עמיר פרץ וחלום שכר המינימום

עמיר פרץ חוזר לרעות בשדות נעוריו עם חידוש הצעתו להעלאת שכר מינימום. 4,600 שקל מבקש פרץ לתת לעובדים בעלי השכר הנמוך ביותר, ולנו נותר רק להחזיק אצבעות לכישלונו - הצלחתו של פרץ תפגע בכולנו, ובמיוחד בעובדים העניים עמם מבקש פרץ להיטיב. (כתב: אורי רדלר)

חוקי שכר מינימום הם המחשה לנאמר בשמות א': "וכאשר יענו אתו, כן ירבה וכן יפרץ." ככל שמראים מתנגדי החוק כי אין בו כל הגיון כלכלי, כי הוא מזיק במקום להועיל, וכי נזקו רב במיוחד בקרב המוטבים המיועדים - בעלי השכר הנמוך - עדיין ממשיכים תומכיו לשיר ולזמר את שבחיו. אילו היינו ציניים, היינו אומרים שהתומכים יודעים שהחוק מזיק, אבל ממשיכים לתמוך בו, באדישות גמורה לנזקיו, כי הוא מועיל לעניינם. 

הרעיון שבבסיס כל חוקי שכר המינימום פשוט: המעסיקים גורפים רווחים עצומים בזכות העסקת עובדים בשכר רעב. אם נורה בחוק להעלות את שכרם של עובדים אלו, המעסיקים יאלצו לוותר על מקצת מרווחיהם, העובדים ייהנו מתוספת לשכרם, והחברה בכללה תצא נשכרת. 

היכן ההגיון הכלכלי?

רעיון זה עומד בסתירה לכללי הביקוש וההיצע, העומדים ביסודה של כל תיאוריה כלכלית מודרנית. כללי הביקוש וההיצע אומרים כי מחירם של מוצרים ושירותים, ובכלל זה עבודה, נקבע על-ידי ביקוש והיצע. לכן, כל כמה שהדבר נשמע מרושע ונטול סולידריות חברתית, שכרם של העובדים ברמות השכר הנמוכות נמוך כי זה מה שהעבודה שלהם שווה. אם היא הייתה שווה יותר, הם היו מקבלים יותר. 

הניסיון להורות על העלאת שכר המינימום באמצעות צו או חוק דומה לניסיונות לפיקוח על מחירים או לקביעת מחירים באמצעות צו. לפי כללי ההיצע והביקוש, כשאתה מעלה את מחירו של משהו מעבר למחיר שנקבע לו בשוק, הביקוש לו יקטן. כך, אם נעלה את מחירו של לחם פומפרניקל ל-50 שקל, הביקוש ללחם פומפרניקל יקטן; ואם נעלה את שכר המינימום באמצעות חוק, הביקוש לעובדים בשכר מינימום יפחת. במלים פשוטות: העלאת שכר המינימום תוביל לפיטורים ולאבטלה. מעסיקים יפטרו עובדים, או יעברו לייצר במדינות אחרות.

יש בין תומכי חוקי שכר מינימום המסכימים כי זה אכן מה שיתרחש אם נעלה את שכר המינימום במידה רבה, אך אם ההעלאה תהיה צנועה יותר, הם סבורים, יהיו הרבה מעסיקים שיוכלו או יעדיפו לספוג את ההפרש. במקום לפטר עובדים, הם פשוט יקזזו מעט מרווחיהם. טיעון נוסף - כזה שאינו נאמר בגלוי - הוא שלחלק מהמעסיקים פשוט לא תהיה ברירה. עובדים בשירות הממשלתי, לדוגמה, לא יפוטרו, שכן המעסיק, הממשלה, וודאי לא יסרב לציית לחוקים שהוא עצמו תמך בהם. במקומות עבודה אחרים, לא ניתן יהיה לפטר עובדים עם קביעות. בסופו של דבר, מונח, מרגע שחוק שכר המינימום יעודכן, המשק יתאים את עצמו למצב החדש והמעסיקים יתרגלו לראות בהוצאה הנוספת חלק מהעלויות הרגילות שלהם, כך ששיעור התעסוקה לא ישתנה.

