האילוזיה של פרופסור אילוז

מסתבר כי ידע אינו מכשול בדרך לתואר פרופסור לסוציולוגיה: אין צורך בלמדנות מופלגת או בידיעות מקיפות בתחום החברה והכלכלה. מספיק להחזיק בדעות המתאימות. בכל אופן, ככה זה נראה לאור מופע האימים האחרון של אחד מנכבדי העדה (כתב: אורי רדלר)

פרופ' אווה אילוז מהמחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית תוקפת את דו"ח המכון לאסטרטגיה ציונית וגורסת במאמר דיעה ב"הארץ" כי "הסוציולוגיה נחשבת לפוליטית מפני שהיא חוקרת את החברה באופן נייטרלי. הנייטרליות היא פוליטית - כי כל החברות מייפות את עצמן, מעגנות בחוק את פרשנותן לעולם... והופכות סמלים מסוימים לקדושים ואחרים לטמאים." כלומר, הסוציולוגיה היא ענף חקר פוליטי משום שמלאכת ניתוץ הפרות הקדושות של החברה - משימתה המדעית של הסוציולוגיה - נתפשת כפוליטית.

פרופ' אילוז צודקת באופן חלקי. אחת ממטרותיו המרכזיות של החקר המדעי היא לדון ולהטיל ספק בהנחות הסמויות מעין, ב'מובן מאליו', לחשוף לאור השמש ולדיון פתוח את מה שמנהיגי החברה והדת הכריזו כי הוא מקודש ונמצא מעבר לכל ויכוח.

אבל פרופ' אילוז טועה בעיקר. המטרה המרכזית של החקר המדעי היא בדיקה וערעור מתמידים על מה שהחוקרים הבולטים דהיום הכריזו כי הוא מקודש ונמצא מעבר לכל ויכוח. במלים אחרות, תפקידם המרכזי של הלומדים והחוקרים הוא להצביע על הבעיות בתיאוריות של קודמיהם. המאבק הוא, בדרך כלל, פנימי. החוקרים כותבים לצד, אל מול ונגד חוקרים אחרים במאבק לעיצובה של מפת העולם המדעית.

ואילוז מספקת לכך דוגמה טובה. הפרופ' לסוציולוגיה מהאוניברסיטה העברית מניפה על נס את מאבקו של גליליאו גליליי בכנסייה הקתולית במאה השבע-עשרה, כדוגמה האולטימטיבית להטלת ספק ולמאבק מדעי היוצא נגד ממסד הפרות הקדושות הקיים. גליליאו טען שהארץ סובבת את השמש. כמרי הכנסייה דבקו ב"יסודות היקום שנקבעו בכתבי הקודש." סיפור פשוט.

אלא שאילוז אינה מדייקת. ב"דיאלוג" שעליו גונה גליליאו הדמות שרעיונותיה מופרכים - סימפליצ'ו - אינה איש דת אלא חסידו המובהק של אריסטו, הדבק בתמונת העולם של תלמי. כלומר, המאבק הוא בחסידה של הדוגמה המדעית השלטת. גליליאו, שישב בעת ההליכים נגדו בביתו של שגריר טוסקנה לוותיקן, ואחר-כך התארח ממושכות אצל ארכיבישוף סיינה, נאבק פחות בממסד הדתי השליט ויותר למען תיאוריה חדשה המערערת על תוקפה של התיאוריה הישנה.

וזה, בעצם, גם מה שקורה עכשיו. דו"ח המכון לאסטרטגיה ציונית לא בא לטעון כי אסור לחקור באופנים מסוימים או שאסור להורות בדרכים מסוימות - הוא בא לחשוף לאור השמש ולדיון פתוח את הדוגמה המדעית, שהעומדים בראש הממסד האקדמי - ופרופ' אילוז היא אחת מהם - הכריזו כי היא מקודשת ונמצאת מעבר לכל ויכוח.

פרופ' אילוז מנסה להראות כי המחקר הסוציולוגי הוא בעצם נייטרלי, אך בבלי דעת מספקת דוגמה נפלאה לעווית הדוגמטית המושלת בחוגים לסוציולוגיה. מושג "הערך העודף" בתורת הערך של קרל מרקס, היא מספרת, הוא "ההבדל המדיד שבין המשכורת של עובד לבין ערך המוצרים והשירותים שהוא מייצר." הבדל זה מספק לנו "אמת מידה אובייקטיבית, הנהפכת לפוליטית כשהיא מעריכה את מידת הניצול של העובד." מרקס, גורסת אילוז, ערער על תפישת העולם הקיימת ולכך היו השלכות פוליטיות.

