עכשיו, הם כבר מפוצצים ראשים. סרט תועמלני של תנועה לבלימת ההתחממות הגלובלית מציג ראשים מתפוצצים כדרך לשכנע אנשים להתגייס למאמץ. רוצה לעזור? כל הכבוד. לא רוצה? אין בעיה, "בלי לחץ" - פשוט נפוצץ אותך. או שאתה שם, או שאתה לא קיים, תרתי משמע. (כתב: אורי רדלר)
בום-בום! בלי לחץ!ה
סרט, בבימויו של ריצ'רד קרטיס ("ארבע חתונות ולוויה אחת," "נוטינג היל") מציג שורה של אירועים, שסופם אחיד: מי שמסרב להתגייס כל כולו למאמץ לבלימת ההתחממות הגלובלית, סופו מוות. מורה שואלת את תלמידיה אם מישהו רוצה לתרום. שניים מסרבים. המורה אומרת: "בלי לחץ" ולוחצת על כפתור לפיצוץ ראשם. אותה סצינה חוזרת בחברה עסקית ואחר כך על מגרש הכדורגל. בסצינת הסיום הקריינית, ג'יליאן אנדרסון ("תיקים באפלה") סבורה כי בקריינותה היא מילאה את חובתה. היא טועה, וטכנאי ההקלטה מפוצץ אף אותה.
סקירה אוהדת בגרדיאן הבריטי - שהוא מעין עיתון הבית של התנועה הטוענת כי ההתחממות הגלובאלית היא מעשה ידי אדם ואחד התומכים כספית בתנועה יוצרת הסרט - קראה לסרטון "נועז." מייסדת התנועה (ש
שמה 10:10, על שם הקיצוץ המבוקש בפליטת הפחמן הדו-חמצני), פראני ארמסטרונג, סברה כי "לא לעשות כלום בנוגע לשינוי האקלים הוא נגע נפוץ למדי, אפילו בימנו. מה לעשות עם אנשים כאלו, שבמקובץ מאיימים על הקיום של כולנו? ברור שאנחנו לא חושבים באמת שצריך לפוצץ אותם, זאת רק בדיחה לצורך הסרט, אבל אם נקטע להם רגל או יד, זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה... 'הרגנו' חמישה אנשים כדי ליצור את הסרט - וזו רק טיפה בים בהשוואה ל-300,000 אנשים המתים מדי שנה בגלל שינוי האקלים."
ארמסטרונג התבדחה, אולי. לכל הפחות, ניתן לקוות שהיא התבדחה. אבל הסרט הצחיק כנראה את יוצריו, ולא אף אחד אחר. תנועת 10:10 משכה את הסרט מאתרה והציבה במקומו התנצלות בחצי-לב, ואף ניסתה להסיר את הסרטים מיו-טיוב. מסע הפרסום שהסרט במרכזו בוטל, וכל הגופים הנאבקים לעצירת ההתחממות הגלובלית וויתרו על הכללתו במסעי הפרסום שלהם.
הבמאי, ריצ'רד קרטיס,
התקשה להבין מדוע בוטלה הקרנת הסרטון. "הייתי מודאג מכך שנושא הסביבה הוא ראוי, ושכולנו עלולים להיסחף לאסון, ולכן חשבתי שכדאי לכתוב משהו בלתי צפוי. אבל כאשר מנסים להיות מצחיקים בהקשר של נושא רציני, יש סיכונים." בתנועת 10:10 סיכמו את הסיפור באנחת אכזבה מחיישנותו של קהל הצופים: "אנחנו מנסים דרכים חדשות ויצירתיות לגרום לאנשים לפעול בנוגע להתחממות האקלים. לרוע המזל, במקרה הזה פספסנו. נו טוב, לומדים מכל דבר."
