בכל צעד בשביל, עלים יבשים מתפצחים תחת הרגליים. פלג מים מפכה בין אבנים אפורות, ורוח קלה מרשרשת בין הענפים מעל. עכשיו דמיינו את אותו הליכה – אבל בעיר: תנועה, רעש מנועים, קהל, בטון וזכוכית. מה נשמע בריא יותר?
הליכה בטבע כבר הוכחה שוב ושוב כמשפרת את הבריאות הפיזית והנפשית – מפחיתה לחץ, משקמת את יכולת הריכוז ומרגיעה את מערכת העצבים. אבל מתברר שגם הליכה בסביבה עירונית יכולה להעניק יתרונות דומים, אם רק יודעים לאן להביט.
טיול בטבע, אילוסטרציה | צילום: הדס פורש, פלאש 90
לא לזלזל בעצים שבשדרה
“תסתכלו על הירוק”, אומרת ד"ר ויטני פלמינג, חוקרת פסיכולוגיה סביבתית מאוניברסיטת בנגור שבוויילס. “ברוב הערים יש צמחייה – לא משנה איפה אתם, תמיד תמצאו עץ יפה אחד לפחות".
הכי מעניין
פלמינג מזכירה שהליכה עצמה, אפילו בלי קשר לסביבה, היא אחת מצורות הפעילות הגופנית הבריאות ביותר: היא מפחיתה סיכון למחלות לב, לחץ דם גבוה, דמנציה, דיכאון וסוגים שונים של סרטן. אבל לדבריה, כשההליכה מתרחשת בסביבה טבעית – ההשפעה מועצמת. “יש לנו נטייה אבולוציונית לאהוב טבע”, היא מסבירה.
במחקר שערכה נמצא כי משתתפים שהתבקשו להתמקד בצמחייה ובצורות החיים סביבם בזמן ההליכה, הרגישו לאחר מכן פחות חרדה ויותר רגשות חיוביים, בהשוואה למי שהתבקשו לשים לב לבניינים ולכבישים. “אפילו בעיר, אם יש מה לראות מהטבע – זה משפיע לטובה,” אומרת פלמינג. “הירוק חשוב גם כשהוא בין בטון.”
עוד כתבות בנושא
אבל גם העיר עצמה יכולה לרפא
לא כל החוקרים משוכנעים שהעיר היא בהכרח מקור לחץ. פרופ’ ססר סן חואן גייין מאוניברסיטת חבל הבסקים בספרד מציין כי במשך שנים רבות המחקר המדעי נטה להשוות בין טבע מרגיע לעיר רועשת – ובכך דחק החוצה את הפוטנציאל המרפא של סביבות עירוניות.
במחקר שערך, הוא השווה בין אנשים שבילו בפארק ירוק לבין כאלה שבילו בכיכר עירונית תוססת – ובה כנסייה היסטורית, מגרש משחקים ובתי קפה.
התוצאות הפתיעו: שתי הקבוצות הראו שיפור בריכוז ובביצועים קוגניטיביים, וגם ירידה בחרדה ובעייפות. אבל המשתתפים שבילו בכיכר דווקא דיווחו על תחושת אנרגיה גבוהה יותר ופחות מתח.
לפי סן חואן גייין, המפתח טמון במה שהוא מכנה “קסם רך” – סוג של תשומת לב לא מאומצת שמעוררת אותנו בלי לעייף. “מקומות עירוניים עם עניין, היסטוריה או נוף רחב – כמו בתי קברות עתיקים או כיכרות עתיקות – מאפשרים למוח לנוח, כמעט כמו יער.”
הליכה | צילום: Pixabay
ההליכה שגורמת לדופק וגם ללב לפעום
גם מדעי הפסיכולוגיה, הנוירולוגיה והאדריכלות מתחברים היום סביב שאלת הקשר בין המוח לסביבה. טריסטן קליבלנד, יועץ תכנון עירוני מחברת Happy Cities בקנדה, מסביר שהעיצוב משפיע על ההרגשה לא פחות מהנוף:
“כשאנשים הולכים ליד קירות ריקים, הם מאיצים את הצעדים – כאילו רוצים לברוח. לעומת זאת, רחוב שמעניין את העין גורם להם לעצור, לדבר עם חבר, או פשוט ליהנות”.
לדבריו, הדרך לדעת אם מסלול עירוני באמת מיטיב עם הנפש היא “מבחן הנשיקה הראשונה”: מקום שבו הייתם מרגישים נוח לקחת מישהו לדייט. אם התשובה חיובית – זה מקום טוב להליכה.
אנאבל אבס־סטריטס, סופרת הספרים “The Walking Cure” ו־“52 Ways to Walk”, מספרת שגם היא חוותה את אותה שלווה בערים שונות – מבוסטון ועד דוברובניק. היא עצמה ממליצה על בתי הקברות הוויקטוריאניים בלונדון, “השבעה המופלאים”, כאתרי הליכה יוצאי דופן.
“זה לא שירוק טוב ואפור רע,” היא מסכמת. “הם פשוט שונים. לפעמים דווקא השוני הזה – הוא שמאזן אותנו.”
עוד כתבות בנושא
