רביטל ויטלזון-יעקבס
פובליציסטית
פובליציסטית

חופש של מועקה בלב ואינסוף דילמות מגיע לסיומו, ואיתו הקול החדש שסיגלתי לעצמי :"נונשלנט מזויף"


"הכי קשה לי בשבת. ואני מסיימת אותה בתפילה הנה א–ל ישועתי, בבקשה תעשה כבר שלא אפחד"


אחרי אינסוף מילים, בדיחות ונושאים שמישהו היה צריך להעלות לסדר היום הכותבת הוותיקה נפרדת ממקור ראשון



אני יודעת שהכול זה שקר הפיד והבל הסטורי. אבל תמיד לכולם יש חיים, והם יפים וצבעוניים וצ'ייסרים

כמה יש על הראש שלנו מאז שהפכנו להורים. כל מה שאני רוצה זה שיהיה מי שידאג רגע אחד במקומי

לא ברור מה בשיטת החינוך הוביל אותי להיות נהגת מונית בלי מונה



כדי לצמצם את הסבל ולהיות ערוכה למפגש הבלתי נמנע עם השטח, התחלתי לנהל בעצמי את הטיול המשפחתי


בלי ששמנו לב אנחנו פותחים שנה בלי מגפה ברקע, בואו ננצל את הרגע

הכול כאילו יותר יעיל, אבל בפועל גוזל הרבה יותר זמן, ובמקום להירגע הלחץ רק גובר

הכול כאילו יותר יעיל, אבל בפועל גוזל הרבה יותר זמן, ובמקום להירגע הלחץ רק גובר

על השמח והקשה, המר והיפה שעברו בין יום ההולדת שעבר לזה שעכשיו


מתברר שהתינוקת שלי, שעוד לא יודעת לדבר, כבר הולכת למסיבת פיג'מות וכותבת בעצמה

עם כל תופעות הלוואי של נערים נוהמים - כיף איתם, משהו טוב מאוד קורה להם ולנו

חשבתם שטיול משפחתי בחו"ל זה קשה? נסו תוך כדי גם לשמור כשרות ושבת

אנחנו טסים, ומבחינתי יש רק מטרה אחת: להצליח. להצליח לטוס ולחזור. אם נהנה זה רק בונוס



אחרי שיצא עשן מהאוזניים למדתי לדבר בזוגיות, עכשיו נשאר להבין איך להעביר מסרים למתבגרים

במרוץ העוגות המתלווה למבול הבר–מצוות יש סוד אחד שיהפוך אתכן למנצחות הגדולות

אני חוגגת 18 שנה שבהן למדתי לשמוע את אהבתך מבין המעשים היומיומיים

ברגע של אי–שפיות הצעתי לא רק לצאת לטיול, אלא גם לישון בבית ספר שדה

יש סיכוי לאהבה פרק ב', אולי לא כזו שרואים בסרטים, אבל בהחלט כזו שכותבים עליה מגילות

פעם הרגשתי לא מספיק "כיפה סרוגה" בשביל מקור ראשון, אבל עם השנים התמכרתי



על המרחק הגדול בין המוטו הישן שלי "רוצה, אומרת, עושה" לחדש והמשופר "רוצה, משחררת, קורה"

בחול המועד השנה נגררתי על כורחי לאוהל במדבר. מזל שיש טריק סודי שעוזר לי לשמור על שפיות



תובנות חדשות הובילו אותי לבקש מבנותיי סליחה על האמא שלא יכולתי להיות להן

לפעמים ד"ש מדוד נשכח או טעם של טורטית מזכירים לנו מי אנחנו באמת

עם השכר נסתדר, אבל כמה רחוק אפשר להגיע עם רף שאוסר עלייך להיות את

השירות הלאומי שלי היה שנתיים שלא רציתי שיסתיימו לעולם, ושרק חיכיתי לסיים אותן

בניגוד לשירים המחפיצים של פעם, אנה זק יודעת בדיוק מה היא רוצה לומר


חטיפים כמנת ירקות, דילוג על מקלחות ושקט בתשע וחצי. אח, איזה שבוע טוב היה לי

אם את רוצה לחגוג, תרימי לעצמך. תתחילי בהכי מוגזם ולאט־לאט תגזימי

אני רוצה להפוך להיות חכמה יותר עם החיים ולהיטיב עמדי למען שלום ביתי ולמען שלום נפש ילדיי

לא קל לעזוב רופא. מיד עולה הקול במוחי שתמיד מתחיל עם: תגידי בכלל תודה

מתי כבר נגיע לימים שנשב, ניזכר ונגיד לעצמנו וואו, כמה זה היה מופרע

הדבר הכי מעניין במשחק הכדורסל של הבן שלי הוא סוגי ההורים בקהל
