אפשר לקרוא לזה "מלחמת הקוטג' הגדולה." האמרת מחיר הקוטג' בשנה האחרונה עיצבנה צרכנים רבים שזעקו "לא עוד": קוטג' הוא מוצר בסיסי, הם קראו, ומחירו האמיר עד כמעט 8 ש"ח. לכן, "לא קונים במשך חודש!!" על העצומה הפייסבוקית חתמו עד כה כ-68,000 ישראלים נזעמים. בניגוד למחאת הדלק שכשלה, הפעם הקונים הישראליים נחושים בדעתם: לא נצא פראיירים! נכפה על היצרניות להוריד את המחירים. לבנו וקולנו עם המוחים. הגיוננו, עם זאת, מורה בברור שאם לא נתנער מחסותם של חברי כנסת פופוליסטים דינה של המחאה להיכשל. (כתב: אורי רדלר)
הסיבה הנראית והסיבה הסמויה קל לאתר את הסיבה הגלויה והישירה לעליית מחיר הקוטג'. מוצר הגבינה הפופולרי סובסד לאורך שנים ארוכות, אחר כך הועבר לפיקוח על מחירים, אך מסוף שנת 2005, בהתאם למדיניות האוצר, הוסר הפיקוח על מוצרים רבים ומחירו של הקוטג' החל לזנק: מ-4.83 שקל בתקופת הפיקוח ליותר משבעה שקלים היום, והיד על אקדח המחירים עוד נטויה. רוב המוחים משוכנעים שהסיבה לעליות היא החמדנות של יצרניות הקוטג' ועוד יותר מזה, בעלי המרכולים החמדנים, שמעלים מחירים סתם כי מתחשק להם.
אבל למחיר הקוטג' המתמר יש גם סיבה סמויה, חשובה הרבה יותר. אף שלכאורה מתנהלת תחרות בין טרה, שטראוס ותנובה על ליבו של הצרכן - תחרות שהייתה צריכה לשים רסן על היכולת להעלות את מחיר הקוטג', התחרות מוגבלת במובן חשוב אחד: על ייבוא גבינת קוטג' מוטל מכס בגובה עצום. יבוא גביע קוטג' של 250 גרם, לדוגמה, יחייב את היבואן בתשלום מכס בשיעור של 5.3 שקל. משמעות הדבר היא שאפילו אם יהיה יבואן מטורף שימכור את הקוטג' המיובא במחיר עלות וללא רווח מחירו של הקוטג' המיובא במרכולים יהיה לפחות 10.5 שקל.
כאשר אין סכנת תחרות ממוצרים מיובאים, יכולות היצרניות להעלות מחירים ולציבור אין הרבה מה לעשות בנידון, לבד מלהחרים את המוצרים. אם יושב הפיקוח - ודומה כי יש הנוטים לכך - הוא לא באמת יועיל. היצרניות חכמות ומתוחכמות הרבה יותר ממנגנון הפיקוח. אם יוטל פיקוח על קוטג' באריזה מסוימת, הן תייצרנה בעיקר קוטג' באריזה אחרת. אם יוטל פיקוח על כל אריזת קוטג', ייוצר קוטג' עם בצל, או מומתק, או עם גרנולה, או שבבי סכיני גילוח. כאשר יש רצון לעקוף פיקוח, בדרך כלל מצליחים לעקוף את הפיקוח וידו של הצרכן, כרגיל, על התחתונה.
גם אם נניח שיוטל פיקוח יעיל, הוא לא יועיל. מחיר הקוטג' שתחת פיקוח בשנת 2006 היה 4.83 שקל. בהתאמה לאינפלציה מחירו עתה היה צריך להיות 5.7 שקל - 1.37 שקל פחות ממחירו העדכני (לפי הלמ"ס, 7.07 שקל). עיקר העליה במחיר הקוטג' הייתה בשנים 2007-2008, מייד אחרי הסרת הפיקוח. אם יוטל פיקוח, סביר מאוד שהוא יצטרך לקחת בחשבון את העלויות, ובמיוחד את העליה הניכרת (למעלה משישים אחוז) במחיר הדלק, שהוא מרכיב חשוב במחיר הייצור וההובלה. לפיכך, סביר להניח שמחיר גביע קוטג' של 250 גרם בפיקוח יהיה בערך 6.1 או 6.2 שקל.