ז'ולייט והטועים בתזמוןהמחשבות התגלגלו, באופן טבעי, אל ז'ולייט בינוש. השחקנית הצרפתיה הנאה הפגינה לפני כשבע שנים את הזדהותה נטולת הפשרות עם מאבקו של העם הפלסטינאי, ובין השאר הפגינה ואף חתמה על עצומה פרו-פלסטינית. כל-כך הייתה הזדהותה עמוקה, עד שנתנה הסכמתה ל
השתתף בפאנל בתוכנית "כל העולם מדבר על זה" בצרפת. בדיון, לדאבונה, השתתף גם ההוגה אלן פינקלקראוט. זה לחץ אותה באדיבות אל הקיר ובינוש הודתה כי לא קראה את העצומה עליה חתמה "כולם אמרו לי שזה מה שצריך לעשות," היא אמרה ומייד הוצפו עיניה דמעות. הרשע בכל הסיפור היה, כמובן, פינקלקראוט. בינוש רק עשתה את מה שכולם אמרו לה שצריך לעשות.
גם ריצ'רד קרטיס עשה את מה שאמרו לו שצריך לעשות. הוא ותום יורק ("רדיוהד") והכדורגלנים פיטר קראוץ' ודיוויד ז'ינולה - שכולם נטלו חלק בסרט - כולם עשו את מה שאמרו להם שצריך לעשות.
אבל קרטיס ושות', בניגוד לבינוש, טעו בתזמון. עד לפני כשנה, הצטרפות ל"מאבק בהתחממות הגלובלית" היה 'הדבר הנכון': פרסום חיובי, מיצוב ועיצוב המותג וללא השלכות שליליות. אפשר היה לפלוט הבלים כמו "300,000 אנשים המתים מדי שנה בגלל שינוי האקלים" בלי שאף אחד ימצמץ. כולם הסכימו שצריך לעצור את הפחמן הזה וכאלו, ולבלום את הזיהום ושזה אחלה סבבה לתרום לכדור הארץ באמצעות הפעלת המגבר של הגיטרה בס עם חשמל מדינמו של אופניים בלי רמה ולנסוע בקורקינט מונע בשמן משומש של פלאפל.
אבל מסוף השנה שעברה, התמונה השתנתה.
פרשת "אקלים-גייט" - הפרשה שבליבה דברי דואר מודלפים - החלה תהליך רצוף של התפוררות הקואליציה ה'חממיסטית'. כמה וכמה מדענים נמלטו מספינת האסונות של אל גור. חשוב מזה, התמיכה הציבורית ברעיון לפיו התחממות כדור הארץ היא מעשה ידי אדם
החלה להתפורר: שיעור התומכים בה בציבור
ירד, ואפילו ב
קליפורניה הצדקנית הרוב התומך בחקיקה ירוקה נעלם.
שחיקת התמיכה הציבורית הובילה לדעיכת התמיכה הפוליטית בסדר היום ה'חממיסטי'. לא צריך תואר שלישי במדעי האקלים כדי להבין מדוע: פוליטיקאים צריכים להיבחר מחדש, ואם יש להם כוונה להצליח בכך, הם לא יקריבו את עצמם על מזבח חקיקה ירוקה, במיוחד לא כשמשבר כלכלי חמור משתולל מסביב.
חממיסטים במשברדעיכת עניינם של הפוליטיקאים קלעה את הגרעין הקשה של ה'חממיסטים'
למצוקה. גלעין קשה זה אינו כולל ירוקים אמיתיים. מדובר, כפי שתואר כאן בעבר, בגלעין קומוניסטי-ירוק: קבוצה קטנה ונחושה מאוד, ששאיפתה היא לחולל מהפכת אבטיח: ירוקה כלפי חוץ, ואדומה מבפנים. לא מעניין אותם אקלים ולא מעניינת אותם התחממות. מטרתם, כפי שכתבנו, חיסול ה'קפיטליזם'. כלומר, צמצום הפליטות. כלומר, חיסול התיעוש והקידמה. כלומר, חיסול חירות האדם.
