החוק למיסוד הגזענות נגד אתיופים..

החל ממאי 2011 עומדת מדינת ישראל להשתנות. לפי הצעת חוק שהעלו על שולחן הכנסת חה"כ שלמה מולה, כרמל שאמה ושלי יחימוביץ' יבוטלו כל הדברים הרעים והלא נחמדים, ומדינת ישראל תעבור ל"מתכונת גן עדן," בה יחוייבו כל אזרחי המדינה לגלות יחס טוב לחבריהם, להיות אחלה ובסדר באופן כללי, לשמור על סדר וניקיון במחברותיהם, לאכול בפה סגור, ולא לשתות מים אחרי פירות. אזרחים שיסרבו לספק יחס מדרגת "סבבה" ומעלה לחבריהם יחוייבו בתשלום פיצוי של עד 50,000 ש"ח, בלא חובת הוכחת נזק. (כתב: אורי רדלר)

לא, הצעת חוק כזו לא עלתה באמת על שולחנה של הכנסת. זו רק בדיחה ל-2 באפריל. אבל הצעת חוק דומה, לפחות מצד אוויליותה, אכן אושרה בכנסת: כי כן, ועדת הכלכלה של הכנסת העניקה אישור לתיקון לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור, וזה עבר במליאת הכנסת בהצבעה פה אחד בקריאה שנייה ושלישית.

התיקון לחוק מוסיף לחוק איסור הפליה הקיים תנאי נוסף: "קביעת תנאים שלא ממין העניין" וכן מניעת כניסה "שלא לפי סדר הפניה או ההגעה." החוק אוסר כבר היום הפליה מטעמי גזע, דת, לאום, מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, או הורות. כעת, תחשב כהפליה גם מניעת שירות או אפשרות כניסה מטעמים כמו חזות, מראה פיזי, סגנון לבוש, וכיוצא בזה.

הסיבה לחקיקה ברורה: אף שהחוק אוסר כבר יותר מעשור על הפליה בכניסה למקומות כמו מועדונים, מועדוני ריקוד, פאבים ובארים - ההפליה שרירה וקיימת. יש מינים של הפליה בכניסה למועדונים שהציבור מקבל, מרצון או בהשלמה. גברים מוצאים בתוכם את הכוח להתאפק ואינם מנסים להיכנס לערב "לנשים בלבד"; יש מועדונים שבהם אדם חייב לפחות להיראות עבריין כדי לבוא בשעריהם; יש מועדונים ידועים ומוכרים ברחובות כמו קרליבך ולינקולן, שבהם קהל המבקרים הוא על טהרת הפרחות והערסים מעולי ברה"מ לשעבר - על המיקרו-מיני, גרבי הרשת, המכנסיים ההדוקים ומכוניות הספורט הכרוכים בכך; ויש גם מסעדות וברים ידועים - חה"כ יחימוביץ' מכירה תופעה זו על בשרה ממש -  שהכניסה אליהן שמורה לאשכנזים ומשתכנזים מן המעמד הבינוני.

אבל סוגים אחרים של הפליה - כאלו המופנים אל העולים מאתיופיה, למשל - שהמחוקק חובט את ראשו בקיר פעם-אחר-פעם בניסיון להכריתם. לכל ידוע באילו מקומות מדובר: מועדונים שבשערם עומד "סלקטור" גברתן, הבוחן את הנכנסים ומעכב בכניסה כאלו שאינם הולמים את אופיו של המקום או את יומרתם של בעליו. אין הכוונה לפגיעה בבטחון, כמובן. חה"כ מולה הבהיר כי "אין בתיקון המוצע כדי למנוע כניסתם של גורמים שליליים למועדונים." או, במלים אחרות, חה"כ מולה ויחימוביץ', כמו גם כרמל שאמה, מבטיחים כי להפלות ערבים או "גורמים שליליים" אחרים ימשיך להיות בסדר גם בעתיד.

כיצד בדיוק תיערך ההבחנה מתי התרחשה "קביעת תנאים שלא ממין העניין" ומתי מדובר במניעה 'כשירה' של כניסה מטעמי "בטחון" או מניעת כניסת "גורמים שליליים" - החוק אינו נותן תשובה לכך. מי יוכל לחדור אל תוך גולגלתו העבה של ה"סלקטור" ולדעת אם הבררנות שהפגין מעוגנת בטעמים "בטחוניים" כשרים, ומתי היא "קביעת תנאים שלא ממין העניין"? לזה אף אחד אין תשובה.