שכר מינימום פוגע בחלשים

בטיעונים אלו שני פגמים עיקריים. הראשון הוא שהם נוטשים לאנחות את המעסיקים השוליים: עסקים קטנים ששולי הרווח שלהם קטנים, זקנים הזקוקים לתמיכה סיעודית, חקלאים קשי-יום עם קומץ עובדים זרים, וכן הלאה. לבעל בית-מלאכה קטן עם עשרה עובדים, תוספת של 20 אחוז לשכרם היא שינוי משמעותי מאוד. עסק כזה יתקשה לשאת בתוספת השכר ועלול לפטר עובדים או אפילו לפשוט את הרגל. קשישים הזקוקים לעזרה סיעודית, שמשפחתם מתקשה לשלם את שכרו של עובד או עובדת מסייעים, עלולה לוותר על הסיוע באופן חלקי או מלא. התוצאה הסופית היא גידול במספר המפוטרים.

פגם שני בטיעונים הוא שהעלאת השכר אינה מסתכמת בהעלאת שכרם של מקבלי שכר מינימום. במקומות עבודה מקבלים העובדים שכר לפי מפתח דירוג מסוים. כאשר מעלים את שכרם של העובדים בדרג הנמוך ביותר, עולה במקביל גם שכרם של העובדים בדרגות השכר הגבוהות יותר. העליה הזו משועתקת עם הזמן גם למקומות עבודה אחרים, בהם מצפים העובדים לקבל העלאה בשכר בשיעור מקביל לזה של מקומות עבודה אחרים. 

עליה זו בשכר מתורגמת, בתורה, לשתי תופעות נוספות: במקומות עבודה בשירות המדינה, ששירותיהם אינם מתומחרים באופן תחרותי (לדוגמה, שכרם של פקידים במשרד הפנים), העליה בשכר העבודה מובילה לעלייה בהוצאות המדינה. במקומות עבודה פרטיים, העלות מגולגלת על-ידי המעסיק הלאה ומשולבת במחיר המוצרים והשירותים שלו. התוצאה הסופית, בשני המקרים, היא שהציבור נדרש לשלם במסים, באינפלציה ובמוצרים ובשירותים יקרים יותר את מחיר ההעלאה בשכר של כלל העובדים. 

תמיכה לא מוסברת

הנזק הטמון בחוקי שכר מינימום אינו חידוש. ממאות מחקרים שנערכו בנוגע להשפעת חוקי שכר מינימום עולה תמונה המורה בבירור - ככל שניתן למחקרים בתחום הכלכלה לעשות זאת - כי חוקים כאלו אינם יכולים להעלות את שכרם של עובדים ונזקם רב. עובדה זו מעוררת שאלה מתבקשת: מדוע יש לחוקי שכר המינימום תומכים כה רבים, ודווקא מבין אביריהם של החלשים והעניים? האין הם רואים את שרואה כל כלכלן מתחיל? 

תשובה אפשרית אחת לשאלה היא היאחזות בדוגמאות קלושות. לדוגמה, רבים מחסידי חוקי שכר מינימום מצביעים על מדינות בהן יש חוקי שכר מינימום בלי אינפלציה, פיטורים או פגיעה משמעותית בתעסוקה. מה שאותם חסידים אינם מציינים הוא שכאשר אין נזק אין גם תועלת: בכל המקרים בהם אין נזק שכר המינימום שנקבע נמוך מהשכר המינימלי המשולם ממילא. במלים אחרות, חוקים אלו דומים לתקנה שתקבע שאסור לשלם למתכנת בכיר בחברת היי-טק פחות מאלף שקל לחודש. לתקנה כזו לא תהיה השפעה שלילית על תעסוקת מתכנתים בכירים. לא תהיה לה גם השפעה חיובית. בעצם, לא תהיה לה השפעה בכלל. 