את המחיר נשלם בכל מקרה פיקוח יעיל - וכאמור, ספק אם יהיה כזה - יוכל לחסוך לנו כתשעים אגורות. סכום נכבד וראוי, לכל הדעות. אבל אנחנו לא נחסוך אותו באמת. ראשית, את הסובסידיה ליצרני החלב נמשיך לשלם כפי שאנו משלמים היום. שנית, היצרנים - לא מרוע לב, אלא כי כך פועלת הכלכלה - ינסו לגלגל את העלויות הלאה. לדוגמה, אם הממשלה תעלה את המסים על חנויות נעליים, המסים יגולגלו לפתחו של האזרח בדמות מחירי נעליים גבוהים יותר. אם יהיה מוצר בפיקוח יעיל, יועלו המחירים של מוצרים אחרים כדי לפצות על כך. בסרט הזה כבר היינו פעמים מספר. המבנה הנוקשה והמונופוליסטי של שוק מוצרי החלב בישראל, והיעדר חלופה של ייבוא מתחרה ימנע כל לחץ על יצרני החלב להתייעל.
אילו היו המכסים על גבינת קוטג' מוסרים היה הייבוא - גם אם הוא יקר יותר מייצור מקומי - קובע גבול עליון למחיר הגבינה. כך קורה בכל מקום בו מותר ייבוא: הוא מפעיל לחץ על היצרן המקומי להתייעל ולשפר את מוצריו, שאם לא כן יהיה משתלם לקנות מוצרי יבוא במקום מוצריו. בהתחשב בעלות המסחררת של גבינת הקוטג' גם תחת הפיקוח, אפשר להניח שיבואן נבון יוכל להביא גבינות כאלו במחיר שיהיה אפילו נמוך יותר ממחיר הקוטג' כשהיה בפיקוח.
שהצרפתים ישלמו אחת הטענות המרכזיות של המתנגדים להסרת מכסים על מוצרים חקלאיים היא שמוצרים חקלאיים מסובסדים גם במדינות אחרות ועל-כן, כדי לאפשר לחקלאינו להתחרות באופן הוגן, עלינו לסבסד גם אותם. מנקודת מבט צרכנית, זהו טיעון מקומם. אם ממשלת צרפת או ממשלת הולנד או ממשלת גרמניה טפשות דיין לסבסד את חקלאיהן, מדוע שלא נהנה מכך? אם ממשלת צרפת מסבסדת את הרפתנים ויצרני הגבינות בפרובאנס בחצי אירו על כל גביע קוטג', ואותם יצרנים מתעקשים למכור לנו את הקוטג' שלהם במחיר מוזל - מדוע שלא נהנה מכך? מדוע שלא 'ננצל' את האזרח הצרפתי הפראייר וניתן לו לממן חלק מעלות גביע הקוטג' שלנו?
סובסידיה ליצואן היא העברת כספים מכיסם של אזרחי המדינה המייצאת לכיסם של אזרחי המדינה המייבאת. מנקודת מבטו של האזרח הישראלי, זו התרחשות חיובית. כולנו מלאים הערצה לרפתנים החרוצים, הקמים בשלוש בלילה כדי לחלוב פרות וסובסידיות, ולבנו גם עם המנכ"לים והמנכ"ליות יפי הבלורית והתואר של יצרניות המזון - אבל אין שום סיבה שאלו וגם אלו לא יקומו מחר בבוקר ויתחילו לחשוב איך להתייעל ואיך להמציא את עצמם מחדש. אחרי חשיפה ליבוא מתחרה, הם יוכלו להתמודד עם הקוטג' הצרפתי באמצעות הוזלה של מחירי הקוטג', בפיתוח סוגים חדשים של הגבינה, להגיע להסכמים עם יצרניות קוטג' בחו"ל, וכן הלאה.
כאן זה שאמה: "כולנו רוצים שוק חופשי... רק בלי שוק חופשי" הפחתת מכסי היבוא היא אחד מיעדיו של האוצר. שר האוצר יובל שטייניץ אף אמר זאת במפורש בנאום שנשא ביום ד' (15.6.2011) במרכז האוניברסיטאי אריאל. כלומר, הוא אמר ש"צריך לשקול." זה כמעט אותו דבר, אבל ב'פוליטיקאית' משמעו של דבר הוא שהוא יבדוק בכל יום בבוקר לאן נושבת הרוח.