וזו בדיוק הכוונה. ניסוחו המעורפל של התיקון לחוק, המוסיף להגדרות ברורות וחד-משמעיות (גזע, דת, מין) גם קביעה ערטילאית של "ממין העניין" נועד לשרת את קידום המשפטיזציה של מערכות היחסים בין בני-אדם. במקום שעניינים הנוגעים למערכות היחסים בין בני אדם יוסדרו בין בני האדם הנוגעים בדבר, נקרא כאן בית המשפט לבוא ולהסדיר מערכות אלו במקומם. יום אחרי כניסת החוק לתוקפו ייגש מישהו למועדון, כדי להידחות בכניסה אליו מטעמים "שלא ממין העניין," ואז לתבוע כי בית המשפט יפסוק בשל עוולה זו "פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק." בעלי המועדונים האחרים יראו ויראו, ומכאן יסורו מדרך הרע, ירשו לכל העולים מאתיופיה (אבל לא לערבים!) להיכנס למועדונים, וכך יבוא צדק לעולם, והכל יהיה אחלה ובסדר.

חוץ מזה, שזה לא יקרה. אין להתכחש לכך שבעלי מועדונים, "סלקטורים" ובני עם הסגולה באופן כללי נגועים בגזענות, ונוטים להפלות זה את זה מטעמים כאלו ואחרים, משונים יותר ומשונים פחות. אבל בשוק חופשי, שיקולים אלו נדחים מפני תאוות הבצע. "לכסף אין ריח," אמר הקיסר אספסיאנוס על מס בתי השימוש שהטיל על בני רומא. מקור ההכנסה משני לעצם קיומה של הכנסה. ההפליה במקומות בילוי קיימת ותמשיך להתקיים, כי היא משתלמת לבעלי המקום - והיא משתלמת לבעלי מקומות הבילוי כי ציבור המבלים תובע זאת. בעלי מועדונים היו שמחים ליהנות מהכנסה נוספת מכיסם של עולי אתיופיה, ערבים, פולנים, חרדים, גרושים ממורמרים, בני דור שלישי לשואה, בעלי מכשירים דור רביעי בסלולרי, הומואים, לסביות, עמותת ידידי האופרה, רוכבי גלגיליות או חוצנים קטנים וירוקים ממאדים. כסף זה כסף. ההפליה הגזעית המגונה במקומות בילוי אינה נובעת, מכאן, מגזענותם של בעלי המועדונים אלא מגזענותם של המבלים באותם מקומות. הם אלו שאינם רוצים לבלות עם עולי אתיופיה.

את הגזענות הזו אי אפשר לעקור באמצעות קנסות של בית המשפט. חוקים, קנסות ועונשי מאסר יכולים לסייע במניעת עשיית הרע. הם אינם יכולים לעקור דעות קדומות מליבם של אנשים. לכל היותר, הם יכולים לגרום להן לרדת למחתרת.

וכך אכן יקרה. במקום "סלקציה" גלויה, נקבל "סלקציה סמויה. דרישת הקהל לבלות עם אנשים הדומים לו - ואחת היא מה דעתנו על דרישה זו - תעמוד בעינה ובעלי מועדונים יעשו את המאמץ הנדרש כדי לספקה. החישוב פשוט: מחד, יש לנו מחוקק הדן בנושא פעם בכמה שנים, וקבוצה של פעילים המבקשת לשנות את המצב; מאידך, יש לנו אלפי אנשים שפרנסתם תלויה, בין השאר, בהמשך ההפליה ובמציאת דרכים ליישמה כך-או-כך. אין צורך בטבלת אקסל כדי להגיע למסקנה שסיכויי החוק לסלק את ההפליה הם אפסיים. השינוי היחידי, אם בכלל, יהיה שציבור המבלים יידרש לשלם תוספת מחיר עבור המאמץ הנוסף שיידרשו בעלי המועדונים להשקיע, ושההפליה כנגד עולי אתיופיה תעמיק. אף אחד לא ירוויח מהחוק, ולבטח לא יהיה בו קידום כלשהו של סילוק הגזענות. היחידים העשויים לצאת נשכרים מהחוק, להוותנו, הם חברי הכנסת שיזכו לפרסום חינם על הצעת חוק מיותרת ומזיקה.