שתי ידיעות עסקיות עדכניות מעניקות לנו מסגרת נוחה לבחון את העיוותים והיעדר התפקוד של כלכלת ארצות־הברית. הידיעה הראשונה, שזכתה לתשומת לב נרחבת, היא הקנייה של חברת המסרים המידיים ווטס-אפ על־ידי פייסבוק, במחיר של 19 מיליארד דולר. הידיעה השנייה, שרק מעטים הבחינו בה, הייתה התוצאות הכספיות הנוראיות שפרסמה רשת הקמעונאות קונ'ס (Conn's) שבסיסה בטקסס. על פניו, אין קשר רב בין שתי ההתפתחויות, אך ביחד הן שופכות אור לא מחמיא על המצב הכלכלי של ארצות־הברית.
כתב: פיטר שיף
בהתחשב בגודלה ובראוותנותה של עסקת פייסבוק, ייתכן כי בעתיד נזכור את העסקה כאירוע המגדיר תקופה (תחשבו, לדוגמה, על עסקת אמריקה-אונליין וטיים-וורנר). פייסבוק שילמה 19 מיליארד דולר עבור חברה שלה רק 55 עובדים, עם מודעות מותג נמוכה, הכנסות בהיקף זניח, וסיכויים דלים לרווחים של ממש בעתיד. תמורת אותו סכום הייתה פייסבוק יכולה לקנות את אמריקן-איירליינס ואת דנקין-דונאטס, ועדיין היו נותרים לה 2 מיליארד דולר נוספים למו"פ. הם היו יכולים, לחילופין, להשתמש בכסף כדי ליהנות מיותר ממיליארד דולר ברווח שנתי באמצעות רכישת אחת מהשותפויות הרבות להפקת נפט בקנה מידה נרחב. פייסבוק בחרה, במקום, לקנות חברה שעסקיה מבוססים על חלוקה בחינם של שירות בעל ערך. סליחה?
מרק צוקרברג, בעל השליטה בפייסבוק, אינו מנכ"ל חברה טיפוסי. דרך שילוב של פיקחות טכנולוגית, תזמון, מזל ומוסר עסקי מפוקפק הוא הפך למיליארדר בגיל צעיר מזה שבו רובנו קונים את המכונית הראשונה שלנו. בשנים מאז הפכה המדיה החברתית ליקירת עולם העסקים, וול-סטריט עושה סלטות באוויר כדי להזרים כסף למגזר החם. כתוצאה מכך, ייתכן שצוקרברג מתייחס לכסף אמיתי באותו אופן בו אנחנו מתייחסים לכסף של מונופול. לא מזיק גם שחלק גדול מהרכישה בוצע במניות של פייסבוק, שגם ערכן מפוקפק.
אבל גם בהתחשב בנקודת המבט המעוותת של צוקרברג, עדיין קשה להבין איך יכולה הייתה פייסבוק לשלם את המחיר הגבוה ששולם עבור חברה לפי מועסק - 345 מיליון דולר למועסק (יותר מפי ארבע מהשיא הקודם של 77 מיליון למועסק, שנקבע בשנה שעברה כשפייסבוק קנתה את אינסטגרם). האמירה השגורה לגבי הרכישה היא שווטס-אפ רכשה משתמשים (450 מיליון) בקצב מהיר יותר מכל אתר מדיה חברתית בעבר, ובמהירות שעלתה אפילו על קצב הגדלת מספר המשתמשים של פייסבוק עצמה. בהתבסס על קצב גדילה זה, מחיר של 42 דולר למשתמש אינו נשמע כה מופרז. אך ווטס-אפ זכתה במשתמשים באמצעות חלוקה בחינם של שירות (מסרונים) שעבורו גובות ספקיות סלולר 10 או 20 דולר לחודש. קל מאוד לקבל לקוחות כשאינך מחייב אותם. הרבה יותר קשה לשמור אותם כשאתה גובה מהם כסף.
חסידיה של העסקה צופים כי ווסט-אפ תוכל לחייב לקוחות עם תום תקופת התנסות החינם הראשונית, הנמשכת 12 חודשים (עת היא מחייבת ב-99 סנט לשנה אחרי השנה הראשונה). על בסיס דגם זה, היו לחברה הכנסות של 20 מיליון דולר בשנה שעברה. אבל מה יקרה אם ספק אחר ייכנס לזירה ויציע את השירות חינם? אחרי הכל, הטכנולוגיה אינה נראית קשה לשיעתוק. גוגל יכולה לפתח יישום דומה. חשוב יותר, איש אינו חוזה מה יעשו ספקי הסלולר כדי להגן על שירות המסרונים המניב שלהם.
