בצרחה קורעת לב שעלתה מתוך כל גופה, אמבר וולקר הצטרפה לכעשרה אנשים שעמדו על קו המים בסיאטל וצעקו יחד – משחררים את התסכולים שלהם אל עבר מפרץ פיוג'ט.
זו הייתה רק ההתחלה. שתי צרחות קבוצתיות נוספות, כל אחת ארוכה ועוצמתית יותר מהקודמת, עזרו לה לפרוק את הכאב שאחרי אובדן עבודתה. הלחץ המצטבר מגידול שני ילדים קטנים התפוגג, התערבב עם קול הגלים – ובמקומו ירדה עליה תחושת רוגע עמוקה.
"פתאום הרגשתי מחוברת לקרקע. כל החושים מתחדדים באותו רגע," סיפרה. "מאותו יום – התמכרתי."
הכי מעניין
המפגש ההוא, שנערך בספטמבר, היה הראשון של סניף "מועדון הצרחות" בסיאטל – אחד מ-17 סניפים שקמו בתוך פחות משנה ברחבי ארצות הברית, מאוסטין וטנסי ועד דטרויט ופורטו ריקו.
איך הכל התחיל
הכול נולד ממשבר זוגי. מני הרננדז ואלנה סובולבה, מייסדי המיזם, עברו לגור יחד לאחר שנה וחצי של זוגיות מרחוק. במהלך הליכה לצד אגם מישיגן, הציע הרננדז – מאמן נשימה ומדריך גברים – לשחרר את כל התסכולים בצעקה בקצה מזח.
הם ביקשו רשות מהנוכחים סביבם – ומהר מאוד כולם הצטרפו. הצעקה המשותפת הדהדה מעל המים.
"אחרי זה אנשים התחילו לבכות, גם אלנה," סיפר הרננדז. "אז הסתכלנו אחד על השנייה ואמרנו: כנראה יש פה משהו ששווה להפוך ליוזמה."
עוד כתבות בנושא
איך זה עובד
המפגשים מתקיימים פעם בשבוע או בחודש, לרוב בפארקים או ליד מים – כדי לא להפריע לסביבה.
בהתחלה כותבים המשתתפים על דף מתכלה את מה שהם רוצים לשחרר. אחר כך מגיעים נשימות עמוקות וחימום קולי – זמזום, נשיפה, והכנה הדרגתית.
"אם פשוט מתחילים לצרוח – אפשר לפגוע בגרון," מסבירה סובולבה. "צריך להתחיל לאט, לנשום מהסרעפת ולהגביר בהדרגה."
לאחר מכן מגיע הרגע המרכזי: שלוש צרחות קבוצתיות, עם נשימות עמוקות ביניהן. בסוף – משליכים את הפתק למים.
"בצרחה השלישית – צריך להרגיש את זה בגוף," אומרת וולקר. "להתכופף, להתחבר לאינסטינקטים, למה שמרגיש נכון באותו רגע."
משתתפי מועדון הצעקות צורחים יחד בפארק | צילום: AP/אמילי מגניין
האם זה באמת עובד?
הרעיון לא חדש. כבר בשנות ה-60 פיתח הפסיכואנליטיקאי ארתור ינוב מלוס אנג'לס את "תרפיית הצרחה הראשונית", שטענה כי טראומות ילדות ניתן לשחרר דרך צעקות ובכי.
אלא שמחקרים שנעשו מאז לא מצאו הוכחות לכך שמדובר בטיפול יעיל לבעיות נפשיות, מסבירה פרופ' אשוויני נדקרני מבית הספר לרפואה של הרווארד.
ובכל זאת – יש בזה משהו
לדבריה, עצם הצעקה מפעילה אזורים קדומים במוח שאחראים לעיבוד רגשות וסטרס. היא גם מפעילה את מערכת "הילחם או ברח", ולאחר מכן את מערכת ההרגעה של הגוף.
"זה דומה למה שקורה בפעילות גופנית," היא אומרת. "הדופק עולה, הנשימה מתקצרת – ואז מגיעה תחושת רוגע."
מעבר לכך, עצם המפגש הקבוצתי תורם גם הוא: "הרעיון שאנשים נפגשים כדי לפרוק יחד – הוא דבר עוצמתי בפני עצמו."
פרננדו קוריה ושרה וולסון מביטים בקו הרקיע לאחר שצרחו בפארק פיידמונט | צילום: AP/אמילי מגניין
למה אנשים מגיעים?
ברוב המקרים, המשתתפים לא משתפים מראש למה הגיעו – אבל אחרי המפגש רבים כן נפתחים.
יש מי שאיבדו אדם קרוב, אחרים מתמודדים עם מחלה קשה או משברים בזוגיות. ויש גם כאלה שבאים פשוט… לצעוק משמחה.
בסיאטל, המפגשים מתקיימים לרוב רגע לפני השקיעה. אחרי הצעקות, המשתתפים עומדים וצופים בשמש שוקעת.
"זה מרגיש כמו לשים את הכול מאחור," אומרת וולקר. "כאילו הכול נגמר – ואפשר להתחיל מחדש."
עוד כתבות בנושא
