על רקע המצב הכלכלי ומתוך דאגה לעתידם של ילדי ישראל ראש הממשלה בנימין נתניהו צריך להורות על ביטולה של תוכנית החינוך חינם לגילאי שלוש וארבע. החזית החברתית-פופוליסטית אמנם תצקצק בלשונה, אך לנוכח הבור המסתמן בתקציב המדינה ל-2013, והתוצאות העגומות הכלכליות, החינוכיות, התעסוקתיות והמוסריות, העשויות להיגרם בשל יישומו, טוב אם יגלה ראש הממשלה קצת אומץ ושכל ישר ויודיע לאומה: טעינו ואנו מחזירים את המפתחות לחינוך זאטוטיכם לידכם. (כתב רותם סלע)
הצטרפו לקבוצת הקפיטליסט היומי בפייסבוק.
הסיבה הראשונה, הכלכלית והברורה מאליה, לביטול החינוך חינם היא כי אין כסף. פשוט אין כסף. רעיון חינוך חינם לגילאי שלוש וארבע, שנרקח בוועדת טרכנטנברג, הוא היוזמה היקרה ביותר שהגתה הועדה. עד שנת 2016 אמור הציבור הישראלי לשלם על יישום החוק כ-15 מיליארד שקלים, בקצב ממוצע של שלושה מיליארד שקל בשנה.
כסף בסדר גודל כזה לא צומח על העצים וגם אינו קבור בסיר זהב מתחת לעץ המסומן באיקס. האוצר יאלץ לגייס את הכסף בדרכים הרגילות, וכל זאת על רקע מה שכינה נתניהו "המשבר הכלכלי המסוכן ביותר בשישים השנים האחרונות." דרך אחת למימון "החינם" היא הגדלת הגרעון. במלים אחרות, דחיית התשלום עתה, במחיר תשלום ריבית של מאות מיליוני שקלים, בתוספת לתשלום ה"חינם." דרך שנייה היא, כמובן, העלאת מיסים. בשני המקרים מי שישלם את המחיר, ובגדול, הוא המעמד הבינוני.
כל זה מוביל אותנו הישר אל הטיעון המוסרי. בניגוד להפחתת המס להורים עובדים, שאף היא פרי פועלה של הממשלה הנוכחית, הטבת חינוך חינם ניתנת לכל הורה באשר הוא - עובד או שאינו עובד. התוצאה היא שמהיוזמה נהנים לא רק 'העובדים והנושאים בנטל' אלא גם כל המשפחות שאינן תורמות למאמץ המשקי במיסים ובתעסוקה. משפחות אלו השייכות בדרך כלל למגזר החרדי ולמגזר הערבי, שזכו עוד לפני החוק לסבסוד עמוק במימון הלימוד בגני הילדים. כעת הם יזכו לפרישה רחבה יותר של גנים ציבוריים ולסבסוד מלא. הם לא יתנו, אבל בהחלט יקבלו.
מה שנתפס כהישג וכהטבה למעמד הבינוני העובד, יהפוך בפועל אבן ריחיים על צווארו. משפחה עובדת, שנאנקת כבר היום תחת נטל עול חינוכם של זאטוטיה, תאלץ כעת לממן במיסיה גם זאטוטים נוספים. למעשה החקיקה ה'חברתית' המתקדמת הזו אינה שונה באופן מהותי מהרחבה דרמטית של קצבאות הילדים - אחד הגורמים המרכזיים ב'מלכודת העוני' של השכבות החלשות. שלא כמו בנקודות זיכוי ממס, בחוק החינוך החינמי אין קשר בין נתינה לקבלה - בין תשלום מיסים וקבלת ההטבה. הנתמכים לא יתנו, אבל בהחלט יקבלו.
השינוי לא יפגע רק במעמד הבינוני, אלא גם בילדי ישראל כולם. התחרות הגוברת עתידה להביא להתכווצותם, לסגירתם או למעבר למערכת הציבורית של מאות גני ילדים פרטיים, המספקים היום חינוך טוב יותר: יחס של איש צוות אחד לכל 6-8 ילדים, לעומת יחס של עד ל-17.5 זאטוטים לאיש צוות במערכת הציבורית. משמעות המספר הזה היא שגנים יאלצו לתפקד, בשל העומס (ובלי קשר לרמה האנושית של הגננות והסייעות, שהיא פעמים רבות גבוהה מאוד), כשמרטף לילדים, בלי להעניק להם תכנים או העשרה ממשית. היוזמה של לימור לבנת להכניס את המדינה לתחום ה-ספרים מומלצים לא משפרת את המצב של ההורים והצעירים הללו.
הנטל הכלכלי העצום - ולא, חלילה, הסיבות המוסריות - הביאו את האוצר באחרונה לפנות לראש-הממשלה בנימין נתניהו בבקשה לדחות את יישום חינוך חינם בשנה, כדי להקל על המצוקה התקציבית. נתניהו התנגד בתוקף, ויש לו סיבה טובה: זהו תרגיל העוקץ הפוליטי המושלם. ההילולה התקשורתית המלווה את החינוך חינם מניבה לראש הממשלה מחיאות כפיים מכל עבר: ימין, שמאל, מפגיני מחאת האוהלים, חרדים, 'חברתיים' ואפילו הפראיירים הקבועים מן המעמד הבינוני, אלו שישלמו את המחיר. כולם מריעים לנתניהו הנדיב. פלא שהוא מעדיף שלא לוותר, גם במחיר כבד לעתיד?
אקו"ם