ווטס-אפ מחלקת את מה ש-AT&T ו־וריזון מציעות כשירות מסרונים נוסף. אם החברות אלו ימשיכו להפסיד מקור הכנסה, ניתן לצפות כי הם לא יציעו שירות כזה כשירות נוסף. במקום, סביר להניח כי הם יצרפו לו אפשרות לשלוח מסרונים קוליים ונתונים במחיר שיפצה על הרווחים האבודים שלהן. אם המסרונים יחולקו חינם עם השירות הסלולרי, יאבד הערך הנוסף של חברה המעניקה את השירות חינם. אנשים עדיין יידרשו לשירות סלולרי שישלח את המסרונים שלהם, ואלא אם כן תרכוש פייסבוק ספק טלקום משלה, ניתן יהיה לנשל אותה על נקלה מכל הכנסה מהשירות.
יש כאלו שיאמרו שההכנסה ממסרונים אינה חשובה, וכי הערך האמיתי הוא מבסיס המשתמשים החדש. אבל כמה מאותם 450 מיליון משתמשים שנרכשו עתה אינם בעלי חשבון פייסבוק כבר עתה? וחוץ מזה, פייסבוק עצמה עדיין לא הצליחה לפצח את הדרך לתרגם לכסף את בסיס המשתמשים שיש לה. במלים אחרות, קשה מאוד לראות איך ההשקעה העצומה הזו הופכת רווחית.
מנקודת המבט שלי, העסקה משקפת את אופייה המנופח של הבועה הפיננסית שלנו. הפד הזרים כסף אל תוך המגזר העסקי באמצעות תכניות ההקלה הכמותית המתמשכות שלו. הכסף ניפח את ערכן של מניות ספקולטיביות, אף שהכלכלה הריאלית קופאת על שמריה. כשיש רק מעט ערוצי השקעה ממשיים, הכסף מוזרם אל תוך הבועה הספקולטיבית. אנחנו חוזים כעת בשידור חוזר של בועת הדוט.קום מסוף שנות התשעים. אבל הפעם, זה לא שונה בכלל.
בשחזור נוסף של ההתרסקות הגדולה לפני 14 שנים, רשת חנויות הרהיטים והאבזרים קונ'ס מציגה את מגבלותיו של עסק הבנוי על מימון צרכנים. בסוף שנות התשעים ספקיות ציוד טלקום כמעט פשטו את הרגל אחרי שמכרו ציוד לחברות הזנק דוט.קום על בסיס אשראי. משך תקופה מסוימת ה"מכירות" האלו גרמו למאזני הצמיחה והרווח להיראות מרשימים, אך כשבועת הדוט.קום התפוצצה, יצרניות הציוד דיממו. קונ'ס עשתה את הונה ממכירת טלוויזיות וכורסאות באשראי, לאמריקנים המתקשים בגיוס כסף לרכישה במזומן. משך תקופה מסוימת המכירות היו חזקות. שלא במפתיע, מניית קונ'ס עלתה בשיעור של יותר מ-1,500 אחוז מתחילת 2011 ועד סוף 2013. אפשרויות המימון שהציע ללקוחות הן אחת הסיבות לכך שקונ'ס הצליחה לשמר מראית עין של בריאות וחוזק, שעה שיריבות עסקיות כמו בסט-ביי מעדו בשנת 2013.
אבל כאשר אנשים מפסיקים לשלם, ההפסדים מצטברים. זה מה שקורה לקונ'ס. הלקוחות האמריקנים בעלי הכנסה נמוכה ובינונית, שהם עיקר בסיס הלקוחות של החברה, אינם יכולים לשלם את חובם. נתוני פירעון התשלומים המאכזבים בדוחות החברה הניבו צלילה של 43 אחוז ביום אחד במחיר המניה.
בתמצית, לקוחותיה של קונ'ס הם רק הדמייה של המצב במדינה בכללה. אמריקה לוותה מעל ליכולתה לשלם, ועשתה זאת בכל דרך אפשרית. ובינתיים, נושיה שמעבר לים ממשיכים לממן את הצרכן האמריקני, כך שזה יכול להמשיך לקנות את מה שהוא לא יכול להרשות לעצמו.
ולכן, תודה לוול-סטריט על המטאפורות המוצלחות. חבל שרוב הכלכלנים אינם לא מבינים מטאפורות.
אקו"ם