דב אייכנוולד והברבור השחור של הספרות הישראלית.

האם האיש החזק בעולם הספרות הישראלי תמים או פשוט סובל ממחלת השכחה? (כתב רותם סלע)

בסוף השבוע שעבר פרסם דב אייכנוולד, מנכ"ל ידיעות ספרים, פוסט שיווקי, עצוב ומתחכם לקידום ספרה הבא של עירית לינור. אייכנוולד מתפייט על מצבה העגום של תעשיית הספרים הישראלית שנקלעה לדבריו ל-"ברבור שחור", ושוכח את מניית היסוד שיש לו במצב הביש הנוכחי:

תיאוריית הברבור השחור של המשקיע המצליח נאסים טאלב סוברת כי התפתחויות היסטוריות וכלכליות מתרחשות על רקע התקבצות של אירועים שהסיכוי להתרחשותם זניחה - כמו למשל הסיכוי להופעת ברבור שחור - שאת הופעתו, כמו גם את תוצאותיה של אותה הופעה, קשה מאוד לחזות. הצלחת ספרו של טאלב שזכה לשם "הברבור השחור" הפך את החיה הנדירה לשם נרדף לאירוע נדיר ובלתי צפוי המחולל שינוי דרמטי. 

דוגמאות טובות ל-"ברבורים שחורים" בהיסטוריה: קריסת הגוש הסובייטי, נפילת חומת ברלין, קריסת שוק המניות האמריקאי ב-1929  וב-1987,  ההתקפה  על  מגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001,  מלחמת העולם הראשונה, ועוד. 

דוגמאות טובות לאירועים שאינם ברבורים שכאלה: התמוטטותה של חברת בטר פלייס, אי זכייתה של ישראל באירוויזיון האחרון, וגם התכווצותו הנוכחית של שוק הספרים הישראלי בעשרות אחוזים בתוך חודשים ספורים בלבד.

מצבו העגום של עולם הספרות הישראלי איננו תוצאה של ברבור שחור מהסיבה הפשוטה, שהקריסה הנוכחית איננה אירוע מפתיע, חריג או בלתי צפוי. אנשים לא מעטים, כתבו, מחו, זעקו והזהירו כי מה שיקרה הוא בדיוק מה שקורה כעת. הם אמרו כי  חוק ההגנה על הספרות והסופרים, שנכנס לתוקף ב-7 לפברואר 2014, יהפוך את שוק הספרים מענף תחרותי לבית קברות. אייכנוולד לא היה אחד מאלו שהזהירו מפני החוק. למעשה, הוא שיחק תפקיד כה מרכזי בחקיקתו עד כי ניתן לומר, בזהירות המתבקשת, כי ללא התערבותו לא היה החוק עושה דרכו אל ספר החוקים.

שבוע ספר עצוב
חוק ההגנה על הספרות והסופרים אוסר על מתן הנחות לספרים חדשים לתקופה של שנה וחצי מרגע צאתם לאור. החוק נוצר כדי להעלות את ההכנסה של הסופרים, העורכים והמו?לים מכל ספר נמכר. הקונים אמנם ישלמו יותר, חשבו מקדמי החוק, אך רובם יבלעו את הצפרדע וכך ההכנסות תגדלנה, בלי שמספר העותקים הנמכר יצנח. 

כוונות טובות לחוד, ומציאות בפועל לחוד. החוק הכלכלי הסרבני והעיקש של היצע וביקוש עמד לחוק ההגנה על הספרות והסופרים לרועץ. חוק זה מורה כי כאשר מחיר מוצר עולה, הביקוש לו יורד. לכן, אם מחיר הספרים יעלה, תרד כמות הספרים הנקנית. כך, באופן בלתי-מפתיע וכלל-וכלל לא ברבורי-שחור, עליית מחירי הספרים החדשים הביאה לצניחה של עשרות אחוזים במכירות הספרים. 

כשהמחירים עולים והביקוש יורד, נוטים היצרנים להעדיף מוצרים בדוקים ומוכחים — כאלו שניתן לדעת כי יש להם ביקוש. בעולם הספרות המוצרים הללו הם כותבים בעלי מוניטין וניסיון מוכחים במכירת ספרים. כך, חוק ההגנה על הספרות והסופרים גרם להתכווצות בעולם הספר ודחק מן הזירה בעיקר את המוצרים עתירי הסיכון והחדשים. כלומר, הוא דחק את השכבה החלשה — ויש שיאמרו החשובה ביותר — ספריהם של כותבים חדשים ולא מוכרים, האמורים לקרוא תיגר, לפרוץ ולעיתים לשנות ולחדש את פניה של הספרות.

הוצאתו של אייכנוולד, לדוגמה — והיא כמובן אינה היחידה — בחרה לעצור לא רק את הוצאת ספרה של עירית לינור, המוכרת יחסית, אלא לבלום לחלוטין את הוצאת ספריהם של כותבים מוכרים פחות. כמעט כל הוצאות-הספרים - ואין כאן כמעט יוצאת מן הכלל — סגרו את שעריהן בפני קולות חדשים, שכן הסיכוי שיצליחו למכור את ספריהם בעולם ללא מבצעים ירד אל מתחת לסף הכדאיות הכלכלית.

פעולותיה של הוצאת הספרים החשובה בראשה עומד דב אייכנוולד מעידה על כך שהוא מודע לכשלונו של החוק. ערב שבוע הספר המתרגש עלינו, ראוי להפציר בו כי יעשה דבר שאינו מצוי במקומותינו ויודה בטעות. ערך לא מבוטל יהיה לאמירה ופעולה נחושה נגד החוק של מי שמשקלו הציבורי, מעמדו וקשריו איפשרו את העברתו.

קשה להודות בטעות, ובוודאי שקשה ונדיר עוד יותר למצוא הודאה בטעות שתוצאותיה כה חמורות. ובכל זאת, נקיטת עמדה נחושה ואמיצה מצדו של אייכנוולד  עשויה להיות ה-"ברבור שחור" שיסייע להקדים את ביטול הגזרה. הסיכוי לכך נמוך מאוד, זה נכון, אך עדיין ניתן לקוות. כפי שלימד אותנו טאלב, המציאות מלאה הפתעות.

גילוי נאות: הכותב הוא המו"ל, הוציא לאחרונה לאור את הספר "אני ישן בחדרו של היטלר

" וסובל אישית מחוק הספרים.