שרת החקלאות, חברי כנסת מטעם המגזר החקלאי וחברי כנסת תאבי כוח באופן כללי מתנגדים להפחתת מכסי היבוא על קוטג', כמו גם על מוצרי מזון אחרים. במקום, הם מעוניינים בהשבת הפיקוח. כמה מהם, בקריצה גלויה למחאה האינטרנטית, מכוונים אצבע מאשימה אל היצרנים והמשווקים. אחרים, מאמצים את הגישה כי במצב קשה זה יש לנקוט צביעות ללא פשרות. יו"ר הלובי החקלאי בכנסת, ח"כ שי חרמש מ"קדימה," למשל, טען כי "חוק החלב" אותו קידם, ושמטרתו הייתה להבטיח סיבסוד ייצור חלב, למנוע ייבוא מוצרי חלב ולחסל תחרות מטעם מחלבות קטנות, הוא בעצם חוק המבטיח מניעת העלאות מחיר של מוצרי חלב ולכן האשמות בהעלאת מחיר הקוטג' הן "רשתות השיווק אשר מנצלות את כוחן העצום כדי לכפות על הציבור מחירים מופקעים."
טיעון צבוע אחר בא מפיו של ח"כ כרמל שאמה. יו"ר ועדת הכלכלה יודע היטב כי מחירו הגבוה של הקוטג' נובע ממכסי היבוא הרצחניים, אך הדבר לא הפריע לו לטעון, במסגרת מלחמתו הנמשכת בחופש בחירה צרכני, כי "בבסיס כולנו רוצים שוק חופשי ללא פיקוח, אך כשיש חשש שחופש השוק מאפשר הפקרות בשוק, נדרשת חשיבה מחדש לגבי החזרת הפיקוח."
נימת הדחיפות בדבריהם של חברי הכנסת יכולה ללמד אותנו הרבה. לחברי הכנסת הפופוליסטים דחוף לרסק את המחאה האינטרנטית בעודה באיבה, שכן זו מאיימת עליהם. הם יודעים - יותר בחוש מאשר בשכל - כי אם המחאה אכן תגיע לכדי התממשות, כלומר, אם אכן יושת חרם ב-1 ביולי, התוצאות תהיינה הרסניות מבחינתם.
אם החרם יתפוגג, ויתברר כי הציבור ממשיך לקנות קוטג' כהרגלו, יתברר כי הסיעה הפופוליסטית אינה מדברת בשם קבוצה כה רחבה בציבור כפי שהיא טוענת. את הכישלון הזה יראו יצרנים, משווקים, מחוקקים ושרים - והתייחסותם למחאות עתידיות תהיה בהתאם.
אם החרם יתפוס תאוצה, ומכירות הקוטג' יצנחו בשיעור ניכר, התוצאות תהיינה אפילו חמורות יותר, מבחינתם של הפופוליסטים בכנסת. ירידה ניכרת במכירות הקוטג' תוביל את היצרניות להוזיל את מחירו, כדי לרצות את הצרכנים. הציבור והיצרנים ידעו היטב, בנקודה זו, כי לציבור יש כוח והוא יכול להפעילו - ואין לו שום צורך לינוק מהפטמה הפופוליסטית של שאמה, תירוש, גילאון ועמיתיהם כדי להשיג את מטרותיו.
הצלחה של החרם גם תעודד מאוד את המגמה של האוצר להפחית את המכסים על מוצרי חלב, כדי לספק פתרון אמיתי לבעיה. מצב כזה אף הוא לצנינים בעיני הפופוליסטים. הם, הרי, אינם מעוניינים לפתור בעיות באמת: מטרתם היא לשמר את הבעיות בעינן. הפופוליזם בכל הדורות ובכל המקומות אינו מכוון לפתור בעיות אלא להגביר את תלותו של האזרח ב'טיפול האישי' של השליט הפופוליסט.
לא לנטוש את המחאה אסור לנטוש את המחאה הזו. אני עצמי הצטרפתי, אף שאיני אוכל קוטג', וגם אתם צריכים. המחאה אינה רק קוטג'. הגבינה היא רק סמל למחאה של כולנו נגד העמדתנו, כאזרחים, בתחתית סולם העדיפויות. התעלמו מהפופוליסטים ותנו קולכם - הוירטואלי והממשי - בעד סילוק מחסומים מטופשים על רווחתנו.
נספח: השוואת מחירי גבינת קוטג' ישראל: 2.92 שקל למאה גרם. שווייץ (לה-שופ): 2.7 שקל למאה גרם. גרמניה (זופרמרקט-צ'ק): 2.4 שקל למאה גרם. ישראל בתקופת הפיקוח (בהתאמה לאינפלציה): 2.28 שקל למאה גרם. בריטניה (סיינסברי): 1.44 שקל למאה גרם. בריטניה (טסקו): 1.39 שקל למאה גרם. ארצות-הברית (קיי-מארט): 1.26 שקל למאה גרם.
תוספת: הקרב על הקוטג' 2: חגיגת הצחוקים של שאמה ממשיכים לצחוק על חשבוננו, כל הדרך לפופוליטיקה. היום (19.6.2011) נערך מופע נוסף של הפארסה המכונה ועדת הכלכלה של הכנסת, בראשותו של חה"כ כרמל שאמה. הפעם, התייצבה על הבמה גם הקומיקאית הוותיקה, שרת החקלאות אורית נוקד, האחראית גם על משק החלב.
