לח"כ כרמל שאמה באמת אין מושג אילו נזקים הוא מחולל. התשוקה החולנית לכותרת בעיתון מביאה חברי הכנסת לאמץ עמדות פופוליסטיות ומוזרות. בכנסת זו, אף יותר מבקודמותיה. כשהתאווה לפרסום מתמזגת בחוסר הבנה מוחלט בכלכלה, אנו מקבלים הצעות חוק הזולגות מתחום המוזר לתחום הביזאר. הצעת החוק האחרונה של כרמל שאמה למאגר נתוני מחירים הופכת אותו למלך הזמני של אזור הדמדומים של החקיקה בכנסת - לא בגלל שהיא נשמעת מטורללת אלא, להפך, בגלל שהיא נשמעת מאוד הגיונית... למישהו שאין לו מושג בכלכלה. לבושתנו, שאמה מכהן בתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה. (כתב: אורי רדלר)
ואם אתם כבר כאן: הצטרפו לקבוצת הקפיטליסט היומי בפייסבוק אלף ומאתיים חברים אינם טועים.
הפשיזם כן יעבור?הצעת החוק של שאמה היא לחייב את רשתות המזון, הפארם והדלק לקשר את נתוני קופות המכירה שלהן למאגר מידע של משרד התעשייה והמסחר. המשרד יערוך את הנתונים ויאפשר לכל קונה לגשת ולהשוות את מחיריהם של כל מוצרי הרשתות, וכך לדעת היכן מוצע המוצר במחיר הזול ביותר.
אין צורך בבקיאות מיוחדת בתחום התיאוריה הפוליטית כדי לעמוד על-כך שמדובר בהצעת חוק המיוסדת על חשיבה פשיסטית. יש כאן מכל טוב: פגיעה בוטה בקניין הפרט; חדירה חמורה, בנוסח "האח הגדול," לתוך המידע הרגיש ביותר של עסקים, והעמדתו לרשות הממשלה ולרשות מתחרים עסקיים; חדירה של הממשלה לתחום עסקי מובהק (השוואת מחירים) וחיסול בנוסח המאפיה של כל מתחרה בהווה או בעתיד, שכמובן לא יוכל להתמודד עם מאגר נתונים כללי וכפוי.
אך ח"כ כרמל שאמה לא יודע, ככל הנראה, שמדובר בהצעת חוק פשיסטית. הרושם הנוצר הוא כי שאמה, בניגוד לכמה מחבריו הרוחשים בוז מוחלט לזכויות הפרט, מעוניין באמת ובתמים בקידום טובתם של אזרחי ישראל. הוא פשוט לא באמת מבין מה הוא עושה ומה ההשלכות של מה שהוא עושה. ראוי, על-כן, לא לגנות את עצם ההצעה, אלא לנסות להסביר מדוע היא כה מיותרת - לא רק לעסקים אלא גם, ואולי בעיקר, לאזרחי המדינה.
תועלת לא ברורהיישום הצעת החוק של ח"כ שאמה יביא לקישורם של כמה אלפי סניפים של רשתות מתחום המזון, התרופות, הטואלטיקה, וכדומה למאגר נתונים ממשלתי. בחלק מהרשתות נהוגה מדיניות מחירים אחידה, אך כמעט כולם מנהלים מדיניות תמחור שונה ועצמאית לגבי חלק מהפריטים, ומחירים משתנים גם בהתאם למיקומו של הסניף, הנגישות אליו, גודלו, שעות הפתיחה, מבצעים מקומיים, וכדומה. משום כך תהיה המשימה כרוכה במעקב יומיומי של משרד התמ"ת אחרי השינוי היומי במחירם של כמה עשרות אלפי פריטים, בכ-15 מיליון רמות מחיר אפשריות. עוד על-כך, רבים מהפריטים באים באריזות ובמארזים משתנים בגודל, באיכות ובנפח, כך שהשוואת מיליוני המחירים תצטרך להתבצע גם לפי השוואת תקני נפח, גודל, משקל, וכו'.
