קצת יותר נורמליים?(!)

כן, כן, הוועדה שנחשבה תמיד לאחותה המוצלחת פחות של ועדת הכספים. בעוד כספים קוצצת נתחי תקציב עסיסיים, הרי שתפקידה של כלכלה הסתכם בתחום האפור של הסדרת פעילות המשק: תיקון רגולציה וחקיקה לקביעת מכסות, מכסים, סירים ותקנות שונות ומשונות ומעוררות פיהוק לפי שהן אינן מכריעות בברירות גורליות של חיים ומוות המזדמנות בשעת מלחמה, ומשפיעות על אורחות חייהם של האזרחים אך ורק מנקודת הפטירה ואחורה אל לידתם, ילדותם, נעוריהם, בחרותם, בגרותם, עמידתם וזקנתם; תקופות המהוות כאמור רק פרט שולי וזניח בישראליות; פסיק קטנטן בין מלחמת השחרור, מבצע קדש, ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, הלבנוניות (I + II) ומבצע סבתא, שכילו את רוב זמנם ומרצם של אזרחי הארץ הזאת.

בכל מדינה "נורמלית" לעומת זאת הסיפור הכלכלי הוא זה המכתיב את סדר היום. סיכויי הבחירה המחודשת של אובמה תלויים במידה רבה בביצועיה של הכלכלה האמריקאית בשנתיים הקרובות; סרקוזי והצרפתים יזכרו את השנה האחרונה בעיקר בזכות השביתה הגדולה שהתרגשה עליהם בעקבות העלאת גיל הפנסיה בשנתיים; אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה את מקלחת צוננים שחטפה לאחר שאישרה העברת כספים ליוון שעמדה על סף פשיטת רגל, וכך הלאה, עד שנראה כי הסוגיה הראשונה במעלה סדר יומם של פוליטיקאים ובוחרים בעולם הדמוקרטי היא הכלכלה, או לפחות כמעט בכולו.

כי באיטליה למשל מתעניינים בעיקר בשערוריות מין של ראש הממשלה. יתכן וזה קשור בראש הנוכחי שלהם, ויתכן שזה עניין איטלקי שאינו תלוי פרסונה, אך נכון לימים אלו יו"ר הפרלמנט דורש את התפטרותו של סילביו ברלוסקוני על רקע יחסיו לכאורה עם נערה בת שבע עשרה, והאבטלה יכולה לחכות.

ויש את ישראל בה תופסים נושאים הקשורים הנוגעים להגנת המולדת, וקביעת גבולותיה את המקומות הראשונים, וכך גם דיונים באידיאלים, ההכרעות, המבצעים הצבאיים, המשאים והמתנים הנלווים לסוגיות אלו הכרוכות זו בזו ככפתור ופרח במילים חוץ וביטחון, ונידונות מעל שולחן ועדת הכנסת היוקרתית הנושאת שם זה.

שנים רבות אכן נחשבה ועדת החו"ב אשר מתוקף תפקידה אמורה לפקח, לתקצב ולחלוש על מערך הביטחון של ישראל כוועדה היוקרתית ביותר בכנסת, ומכוח ההרגל אף המשיכה לזכות בעיני רבים לאיזו הילת חשיבות מיוחדת גם בשנים האחרונות, אבל הסיפור הזה נגמר בעצם - נגמר וזהו. זהו זה. 

כי היום בבוקר חבר הכנסת צחי הנגבי חטף מבית המשפט קלון, ובלי לרדת לפרטים נציין כי קלון זה אינו יורד בכביסה, וכי משמעותו היא כי בית המשפט סבור שהנגבי עשה דברים איומים ונוראים ולפיכך צריך לעזוב באופן מיידי את הכנסת ואיתה את ראשות ועדת החוץ והביטחון.

אלא ש"למרבה ההפתעה" התברר כי איש איננו רוצה את הכסא הריק, או ליתר דיוק, ישנו איש שרוצה ואפילו רוצים אותו, ושמו שאול מופז, אבל אין מפלגה שרוצה, וכעת נאבקות קדימה והליכוד מי תחזיק בסרח. קדימה מבקשת לבטל את העסקה שנסגרה בתחילת הקדנציה לפיה תזכה תנועת הליכוד לאייש את ועדת הכלכלה בתמורה לראשות ועדת החוץ והביטחון שתימסר לנציג מפלגת האופוזיציה הראשית, ובליכוד מסרבים לבטל את הסיכום וטוענים כי ביטולו מותנה בהסכמה הדדית, וכזאת כאמור איננה קיימת כי בליכוד כמו בקדימה - רוצים את ועדת הכלכלה אצלם.

מה הסיבה לכך? האם הפוליטיקאים שלנו סבורים כי החוץ והביטחון מיותרת כיוון שעל כל ההדר והחגיגיות ומדי הזית המעטרים את ישיבותיה היא איננה משפיעה באופן ישיר על חייהם היומיומיים של תושבי ישראל: לא נכנסת להם לסלולרי, לא מטפלת להם בחשבונות המים או מרחיבה את חבילת ערוצי הכבלים; אלא סתם - חוץ וביטחון.

האם הם חושבים כי ישראל ישראלי יושב רגל על רגל ואומר לעצמו: נו אז.. מפציצים עוד כור בסוריה או באיראן, גראדים, קסאמים, כובשים, נכבשים, מרוצצים או מתרוצצים, אבל למה שאני ישלם אגרת טלוויזיה אם אין לי טלוויזיה, מה קרה! מלחמה?!

התשובה הנכונה היא "לא, אבל",

הפוליטיקאים יודעים שעדיין אכפת לו לישראלי, ופשוט מקיצים לעובדה שהוא לוקח עוד כמה דברים בחשבון.

הראשון: הממשלה יוצאת למלחמה, המטבחון מאשר מבצעים מיוחדים ושליחים עלומים מסכמים הסכמי שלום. משרד הביטחון וצה"ל בתוכו מתנהלים "טוב תודה ששאלתם" ונציגי הרשות המחוקקת בעיקר מהנהנים, מצקצקים בלשונם או מוחאים כפיים.

השני: מלחמת תש"ח נגמרה, ולמרות שהישראלי וילדיו ימשיכו ככל הנראה לעשות מילואים הרי שהוא כבר הוריד את הקיטבג מהגב והבין שיש לו פה עוד כמה שנים להעביר, ולמרות שיש לו דעה מוצקה מאוד לגבי השטחים (אותם יש לקדש או למסור לפי הטעם), איראן, תהליך השלום, אוסלו והקשת הדמוקרטית המזרחית הרי שהוא גם צריך לראות איך הוא חי בארץ הזאת ומפשר בין חשבון הקוטג', המשכנתא, אגרת הרכב והמשכורת שלו.

כך שגם אם המדינה הזאת הייתה ונשארה מוטרפת, הרי שהאזרחים שלה נהפכו עם השנים לקצת יותר נורמליים - לטוב ולרע.