ניחום אבלים
"איך אפשר שלא לבוא לכאן": בין מאות המנחמים בשבעה של ירדן ביבס
השבעה של הירש גולדברג-פולין שונה משל נופלים אחרים
לא פעם מצאתי את עצמי יושב בבתי אבלים בלי לומר מילה - ולא חש תסכול או החמצה
מנחמים אמורים להראות לאבלים שהם חלק מרקמה אנושית רחבה. אפשר לקיים זאת גם בלי לומר מילה
אֵבֶל רודף אֵבֶל, סיפור רודף סיפור ומתישהו נוכל להקשיב להם
הסיפור העצוב והיפה של האיש עם העיניים הכחולות, שהוא לא הצליח לספר
במתחם האבלים עברתי את הרגע המטלטל ביותר בסיוט הנוכחי
איך להתנהג בניחום אבלים של הרוג במשפחה שלא הכרנו
רק ביחד: יעל שבח יצאה למסע בין אחיותיה החדשות לאלמנוּת
הן חדשות לאלמנוּת. הילדים שלהן עוד לא מודעים ליתמות. ואני מנסה להסתכל להן בעיניים, ולמצוא את המילים
"כשהגעתי לשבעה חשבתי שאדע מה לומר, אבל במקום לדבר שאבתי כוחות" | יומנו של לוחם
ביום העשירי למלחמה דביר יצא לנחם את הוריו של חברו הטוב שילה כהן ויצא מחוזק
מעגל השכול נוגע גם במורים של הנופלים
נתניהו למשפחת די: "הכאב יישאר כל החיים, אך לא בכאלה עוצמות"
נתניהו בניחום אבלים בהר ברכה: "אני ישבתי שבעה על אח אחד, שני אחים זו מכפלת יגון נוראית"
הגיע הזמן לומר - הספדי "המנוח ואני" הם דבר טוב
שם זה הכה בי - רק עשר בנות בעולם מכירות אותי יותר ממה שאני מכירה את עצמי
אם מישהו היה אומר לי שהחברות שלי מהילדות לא יישארו איתי לתמיד, כנראה לא הייתי מאמינה
בניחומי האבלים באה לידי ביטוי גם פוליטיזציה של השכול
ואם אחד מאיתנו: די להיות קורבן
