הכתבות של יהודה גזבר פניגשטיין
היום זה ג'יבלי, מחר זה דיסני, מחרתיים זה מה שלא יבוא
הקונספציה: לכתוב ביקורת על סרט שלא ראית
הביקורת על הסרט "אין ארץ אחרת" זהה לביקורת שהוא משמיע - הסרט משמש ככלי בתוך הנרטיב שלו
שינוי כיוון: יעל מחתונמי הפכה לדמות שהצופים נהנים לשנוא
רגל פה, רגל שם: האם באמת מעניין מה נפתלי בנט חושב
סיפור מתח וריאליטי: שתי נקודות מבט על שחרור החטופים
גמר הכוכב הבא: לא סיפור על מוזיקה - אלא על ישראליות
הקומדיה החדשה ב"קשת": כישוף אהבה כושל
הפרלמנט שידע לראשונה על מה שיקרה בסוריה
הניצחון המוחלט: שבוע של לחימה עיקשת בוירוסים
לכמה שעות רק רציתי לצעוק: 'אני אוהב שוקולד ועוגות גבינה'
כל מה שצריך בשביל להגיד משהו על הבחירות בארה"ב זה לבקר שם פעם ב
חמש תובנות על הבחירות בארצות הברית מאת אדם שהיה בארצות הברית סה"כ חודשיים
התפילה בתל אביב: צריך להכיר בכך שאולי הצדק איתך, אבל אולי לא
השבעה של הירש גולדברג-פולין שונה משל נופלים אחרים
שעה וחצי של סיבובים על כביש בגין הביאו אותנו לצימר המושלם
היום שבו הציבור כולו הסכים שהמפורסם ההוא אינו עניין ציבורי
הגיע הזמן למתג מחדש את שיח האחדות
ביטול ההופעות של טיילור סוויפט הוא ניצחון אמיתי לטרור
האיראנים עומדים להגיב, אמרתי לה. והיא ענתה: תגובות זה רק בפקס
נאום נתניהו בקונגרס הוא הנמשל של "תירס חם"
כיסא רגיל לחלוטין ב-2,200 ש"ח יכול ללמד הרבה על רעש ושקט
מכתב אהבה ארוך, שהוא גם התנצלות וגם אזהרה
איך מצאתי את עצמי באמצע הלילה צופה בסדרת ריאליטי רכילותית
מה למדתי מהשחקן של הארי פוטר שקונה בעיקר ספרים
"הקול בראש" של חיזבאללה: צריך להבין שאנחנו לא באמת מבינים
האח הגדול בצל המלחמה: להמשיך בחיים - אבל לא כרגיל
"ווארט" נחמדה, אבל איפה האמוציות?
המתמודד השלישי לנשיאות ארה"ב ממחיש משהו מדהים לגבי פוליטיקאים
"אייל קטן" עושה משהו דומה למה ש-7 באוקטובר עשה לי
הניקיון לפסח הוא לא הוצאת החמץ - אלא הזדמנות פז אחרת
השנה, חוויתי לפני פסח תחושת ניצחון שלא זכיתי לה בעבר: ההבנה שהניקיונות לחג הם לא הכל או כלום
לבכות או לא לבכות? הקרב החדש של נועה קירל ומרגי
"נוח'בות קפלן" הוא ביטוי מזעזע - שעושה משהו מדהים
פורים צרוב אצלי כחג שמח שהוא גם עצוב
מאסטר שף נכשלת במקום בו הצליחה הכוכב הבא
תגובת הליכוד לדו"ח מירון עבדה כמו גרעינים על תרנגולות
חולי אהבה: קומדיה רומנטית שעדיין לא הגיעה לשלב הקומדיה הרומנטית
הסרטון של משפחת ביבס מוכיח: דובר צה"ל הוא רק היחצ"ן של צה"ל
משחק ברגשות: ערוצי הטלוויזיה הפכו את שחרור החטופים לתוכנית ריאליטי
מאז תחילת המלחמה התחלנו לאכול המון גומי
קהות חושים: לא צריך להגזים את המציאות, היא מספיק גרועה
זו לא אמפתיה, זה נרקיסיזם. הבעיה מתחילה כשהניסיון לקחת חלק בסיפור עובר דרך המחשבה שהסיפור הוא אני
קרב יום יומי: הניצחון על הפחד הוא בתקווה
כשתפילה הופכת להיות אירוע חדשותי במקום מה שהיא - תפילה
ימי תשובה הם זמן של כישלון
אם אנחנו רוצים שתהיה שנה טובה, אנחנו צריכים להכיר את אפקט פיגמליון
הסרט החדש של פיקסאר מרגיש כמו פרודיה על עצמו
מבין כל מקומות "הבילוי" עם הילדים באוגוסט - אהבתי אחד יותר מכולם
אין לנו משהו נגד מסכים לילדים, יש לנו משהו נגד התמכרויות
"ברבנהיימר": ההליכה לקולנוע היא כבר לא כניסה למקדש אומנות המסך
"בואו לאכול איתי" היא לא ריאליטי ולא תוכנית בישול - לכן היא כל כך טובה
יש סיבה ש"לחם חביתה" הצליח במקום בו פרסומות אחרות נכשלו
סיפור לתשעה באב: על אותה שעה נחתם גזר הדין
דברים נצברו אט אט, ואז חלחלו. עלו על המזבח המקודש של הזוגיות ונשחטו שם