בישראל של השנים האחרונות הולכת ומתפתחת מציאות זוגית חדשה: יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם בפרק ב’ של חייהם הזוגיים, אחרי גירושין או אובדן. חלקם בוחרים לפתוח יחד בית חדש, לחלוק יומיום ותחושת שותפות מלאה. אחרים מעדיפים לשמור על שני בתים נפרדים, על עצמאות כלכלית ועל שגרה עצמית. יש זוגות שמנהלים חשבון בנק משותף ומשלבים בין משפחות, ואחרים מקפידים על גבולות ברורים בין עולמות.
כל אחת מהבחירות האלה נראית מבחוץ כהחלטה מעשית, אך למעשה היא נובעת מתפיסת עומק: איך האמנתי בעבר שזוגיות אמורה להיות ובמה אני מאמין היום. לאחר מספר שנים של חיים עצמאיים ללא זוגיות, השאלה כבר איננה רק עם מי אהיה, אלא מה המקום שהקשר הזה יקבל בחיי. האם הוא יהיה הלב של חיי היום-יום, או מרחב מקביל, נבדל אך משמעותי, שבתוכו מתקיימת אהבה בוגרת.
עוד כתבות בנושא
כשמקשיבים לסיפורים של זוגות בפרק ב’, אפשר להבחין בשתי תפיסות חיים מרכזיות:
הכי מעניין
- זוגיות אינטגרטיבית
זוגיות שמבקשת לשלב בין שני עולמות נפרדים לכדי שלם חדש. לא שלם שמוחק את הזהויות הקודמות, אלא כזה שמאפשר להן לחיות זו לצד זו, כמו שני קווים שמתקרבים מבלי להיבלע זה בזה. במובנים רבים זהו מודל שמזכיר את הזוגיות הקלאסית של פרק א’ - מגורים משותפים, ניהול חיים משותפים ותחושת “אנחנו” מרכזית. אך הפעם הוא נבנה ממקום אחר: מתוך בחירה מודעת ובשלה יותר, הנעשית תוך התחשבות במציאות החיים: לכל אחד מבני הזוג יש לעיתים גרוש או גרושה, ילדים בגילאים שונים, אחריות לשתי משפחות נפרדות, ולעיתים גם אילוצים גיאוגרפיים או כלכליים שמכתיבים את קצב השילוב. בתוך המורכבות הזו, הזוגיות האינטגרטיבית מנסה למצוא את הדרך ליצור חיבור אמיתי מבלי לפגוע ביציבות הקיימת.
בזוגיות זו נשמרת אוטונומיה, לא במובן של מרחק, אלא של חופש פנימי. בני הזוג חולקים חיים ובית אבל כל צד שומר על עולמו, על חבריו ועל עיסוקיו, ויודע שהקִרבה אינה סותרת עצמאות. היא נבנית לאט, בקצב בוגר, מתוך ההבנה שהחיבור איננו ביטול העצמי אלא הרחבה שלו.
- זוגיות מקבילה
זוגיות אוהבת שמבקשת לשמר במודע את הנפרדות גם בתוך הקשר. היא מתאימה לאנשים שאוהבים ומחוברים לעצמיותם ולעצמאותם, ולעיתים היא גם תולדה טבעית של מצבי החיים. אצל רבים מדובר בשני בתים שכבר קיימים, בשתי מערכות משפחתיות נפרדות, בילדים בגילאים שונים, ולעיתים גם בבני זוג לשעבר שעדיין נוכחים בשגרה כהורים משותפים. יש מי שמעדיפים שלא לערער את תחושת היציבות של ילדיהם במעבר לבית חדש, אחרים מתחשבים במרחק הגיאוגרפי מהמקום שבו ילדיהם חיים עם ההורה השני, או בקרבה למקום העבודה. כל אלה אינם קשיים, אלא מציאות חיים מורכבת שמכתיבה איזון אחר בין חיבור לנפרדות.
במודל הזה כל אחד מהצדדים מנהל באופן עצמאי את חייו - בית, קריירה, סדר יום - והמפגש ביניהם מתרחש כמרחב נפרד בתוך החיים, לא כתחליף להם. זהו לא ביטוי של פחד, אלא של זהות מגובשת ושל אחריות רחבה כלפי מערכות חיים נוספות. בחירה זו נובעת מתוך הבנה שאפשר לאהוב מאוד גם כשלא חולקים את אותה כתובת, ושהקרבה נמדדת באיכות הקשר ולא בכמות הזמן.
עוד כתבות בנושא
המפתח טמון בזיהוי
שני המודלים הללו אינם מדורגים זה מעל זה. שניהם לגיטימיים, ושניהם יכולים לייצר קשר עמוק ואוהב. הם נובעים ממקומות שונים: מתפיסת חופש, מהרגלי חיים, ממבנה אישיות, מצרכים פיזיים (כמו מיקום גיאוגרפי) ולעיתים גם מן ההיסטוריה הרגשית שכל אחד מביא איתו. יש מי שחוו מערכת יחסים חונקת ומבקשים כעת אוויר, ויש מי שחוו בדידות ארוכה ומבקשים תחושת בית. אצל אחד, שיתוף מלא הוא ביטוי של אהבה. אצל האחר, עצמאות היא תנאי לה.
ההבדלים האלה כמעט תמיד יצוצו על פני השטח, בשאלות כמו: האם להתייעץ לפני קבלת החלטה? איך מנהלים כסף? כמה זמן מבלים יחד או מתי חולקים פרטים מהיומיום?
בני זוג שתופסים את הקשר כיחידה אינטגרטיבית יראו בשיתוף ובשותפות חלק טבעי מהאהבה, בעוד מי שמחוברים יותר לתפיסה מקבילה יראו באותו שיתוף עצמו חציית גבול או אובדן של פרטיות. מה שבמבט ראשון נראה כמו חוסר תיאום, הוא לעיתים בסך הכול פער תפיסתי - לא במה שאנחנו עושים, אלא באיך שאנחנו מבינים את עצם הזוגיות.
עוד כתבות בנושא
ברגע שאנחנו מבינים מהי התפיסה שמנהלת אותנו, הרבה קונפליקטים שוככים מעצמם. כשאני מבינה שבן הזוג שלי לא “מתרחק” אלא פשוט תופס קרבה אחרת ממני, השיחה בינינו הופכת פחות טעונה ויותר סקרנית. וכשאנחנו מסוגלים להסביר זה לזה לא רק מה אנחנו רוצים, אלא למה, מאיפה הדבר נובע ומהי המשמעות שזה נושא בשבילנו, נוצר מרחב חדש של הבנה.
אולי זה הייחוד של הזוגיות הבוגרת - היא נולדת מתוך הצורך לחלוק חיים, להרגיש נאהבים ולהשתייך שוב. פרק ב’ איננו רק המשך של סיפור ישן, אלא כתיבה חדשה שלו, איטית, זהירה ובוגרת, שבה האינטימיות נוצרת מהיכולת לראות זה את זה באמת, גם כשאנחנו לא באותו מקום. ובסוף לא משנה באיזה מודל אנחנו חיים, אינטגרטיבי או מקביל, כל זוג מגדיר בעצמו מהי זוגיות בעיניו. השאלה היא באיזו תפיסה זוגית אנחנו מחזיקים, והאם אנחנו מסוגלים לאפשר לשונות בינינו להתקיים מבלי לאיים על הקרבה והיחד?
עוד כתבות בנושא
