, משמעות הדבר תהיה כי הכסף שבכיסם של תושבי האי יהיה שווה פחות. או, בניסוח אחר, הדפסת הכסף תהיה דומה למס של 50 אחוז על כל רכושם של כל תושבי האי.

הנפגעים הגדולים ביותר מבין האזרחים יהיו העניים. כאשר הממשלה מדפיסה כסף, היא מזרימה אותו לשוק דרך ערוצים כמו בנקים, גורמים פיננסיים או מכרזים וחוזים עם חברות. אלו הם הגורמים הנהנים מהכסף לפני כולם. אף אחד עוד לא יודע כי הודפס כסף נוסף, ולכן יכולים המקורבים לצלחת לקנות בכסף המודפס מוצרים או מטבע זר בערך המלא והמקורי של כסף הנייר. בהדרגה, ככל שהכסף ממשיך לעבור מיד ליד, מתפשטת בהדרגה גם הידיעה על ההדפסה. לדוגמה, בגלל תוספת הכסף בשוק, קבלן הבניין מגלה כי יש ביקוש רב יותר לדירותיו, ומעלה את מחירן; מוכר הירקות מגלה כי יותר אנשים קונים ממנו ירקות, ולכן מעלה את מחירם. האחרונים בשרשרת גלגול הכסף הם האנשים הרחוקים ביותר מן הצלחת - העניים. הם מקבלים את הכסף לידם כאשר ערכו כבר פחת במידה ניכרת, והם אלו שסופגים את מלוא עוצמתו של מס האינפלציה.