לפניו של שאמה ניצב דו"ח אותו הזמין ל"בחינה של החזרת הפיקוח על מחירי מוצרי החלב." הדו"ח, מטעם מחלקת המחקר של הכנסת, קבע כי "לפיקוח על מחירים ישנם גם חסרונות... וממילא אינו בהכרח הדרך היעילה ביותר להבטיח רמת מחירים סבירה בהשוואה לדרכים אחרות, כגון רפורמות להגדלת התחרותיות."
שרת החקלאות, לעומת זאת, דיווחה מפי חטיבת המחקר של משרד החקלאות כי "יש ריכוזיות גבוהה" בתחום החלב ו"ההוצאה מהפיקוח בתנאים הנוכחיים גרמה לעלייה במחירים."
גם נוקד וגם שאמה ידעו, לפיכך, מהמחקרים המונחים בפניהם, כי הריכוזיות בשוק החלב והיעדר תחרות, בגלל היעדר יבוא מתחרה, הם הגורמים העיקריים לעליית מחירי מוצרי החלב. והמסקנה מבעיית ריכוזיות היתר ומהיעדר התחרות? ובכן, בפארסה כמו בפארסה, שניהם קוראים להגביר את הריכוזיות ולבטל את התחרות המזערית שעוד קיימת, באמצעות השבת הפיקוח.
בדו"ח שניצב בפני שאמה נכתב כי פיקוח על המחירים מוביל בדרך כלל למצב בו המפוקחות (כלומר, יצרניות הקוטג') ערמומיות ובקיאות ברזי השוק יותר מהמפקח, יודעות לעקוף אותו באמצעות מוצרים דומים שעליהם לא חל פיקוח, מתארגנות בקרטל המתיישב לפי המחיר המרבי ואחרון-אחרון חביב: הקרטליזציה שמחולל הפיקוח מרחיקה מתחרים מהענף.
את כל זה יכולתם, כמובן, לקרוא גם במאמר שלעיל ובערך בכל מחקר שעסק בפיקוח על מחירים, אבל קשה לצפות ששאמה, עסוק שכמותו, גם יקרא את הדו"חות הקצרים שהדפיסו לו וגם יבין על מה הוא מדבר.
במקום יו"ר ועדת כלכלה היודע מימינו ומשמאלו, קיבלנו ריקוד מגוחך של העברת לפיד "האשמה" מאיש למשנהו. השרה נוקד אמרה שאין בכוונתה לחפש אשמים -ואפשר להבין אותה, היא אחד האשמים העיקריים. איל מליס, מנכ"ל תשלובת החלב של תנובה, פרץ בנאום שקצתו מריחת הנוכחים ביחצ"נות בוטה ("כולנו עדים לכך שהקוטג' הוא המוצר הכי ישראלי שיש") ועיקרו ניסיון למרוח את כולנו דק-דק בסוגיית האשמה: "אנחנו מציעים שתתבצע בדיקה של כל שרשרת הערך: החקלאים, המחלבות, הקמעונאים." חוץ מהיצרנים, כמובן. גם נציג טרה, ערן אלסנר, לא היה אשם בשום דבר: "אנחנו לא קובעים את מחיר המוצר וצריך להפנות את השאלות לקמעונאים." נציג שטראוס, המנכ"ל גדי לסין, טען שהאשם הוא המזרח התיכון המחורבן באופן כללי: "אנחנו חיים במדינה יקרה," גרס וכמובן ניסה להעביר את לפיד האשמה ליעד כלשהו שאינו הוא: "לא ניתן שיטילו רפש בתעשייה, שיעשו מניפולציות ודמגוגיות." הפתרון שלו? למסד את קרטל היצרניות: "הגיע הזמן שבמדינה תהיה רשות מזון אחת כמו במדינה מתוקנת." מן הצד הציץ וצייץ גם שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים, שטען שמי שאשם בכל הסיפור הוא בכלל שר האוצר, שאת הצעתו להפחית את המכסים על גבינה גינה כ"פופוליזם זול." ברוש כשלעצמו, כמוהו כהתאחדות התעשיינים, כבר מזמן לא רלוונטי מאז הפך בובת גרב כנועה של עופר עיני, אבל דיברר בנאמנות את דעתם של היצרנים הקרטליסטיים.