אלא שתורת הערך של מרקס - שאינה אפילו שלו, למעשה - הופרכה כבר לפני 140 שנה. היום, אפילו הכלכלנים המרקסיסטיים העיקשים ביותר וויתרו על ניסיון לדבוק בתורת הערך המרקסיסטית, וזו הוגלתה ממדפי הדיון הכלכלי לאגף ספרי העיון בהיסטוריה של המדע.

המקום היחיד בו עדיין דבקים בעיקשות דוגמטית ברעיון שאפשר למדוד "ניצול" ב"אמת מידה אובייקטיבית" היא במרתפי החוגים לסוציולוגיה. רק שם, בדיוק במו במרתפי האינקוויזיציה של המאה השבע-עשרה, אין מניחים לאור השמש המרפא לחדור, שמא ישרוף את מגדלי הקלפים המרקסיסטיים שנבנו על גבי התיאוריה. רק שם, רעיונות שהופרכו במאה התשע-עשרה עדיין נלמדים כניתוח אובייקטיבי ותקף.

ההתעקשות על תורת הערך של מרקס אינה מקרית. בלי העמדת הפנים שאכן יש "אמת מידה אובייקטיבית" למדידת "ניצול" נחשף חלק נכבד מהחקר בתחום הסוציולוגיה לא כבחינה "נייטרלית" וצלולה של מבנים, מונחים ומושגים אלא כאדרת מכובדות כוזבת העוטה תפישת עולם פוליטית מסוימת. כמו האב הקדמון מרקס, גם רבים מהחוקרים בחוגים לסוציולוגיה משתמשים במחקרים ככלי להוכחת צדקת העמדות הפוליטיות בהן החזיקו ממילא. מה שהדו"ח חשף הוא כי בצל הקתדרה חוסים זאבים פוליטיים בעור כבשה חוקרת, העסוקים במרץ רב במחקרים שממצאיהם ידועים מראש ובשיבוט חוקרים אומרי הן כרוחם.

גם לכך מספקת פרופ' אילוז הוכחה, וגם הפעם בלי כוונה. דו"ח המכון לאסטרטגיה ציונית חשף את ההטייה הבולטת בתוכניות הלימוד האוניברסיטאיות בתחום הסוציולוגיה, אך אפילו יותר מכך הציג לראווה את האופן הבוטה בו משמש החוג לסוציולוגיה כלי לקידום ענייניה של סיעה פוליטית מסוימת. אורי רם הגדיר זאת בשפה בוטה: התפישה שהוא דוגל בה "מחויבת לערכים מסויימים ולקידומם, ולביקורת הסדר החברתי הקיים."

ההטיה הפוליטית החריפה של רבים מהחוקרים בתחום הסוציולוגיה אינה עניין חדש. רבים מהחוקרים בתחום פעילים פוליטית, והתהייה המתמדת היא כיצד ניתן למצוא את הדרך בין מחקר איכותי ונטול פניות מחד, ופעילות פוליטית נמרצת מאידך. אבל התהייה נעלמת כשמתברר כי אפשר ואפשר לקדם חוקרים על בסיס עמדותיהם הפוליטיות, אם דרישות של איכות אינן עומדות למכשול. הנה, לדוגמה, אווה אילוז טיפסה למעלת פרופסור נכבד בחוג לסוציולוגיה, ואף כתבה ספר בולט על "אהבה וצרכנות," בלי שתידרש לפתוח ספר ולהכיר על בוריים מושגי יסוד בכלכלה.

מצד שני, אף אחד לא יוכל לומר שהחוג לסוציולוגיה אינו דבק בעקרון השוויוניות. כל אחד יכול ללמוד. כל אחד יכול לזכות בקביעות. כל אחד יכול להפוך למרצה. ידע מוקדם אינו דרישה: ההשתתפות פתוחה בפני כל אדם באשר הוא מחזיק בדיעות הנכונות.