תמיד אזכור את הפעם הראשונה בה ראיתי את רם כספי. עורך הדין של הטייקונים; ממציא "שיטת השקשוקה," שלמרות כל מה שנכתב עליו התגלה ככוכב מסדר גודל אחר, כאיכפתניק, כשחקן נשמה. כספי מייצג - בין השאר - את יצחק תשובה, לב לבייב והאחים עופר. ביום שלישי האחרון הוא התעמת בפומבי עם רועי ורמוס, מנכ"ל בית ההשקעות פסגות. כותרת המפגש הייתה אמנם 'עימות', אך על הבמה היה זה מונולוג. סטנד-אפ של רומני נרגן ושנון, שראה הכל ומצטער על כך שבפזיזותנו שקלנו לפרק את אפריקה ישראל. לא חבל לו על הלקוחות שלו - באמת שלא - חבל לו עלינו. (כתב: רותם סלע)
כשמכירים אותו, קשה לפחד וקל לאהוב את רם כספי. איש לא צעיר. בן 70. שיערותיו המעטות דבוקות לצידי ראשו; חמוש בשפם ודאגה אידישאית לילידים הפרועים של שוק ההון הישראלי. לאנשים כמו ורמוס, למשל. לורמוס שחזר ואיים שיפרק את אפריקה של לבייב, אם הסדר החוב שניהלה החברה לא יבטיח את זכויותיהם של החוסכים. "תהיה מתון, אל תהיה קיצוני", אמר לו כספי. "נכון, מדובר בכספי אלמנות ויתומים. אבל תזכור שהיה מדובר בכספי אלמנות ויתומים גם כשנתת את הכסף." לב רך יש לכספי. אם זה היה תלוי בו, הכסף של האלמנות, היתומים והחוסכים לפנסיה היה מושקע באג"ח מדינה ולא ברכבת הרים קונצרנית. זה לא תלוי בו. הוא רק עושה כמיטב יכולתו.
"קל מאוד להרוס, קל מאוד לחסל, קל מאוד להגיד: אם לא תשלם אני אפרק אותך," הוא גוער בורמוס. ילד רע ורמוס. עשה הרבה בלגן לדוד לבייב. שלושים שנים מפרידות בין ורמוס לכספי. כשורמוס היה בתיכון, צדעיו של כספי כבר האפירו. כשורמוס היה בן שלוש, כספי לקח את מטבעות השוקולד מהלול שלו, כשאף אחד לא ראה. ורמוס בכה וכספי גלגל עיניים ולחש: ששששששש..... זה טוב לך, השוקולד רע לשיניים. זה רק הדוד, תהיה בשקט. אתה תעיר את אמא, אף אחד לא רוצה פה יותר מדי בלאגן.
בלאגן. זו נשמעת כמו מילה שיכולה להוביל לפירוק, ואין מילה שמעוררת בכספי שאט נפש גדולה יותר. אתם מאשימים את ה"טייקונים" - הוא מטיח בקהל, בורמוס וברולניק המנחה את האירוע. "איש לא חלם כי הוא יגיע ליום פקודה בו לא יוכל למחזר את החוב," הוא אומר. למה לזרוק אג"ח זבל על הרצפה, אם אפשר למחזר? לזרוק זה לא ירוק, וחוץ מזה בשעת משבר כולם צריכים "לחבק זה את זה חיבוק דב כדי לא ליפול." בכלל, כל הילידים הרעשנים שמבקשים פירוק לא מבינים כלום באחריות חברתית - "שוכחים שלפירמות יש עוד נושים פרט לבנקים. יש ספקים, יש נותני שירותים. סתם לבוא ולראות ולפרק זה לא נכון." רם כספי כאבטיח - ירוק סביבתי בחוץ, ואדום חברתי מבפנים. כספי כרטוריקן: חד, מבריק, מצחיק... אבל לא משכנע. אחרי הכל, אין הרבה דברים טובים יותר מפשיטות רגל - זהו השמן על גלגלי הצמיחה.
כספי מבקש להגן על הסטאטוס קוו. זה טוב ללקוחות שלו וטוב לכיס שלהם. אבל, בניגוד למה שכספי רוצה שנחשוב, זה לא טוב למדינה.
מסלול הצמיחה הכלכלי לא מורכב רק מסיפורי הצלחה אלא גם, ואולי בעיקר, מכישלונות: פשיטות רגל, כינוסי נכסים, פירוקים, ומיזוגים בשקל של יזמים שלא הצליחו לקלוע לטעמו של השוק. זה כואב, זה לא נעים וזה מלוכלך. אבל ככה תהליך של שוק נראה.
צמיחה של 800 אחוז בכלכלה העולמית במהלך המאה ה-20 לא הושגה על ידי הסדרי חוב שאפשרו לברוני עסקים עבשים להמשיך ולגלגל חוב ולשמור על הקצאת המשאבים שלהם. הצמיחה הונעה על-ידי פשיטות רגל, ששחררו משאבים. אותם משאבים הוזרמו אחר-כך ליוזמות חדשות והובילו להצלחות חדשות, שווקים חדשים, אתגרים חדשים, בועות חדשות, לגל חדש של פשיטות רגל וחוזר חלילה.
שוק חופשי אמיתי הוא חדשות רעות לכל מי שיושב על כסף, וחדשות טובות לכל מי שאין לו. שוק חופשי נותן עדיפות למצוינות ולחדשנות על פני מסורת ויציבות. זה אולי רע ללקוחות של כספי, היראים מן היום בו הם ירדו מן הבמה. זה לא צריך להפחיד את המאסטרו עצמו. הקליינטורה יכולה להתחלף אבל כספי יש רק אחד.
אקו"ם