תקוותו של שאמה היא כי חברות תוכנה תפתחנה יישומים סלולריים או אתרים, שייגשו לנתונים ויעבדו אותם לנוחות משתמשים, שיוכלו להשוות את המחירים בחנויות וברשתות השונות ולבחור במוצר הזול ביותר. לפי שאמה, "לחיצת אצבע אחת תערוך סקר מחירים מותאם אישית בשנייה אחת ותחשוף לעיני הצרכן איפה הכי כדאי לו לקנות. אף רשת לא תרצה להיות היקרה ביותר, וכל אחת תרצה להיות הזולה ביותר בתחומה ובאזורה. זו ההגדרה לתחרות אמיתית ובריאה, בלי אותיות קטנות ושטיקים פרסומיים."
במציאות, דברים עובדים קצת אחרת. גם אם נניח שהמשימה של עיבוד והשוואה אפשרית, יש ארבע סיבות טובות מאוד לכך שהחוק המיועד להוזיל מחירים ולשרת את הצרכן הקטן, ישרת בפועל בעיקר הרשתות הגדולות וכנראה יתרום גם להעלאת המחירים.
א. שירות ריגול נגדי באדיבות המדינהנתוני המחירים של חנות הם מידע רגיש מאוד וכלי תחרותי חשוב מאוד עבור חנות (או רשת חנויות). בעליה רשת שיווק אחת, למשל, סיפר באחרונה בראיון כי אנשיו עורכים דרך קבע השוואות מחירים עם רשתות אחרות, ומקפידים להוריד מחירים כדי להישאר תמיד זולים יותר. לא כל מחירי המוצרים זולים יותר, כמובן: רשתות שיווק נוהגות ליצור מבחר מוצרים מוזל, לעתים במחירי הפסד, כדי למשוך קונים אל החנות, כששאר המוצרים נמכרים במחיר רגיל. לפי החוק החדש, יועמד מידע יקר ערך זה לרשותו חינם. לרוע מזלו, המידע יעמוד, כמובן, גם לרשותם של המתחרים, שיהנו מ'שירות ריגול נגדי' חינם, באדיבות הממשלה.
דמיינו לעצמכם, לדוגמה, שאתם בעליה של רשת שיווק, המשגשגת בזכות מגוון מוצרים במחיר מוזל. עתה, באדיבות הממשלה, יוכלו מתחריכם הגדולים ללמוד בו-ברגע על ההנחות שאתם נותנים ולדאוג לכך שבחנות הרשת הקרובה לחנויות הרשת שלכם יהיו מחירי המוצרים המוזלים זהים. למותר לציין כי כוח האדם שהמתחרה הגדול יכול להקצות לעניין זה גדול משלכם ולכן היתרון התחרותי שלכם ימוג ועמו גם הסיכוי שלכם להמשיך לצמוח.
או, דוגמה אחרת, העמידו פנים שיש לכם רשת שיווק אחרת. בזכות כישורי המיקוח הטובים שלכם הצלחתם לקבל מוצר מסוים במחיר זול במיוחד. ברשתות שיווק עסקאות 'מחטף' כאלו נערכות כל הזמן כשיצרנים 'נתקעים עם מלאי', בגלל הבטחה למיקום משובח על המדף למוצר אחר של היצרן, או בגלל סיבות אחרות. עתה, באדיבות משרד התמ"ת, נתונים אלו יעמדו לרשות המתחרים בזמן אמת. שוב, אין צורך לציין כי מידע כזה לא יסולא בפז עבור רשת גדולה, היכולה להפעיל לחץ גדול הרבה יותר על יצרניות מזון לספק לה את המוצר במחיר זהה או, לעתים תכופות, כדי למנוע את אספקתו למתחרה.
ב. לגדולים זה עולה פחותמערכת הניטור השוטף עולה כסף. הרבה כסף. עבור רשת קטנה או עבור רשתונת המונה כמה חנויות, מדובר בהוצאה נכבדת מאוד, בשוק בו הרווח קטן מאוד. רשת גדולה תיהנה כאן מיתרון ניכר, שעה שמתחרים קטנים יפרפרו בשוליים. על חנויות מכולת קטנות או מרכולים שכונתיים אין בכלל מה לדבר - הם ממילא ישארו מחוץ למשחק.