תשובה אפשרית אחרת היא פופוליזם פשוט. אמנם נכון שחוק שכר מינימום הקובע אותו בגובה נמוך מגובה השכר המינימלי המשולם אינו מסייע לעובדים כלל, אך הוא עשוי להעניק סיוע נאה לפוליטיקאי פופוליסטי, שיוכל להתגדר בצדק החברתי שהוא מקדם, כביכול. באופן דומה, חוק הקובע שכר מינימום גבוה יותר אך אינו נאכף, עשוי להניב יתרונות דומים: הפוליטיקאי הפופוליסטי זוכה לזעוק בשם העובדים העניים וליהנות מתמיכתם, וממשיך ליהנות שוב-ושוב מזכות הזעקה כאשר החוק לא מיושם בפועל כי על אכיפתו הייתה אמורה להיות אמונה מחלקת פיקוח שכר מינימום במשרד התמ"ת, לפי תקנים שיועברו ממשרד הרווחה, אבל שר הרווחה תבע שהמחלקה תהיה תחת פיקוח משרדו ומשלא נענה סרב לאשר את התקנים, וכשראש הממשלה הורה לו להקצות באופן מיידי תקנים אישר מנכ"ל משרד הרווחה בחתימתו הקצאת זמן שנתית מ-12:00-12:30 ב-11 באוקטובר אצל הפקידה הנמוכה (1.55 מ') אבוהב תקווה, אבל היא בדיוק יצאה להפסקת צהריים ואף אחד לא יודע מתי היא תחזור. מכל מקום, צריך להדק את האכיפה. 

אפשרות שלישית, צינית מעט יותר, תהיה ההנחה שהתמיכה בחוקי שכר מינימום מונעת מטעמים אינטרסנטיים פשוטים. לאיגודי עובדים ולנציגיהם בכנסת, למשל, יש אינטרס מובהק לתמוך בחוקי שכר מינימום. חוקים כאלו מקשים על שכירת עובדים זולים יותר או לא מאוגדים, ומרימים את רף הכניסה למקום העבודה. גם לפוליטיקאים אחרים ניתן לייחס מניעים אינטרסנטיים. שריה של ש"ס, לדוגמה, תומכים בעקביות בכל צעד שיעצים את האבטלה, יקשה על התעסוקה ויגדיל את התמיכה הממשלתית ואת תלותם של עניים בקצבאות, תמיכות וסיוע. ציניקנים עלולים לחשוד שבגישה זו טמונה שאיפה סמויה לשמר את קהל המצביעים (הלקוחות) תלויים בנדבת ידם של שרי ש"ס. 

הנימוק האמיתי לתמיכה בשכר המינימום, עם זאת, הוא כנראה פשוט יותר וציני פחות. בני-אדם, ובכללם פוליטיקאים (שגם הם בני אדם, במגבלות הז'אנר), מאוד רוצים שלבעיות מסובכות מאוד, כמו שכרם הנמוך של חלק מהעובדים, יהיה פתרון פשוט. אילו רק אפשר היה לתת הוראה להעלות את שכרם של עובדים, הם חושבים, וההוראה הזו הייתה מבוצעת, הרי שכרם של העובדים היה עולה ושמחה, גילה ודיצה הייתה שורה במעוננו. העובדה שאין הדבר כך, ושאין הדבר יכול להיות כך, מעוררת כעס, תסכול וזעם. האשמה בכך שחוקי שכר מינימום אינם מועילים נתלית בצווארם של המעסיקים, הניאו-ליברלים, הקפיטליסטים, היעדר האכיפה, שר האוצר, מזג האוויר, המצב, רוע לבם של אנשים מסוימים, וכן הלאה. הכל כדי לא להפנים את העובדה המעצבנת והמכעיסה שפשוט אי אפשר לתת הוראה לביקוש ולהיצע להתנהג כפי שהיינו רוצים שיתנהגו.