אנשים במצוקה נוטים לשוב ולדבוק בשיטות המוכרות להם מקדמת דנא. פעילי הגלעין הקשה, שחשו כי כיוון הרוח משתנה, שבו לגרסת ינקותם הסוציאליסטית. מימרתם המוכרת של חסידיו של אל גור הייתה "הוויכוח המדעי תם" - הוכח מעבר לכל ספק כי התחממות כדור הארץ היא מעשה ידי אדם, ואין יותר על מה לדבר. אבל עתה, כאשר התברר שבהחלט יש על מה לדבר, חדלו הסוציאליסטים אף להעמיד פנים שמדובר בדיון. ה"ספקנים" הפכו באופן אחיד ל"מכחישי אקלים" או אפילו "בוגדי אקלים," אנשי "אמצע הדרך" בתנועה הירוקה, כמו גרינפיס, התמכרו לטיעונים הסוציאליסטים הנושנים על בוגדים,
תעשיינים מרושעים ושטיפת מוח (בישראל
מיוצגת הגישה על-ידי הסוציולוג והקומוניסט הוותיק דני רבינוביץ), לאיומים כמו זה של פעיל בולט ב"גרינפיס" שאיים במרומז לפגוע אישית במביעי דעה ספקנית ("אנחנו יודעים איפה אתם עובדים. אנחנו יודעים איפה אתם גרים."), ותחזיות אמינות (או לא) הומרו באמירות כמו "אם נקטע להם רגל או יד, זו יכולה להיות נקודת פתיחה טובה" או בטענות פרועות בנוסח "300,000 אנשים המתים מדי שנה בגלל שינוי האקלים."
התעמולה הסוציאליסטית התבססה תמיד על שיטה של קיטוב ודחיקה באמצעות טיעונים דמגוגיים, שביסודה ההנחה כי הצד שמנגד ידבק בטיעונים רציונליים עד אשר יהיה מאוחר מדי. המטרה אינה לשכנע, להסביר או להציג עובדות, אלא לצרוח את סיסמת המפלגה בקול רם, ברוח התפישה שהאלים והחזק צודק, כך שדברי הצד שמנגד יטבעו בהמולה. כתמיד, הביטוי הכן ביותר של התפישה בא מפיהם של אלו שלא בורכו ב
תחכום רב (ואנו נוקטים לשון עדינה). קחו, לדוגמה, את
דבריו של דקל-דוד עוזר מאתר "עבודה שחורה," המנסה לסייע לאנשים ש"מתווכחים עם מישהו בנושאים כלכליים." מטרת הדיון, הוא אומר, היא "לנצח במלחמה ולכבוש את הלבבות בציבור... להביע זלזול... כי הרעיון הוא לנצח בוויכוח ולהשפיל."
על רקע המרת דיון בניסיון להשתיק בטענות שאין בו צורך כי השעה דוחקת וחייבים לפעול מייד, והנימה הצווחנית וההיסטרית המתחזקת של ה'חממיסטים' אין זה מפתיע שסרטון הילדים המתפוצצים של 10:10 לא עורר גלים של צחוק אלא גלים של מחאה ודחייה. קרטיס צודק. הבעיה היא אכן שיש סכנה "כאשר מנסים להיות מצחיקים בהקשר של נושא רציני." אלא שהוא מסתכל לכיוון הלא נכון: "הנושא הרציני" המעורר תגובות כה קשות אינו התחממות כדור הארץ אלא הנכונות ההולכת וגוברת של ה'חממיסטים' לראות בפתרון כמו הריגה של המתנגדים לדעתם משהו העולה על הדעת.
לפני כמה חודשים
כתבנו כך: "אפשר לשמוע, אם מקשיבים בריכוז, צליל גבוה ודק. צליל של חריקת שער ברזל כבד... במחנה הריכוז הכלל עולמי." עכשיו כבר לא צריך להקשיב בריכוז. קול הפיצוץ נשמע רם וברור.
אקו"ם