היו גם כמה קולות שקולים ושפויים. רמי לוי, בעלי רשת שיווק השקמה, אמר דברים נבונים: "יש פה היצע וביקוש ואני חושב שצריך שתהיה כלכלה חופשית אך תחרותית, לא חלק לפתוח את היבוא וחלק לא לפתוח, צריך כלכלה חופשית עד הסוף... המחיר עולה חד משמעית בגלל שהיצרן מעלה את המחיר." גם חברת הכנסת פאינה קירשנבאום הפגינה שכל ישר וסיפרה לוועדת הכלכלה על אחד ממושכלי היסוד בכלכלה: קביעת מחיר מפוקח הוא קביעת מחיר מקסימום כי "רוב העלויות מגולגלות לצרכן... "צריך לפתוח את השוק, לרסן את הריכוזיות, כך נוכל להגיע למחיר הנכון." מישהו אחר, שכמעט הגיע לכנסת, משה פייגלין, כתב בשום שכל: "הסרת הפיקוח ממוצרי יסוד, הייתה אמורה להביא לתחרות ולהוריד את מחיריהם... אבל זה לא קרה משום שאת תפקיד הפיקוח אמורה הייתה להחליף התחרות, אלא שבמקום התחרות החליף את הפיקוח - הקרטל. במקומות בהם החליפה תחרות אמיתית את הריכוזיות, המחירים ירדו והאיכות עלתה."
כדי לסייע ביד הקוראים, הנה מיפוי קצר של המשתתפים במחזה, עמדותיהם המוצהרות והעמדות האמיתיות שלהם: *משרד החקלאות, העמדה הרשמית: "הוצאת מוצרי החלב מפיקוח לא הוכיחה עצמה ויש להחזיר מוצרים לפיקוח" העמדה האמיתית: "טוב שזה קרה אחרי שבועות. טוב שאף אחד לא מזכיר שכל המהומה הזו מתרחשת בגלל קצת פחות מ-3,000 רפתנים. עלינו להחזיק עוד קצת מעמד. חוק החלב החדש - הידוע גם בכינויו החוק לחיסול היצרנים הקטנים והתחרות - אושר באפריל וייכנס לתוקף באוקטובר. כשזה יקרה, נוכל לשים פס על כולם לנצח. רק עוד קצת להחזיק מעמד." *כרמל שאמה, העמדה הרשמית: "קיימות הרבה מחלוקות סביב הקוטג'. רובנו מאמינים בשוק חופשי. צריך למצוא פתרון מיידי וגם לטווח ארוך. לא צריך להתבייש וצריך להחזיר את הפיקוח." העמדה האמיתית: "המצלמה עלי? אני צריך לדבר למצלמה 1 או 2? יא רבנה, איזה אהבלים. זה כמו קסם: אני מקשקש מלים בלי קשר וכל הכתבים מקלידים את התחארוות שיוצא לי מהפה. אני אורי גלר!" *שלי והפופוליסטים עם מופע אורח של עמיר פרץ, העמדה הרשמית: "כמו כן עלינו לשים לב לגורם שלא רבים שמו אליו לב ושיש לשים אליו לב ושהוא עליית מחירי הדלק באחרונה." העמדה האמיתית: "כמו כן עלינו להסיח את הדעת מזה שאנחנו בעד זה שינקנקו 7.5 מליון תושבים עד העצם כדי לגרד עוד כמה קולות של רפתנים בפריימריז למפלגת העבודה." * תנובה ושאר יצרני גבינות הקוטג', העמדה הרשמית: "לתפיסתנו עליית המחירים רחבה הרבה יותר... אנחנו מציעים שתתבצע בדיקה של כל שרשרת הערך... אם הבדיקה תגדיר שצריך לעשות תיקון - אנחנו נפעל בהתאם." העמדה האמיתית: "אמא'לה! ייבוא! אם יפתחו את השוק ליבוא, הלך עלינו. נגמרו החיים הטובים. אינעל באבור אלי ג'בקום כל הצרכנים והחרמות שלהם! ייבוא חופשי יחרב לנו הכל. אבל את מי נאשים? את שר האוצר? חייבים למצוא מישהו שבאמת נפל על הראש קצת יותר מדי פעמים." * נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש: "לייבא גבינה מחו"ל? אני מציע לייבא גם שר אוצר מחו"ל. זה זול יותר וכלכלי יותר.. ששר האוצר ילבה את האש? מה אנחנו, בכיכר אל-תחריר? איפה אנחנו נמצאים? הוא שוקל לייבא גבינה מחו"ל. לייבא גבינות זה לייבא אבטלה. זה לא בסמכותו." העמדה האמיתית: "יובל השמן, בבטן יש לו בן! איך קוראים לבן? יובל השמן!"
אקו"ם