פניה החדשים של החברה הישראלית: דתית ותאוות חיים
כ-57% מהישראלים לוקחים חלק ביהדות המכונה בארה"ב "אורתודוקסית" המכירה ביהדות הנורמטיבית ככזו הנטועה במסורת הרבנית (הנוכחות של הזרמים "המתקדמים": הרפורמים והקונסרבטיבים כמעט ואינה קיימת ולמעשה הינה בעיקר תופעה אמריקאית). אמנם ישראלים רבים המגדירים את עצמם כדתיים הינם רחוקים מלדקדק בכל מצוות ההלכה היהודית, אך ישנו פער משמעותי בין יהודיים דתיים לסירוגין המכירים בחשיבותם ובמקומם של המצוות, לבין היהדות "המתקדמת" הגורסת כי ניתן להמציא מחדש מצוות על פי נטייה וטעם אישי.
נראה כי הרוב הישראלי - ה-57% - הולך ומתרחב במהירות. במהלך מחצית מחודש דצמבר בו שהיתי בירושלים לצורך קידום המהדורה העברית של ספרי "ציביליזציות גוועות" - העוסק במשבר האמונה של אירופה והעולם המוסלמי - הופתעתי לגלות עלייה משמעותית במחויבות להקפדה על המצוות, גם בקרב אנשים שראו עצמם בעבר כחילונים למהדרין. 
בישראל של היום הציבור הדתי גדול, מגוון ומעורב יותר ויותר: קרוב למחצית מהקצינים בצה"ל מגדירים את עצמם כדתיים לאומיים, וחלק גדול מהם עברו במכינות קדם צבאיות בהן משלבים לימודי יהדות, היסטוריה יהודית וכן אימונים פיזיים כהכנה לשירות צבאי; בחברה החרדית ניכרים גם כן שינוי איטי אך עקבי במסגרתו צעירים רבים בוחרים לעבוד במקום ללמוד במשרה מלאה; מפלגת הבית היהודי של נפתלי בנט יצרה בשביל הציבור הדתי לאומי כר חדש למעורבות פוליטית; ארגונים כדוגמת בית הלל ונפש יהודי מקרבים חילונים בחזרה לשמירת מצוות.
זוהי התפתחות מכריעה ומנוגדת לאינטואיציה: החברה הישראלית שוחה נגד הזרם החילוני והופכת להדוקה יותר בדתה בשעה ששאר העולם הולך והופך לחילוני. יתכן וההסבר טמון בתיאוריה שפיתח הסוציולוג הקתולי מארי אברסטאדט, שטען במאמר מבריק ב-2007 שאלו הם ילדינו המובילים אותנו לאמונה ולא להפך.
דמוגרפים מצביעים לא אחת על הקשר הקיים בין אמונה לעלייה בפריון: מארי טוען שהסיבתיות עובדת לשני הכיוונים - שהבאת ילדים מחזקת את אמונתנו לא פחות משאמונה מעודדת אותנו להביא ילדים. ישראל ראשונה בעולם המערבי עם 3.0 ילדים לאישה (במקום השני ארצות הברית עם 1.9). בניכוי הציבור החרדי מדובר ב-2.6 ילדים לאישה, עדיין מעל לממוצע של כל מדינות העולם המפותח.
כשלונו של הפרויקט החילוני
לא רק שהנתונים הללו ממסמסים את "פצצת הזמן הדמוגרפית" הכה מדוברת, הם גם משנים את דמותה של המדינה ולמעשה הם מאשררים את טיעונו בין מאה השנים של הרב קוק לפיו הזדהותם של היהודים עם ארצם תוביל אותם בסופו של דבר בחזרה לחיקה של היהדות.
יש לציין כי התחייה הדתית אינה מתרחשת על חשבונם של הערבים מחוץ או בתוך הקו הירוק. ההפך הוא הנכון - האוכלוסייה הערבית בין הנהר לים פורחת כפי שאף חברה ערבית לא פרחה אי פעם: חמישית מהסטודנטים הישראלים לרפואה ושליש מהסטודנטים באוניברסיטת חיפה הם ערבים. אוניברסיטת אריאל, "אוניברסיטת המתנחלים" המצויה בשומרון משרתת את האוכלוסייה הערבית בגדה המערבית - את הקמפוס ממלאים נשים ערביות צעירות בכיסוי. 
הפריחה של הכלכלה הישראלית יוצרת ביקוש ער לצעירים בעלי אמביציה ויכולת. השמאל קורא לישראל "מדינת אפרטהייד" כפי שכינה את ארה"ב "מדינת פאשיסטית" בשנות השישים, אך המציאות מספרת כאמור סיפור שונה לחלוטין.
יתכן כי מי שמצוי מעבר לנקודת האל-חזור הוא השמאל הישראלי המצטמק המחזיק בחזון אוניברסאליסטי, אוטופי ומעורפל. האירופאים, על ניסיונם המבעית עם לאומיות מזועזעים לא פחות מהשמאל הישראלי, וכמוהם גם נוצרים ליברלים המתעבים את הנצרות האורתודוקסית ומכאן את הכיוון בו בחרה ישראל, ואינם מצליח להסתיר את סלידתם. מאידך, יהודים אמריקאיים מזרמים "מתקדמים" שברחו מהיהדות במהלך שלושת הדורות האחרונים, מודאגים מכך שישראל מאמצת את היהדות הנורמטיבית שהם עבדו כל כך קשה לסרס.
אסור לשכוח שליהודים אמריקאים מזרמים "מתקדמים" ולכאלה המצהירים על עצמם כחסרי דת, יש שיעור פריון נמוך יותר משל כל קבוצה אתנית או דתית באמריקה. אפילו אם רובם יתחתנו עם יהודים (והנתונים של סקר פיו מצביעים על כך שבעשור האחרון כ-70% מהם מתחתנים עם לא יהודים) הפריון הנמוך שלהם יחסל אותם בתוך מספר דורות.
בינתיים כ-74% מהילדים היהודים באזור ניו יורק משתייכים למשפחות אורתודוקסיות. התמורות הדמוגרפיות הללו צפויות להעביר את מרכז החיים היהודיים לישראל כבר בדור הקרוב, ולהפוך את הקבוצה המזדהה איתה יותר מכל - היהודים האורתודוקסיים - לזו שתיתן את הטון ביהדות אמריקאית קטנה אך דתית ומחויבת יותר.
אלו הן חדשות טובות ליהודים ולנוצרים. תפיסת העולם החילונית הפסידה: המדינה הראשונה ביצירתיות וחדשנות בהיי-טק היא גם האומה התעשייתית הדתית ביותר בעולם. אלו הן בשורות נוראיות ללניניסטים וללנוניסטים, שנוכחו לגלות כי העולם של השיר "Imagine" (דמיין) הינו בסופו של דבר לא יותר מיציר דמיון.
ישראל על כל פגמיה וכשליה, היא כפי שציין ההוגה פרנץ רוזנצווייג, "דוגמא ומופת לאומה"; מגדלור של תקווה לאנשים מאמינים בכל רחבי העולם. הרשימה הארוכה של אויבים שהכריזו עליה מלחמה היא אות כבוד. האם תצליח ישראל להתגבר על הקואליציה המושחתת שקמה לכלותה? ובכן, כפי שנאמר, בעזרת השם.
אקו"ם