ג. התאמות בסל ולא בכלל המוצריםצרכנים נוהגים לערוך מסע קניות של מוצרי טואלטיקה או מזון בחנות אחת. איש אינו קונה את החלב ברשת א', את האשל ברשת ב', את הדגים לשבת ברשת ג' ואת הנקניק בקול המוסיקה. נתון כמו "באיזה רשת מחיר החלב הוא הזול ביותר" אינו רב-ערך, כפי שסבור שאמה, אלא חסר ערך לחלוטין, שכן איש אינו קונה ברשת שיווק רק חלב - הוא קונה מגוון של מוצרים. צרכנים בעלי מודעות נוהגים לערוך השוואות מחירים לפני היציאה לקניות, אך הם מסתמכים בדרך כלל על השוואת מחירי "סל מוצרים." כלומר, הם אינם מחפשים אחר המחיר הזול ביותר לשמנת או לגבינה או לנייר טואלט, אלא אחר הרשת המציעה להם שמנת, גבינה ונייר טואלט במחיר כולל נמוך יותר.
עובדה זו הופכת את הנתונים הנוגעים לתכולת סל המוצרים לחשוב מאוד. המידע על הסל של אפליקציה סלולרית פופולרית יהפוך מידע רב ערך. גם אם נניח שאיש לא יפעל באופן נכלולי (לדוגמה, אפליקציה פופולרית שמפתחיה 'ימכרו' את המידע על תכולת סל המוצרים לרשת כלשהי), וגם אם נניח שרשתות השיווק לא יפעלו באופן מפוקפק (
כמו בהפחתה של מחירי המוצרים בסל) יהיה כאן יתרון ניכר לרשת גדולה, היכולה להרשות לעצמה לעקוב בהתמדה אחר מרכיבי הסל ולדאוג שמוצריה יהיו תמיד הזולים ביותר בסל.
ד. זה לא יהיה זול יותרהנחת יסוד בהצעתו של ח"כ שאמה היא כי פרסום מחירי המוצרים ברשתות שונות מעודדים את התחרות: "אף רשת לא תרצה להיות היקרה ביותר, וכל אחת תרצה להיות הזולה ביותר בתחומה ובאזורה." כלל זה נכון, אך משתקפת ממנו אי-הבנה של עובדת יסוד בתחרות חופשית. בתחרות, יותר משחברות מתחרות מתוך חשש זו מזו, הן נאלצות להתחרות מתוך חשש מפני מצטרפים חדשים לשוק.
כשקל ופשוט להיכנס לפלח שוק מסוים, התחרות עזה ומתח הרווחים נמוך. כשהכניסה לשוק קשה - כלומר, כשחסמי הכניסה לשוק גבוהים - התחרות עלובה ומתח הרווחים גבוה יותר. במקום תחרות, נוצר קרטל: השחקניות העיקריות בשוק יודעות כי למתחרה חדש יהיה קשה להכנס אל השוק ולשרוד בו, ולכן אינן חשות מאוימות. הן מעדיפות להסתפק בנתח השוק שבידן ובמקום להתחרות בהוזלות, הן משוות מחירים זו לזו ונוטות דווקא להעלות אותם.
להלכה, ריכוז המידע על מחירים והפצתו ברבים יתרמו לתחרות, שכן הם יאפשרו לצרכנים לדעת באיזו רשת יוכלו להשיג את סל המוצרים הזול ביותר. אבל העלויות שהחוק החדש יוצר מגביהות את חסם הכניסה לשוק, באופנים שהודגמו בסעיפים הקודמים, ומכאן שהחוק יצור מצב בו יש יתרון לרשתות השיווק הקיימות וכדאיות מופחתת לכניסת מתחרה חדש. מוטיבציה נוספת לקרטליזציה של מחירים היא שחשיפת המחירים ההדדית 'מייעלת' מאוד את תהליך ההשוואה של מחירים. התוצאה הסופית תהיה, באופן אבסורדי, לא ירידה במחירים כי אם עליה (מתואמת) שלהם.
הקונה הדמיוני של שאמהביסוד הצעת החוק של ח"כ כרמל שאמה נמצא קונה דמיוני. לפי שאמה, אנשים היו שמחים לקנות ברשתות שיווק ופארמה על בסיס סקר מחירים מדוקדק, לו זה עמד לרשותם. יש אנשים שאכן עורכים כך קניות, אך הקניות האלו הן, כמעט תמיד, של מוצרים בודדים בערך גבוה, כמו מכשירי חשמל ואלקטרוניקה.
רק מיעוט קטן מאוד מבין הקונים ברשתות שיווק (5.6 אחוז, לפי סקר התמ"ת) משנים את מקום הקנייה שלהם בהתאם לסקרי שוק ובדיקה השוואתית מדוקדקת. גם בקרב מיעוט קטן זה, הסקרים מתבססים על מדגמי סל, ולא על השוואה פרטנית. גם אם השוואה כזו נערכת בזמן מן הזמנים, היא אינה נערכת באופן מתמיד, בהתייחס לכל קנייה בנפרד.
נוסף על-כך, הצרכן אותו היה שמח שאמה לתגמל הוא צרכן עני יחסית, ובעל רגישות גבוהה למחיר. שאמה מציין הורים שישמחו לאוץ לחנות מסוימת בעקבות "התראה על ירידת מחיר או מבצע של חיתולים חד פעמיים או מזון לתינוקות." בפועל, לפי
סקרי משרד התמ"ת, ככל שהאוכלוסיה ענייה יותר, מבוגרת יותר וחרדית וערבית יותר כך היא נוטה יותר לקנות מזון ומוצרים נלווים בחנויות המכולת השכונתיות וברשתות מרכולים מקומיות... שלא יהיו חלק ממאגר המידע של התמ"ת. כלומר, מאגר המידע יחזק את החזקים, ויגביר את הפער בינם לבין החלשים.
הומו שאמהטיקוסהצעת החוק החדשה אמנם מדברת על אפליקציות סלולריות, אך דומה כי ח"כ כרמל שאמה עדיין תקוע מבחינה מנטלית בשנות החמישים. אז, לפני חמישים ושישים שנה, סברו רבים כי הממשלה תוכל לנהל כל דבר בצורה טובה יותר מעסק פרטי. שאמה עדיין סבור כך.
בהליך חשיבה ביורוקרטי טיפוסי מפנטז שאמה על מצב בו במקום תחרות כאוטית תהיה לשכה מרכזית אחת שאליה יזרמו כל הנתונים, והיא תוכל לספק לכולנו את כל המידע ברגע התרחשותו. המוח הממשלתי ירכז ויעבד את הנתונים ויודיע לנו, האזרחים, מה מתי והיכן כדאי לקנות. גם האזרחים הם חלק מהפנטזיה: מדי בוקר הם יפתחו את האפליקציות הסלולריות המשוכללות שלהם, יקבלו את כל המידע, בזמן אמת, על המוצרים ומחירם, ויערכו החלטות רכישה מושכלות.
הפנטזיה הזו מוכרת לכל תלמיד בכלכלה. האזרח הישראלי המיודע בזמן אמת של שאמה אינו אלא ה"הומו אקונומיקוס" - האדם הכלכלי הדמיוני, העורך את החלטותיו לפי שיקולי מחיר בלבד, בשוק אידאלי דמיוני בו כל המחירים ידועים בכל רגע. בלימודי כלכלה מסבירים כבר בשיעור הראשון כי "הומו אקונומיקוס" והשוק המושלם הם יצורים דמיוניים, שנבראו רק לצורך הדגמה - אבל ח"כ כרמל שאמה, יו"ר ועדת הכלכלה, כנראה לא למד אפילו את השיעור הראשון בכלכלה.
ועוד משהו...
אקו"ם