164 מדינות הצביעו באו"ם ב-15 בדצמבר בעד החלטה המאשרת את זכותם של הפלסטינים להגדרה עצמית. ישראל, כידוע, התנגדה להחלטה. לדעתי, כחבר בליכוד, עמדה זו מצדיקה בחינה מחודשת.
עוד כתבות בנושא
בעבר, שימשתי כמזכיר ודובר הנהגת הליכוד בכנסת. לקח חשוב אחד שלמדתי היה ערך האיפוק: להימנע מתגובות רפלקסיביות, ובמקום זאת לבחון בקפידה נקודות מבט חלופיות ואת ההשלכות האפשריות של כל דרך פעולה.
לישראל יש מדינה שכנה שבה רוב גדול מהאוכלוסייה - המוערכת לעתים קרובות בכ-80% - מזדהה כפלסטינית. מדינה זו היא הממלכה ההאשמית של ירדן.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
במקום לנקוט עמדה עימותית כלפי חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית, ייתכן שישראל צריכה לשקול הדגשה של מציאות דמוגרפית והיסטורית ידועה זו. אם הפלסטינים מזדהים כעם נפרד, נובע מכך שהם זכאים להגדרה עצמית במדינה שבה הם מהווים רוב ברור ויציב.
הקשר היסטורי קצר עשוי להיות שימושי. מדינת ירדן קמה בעקבות אינטרסים צרפתיים ובריטיים מתחרים במזרח התיכון. פייסל, אמיר דמשק, אולץ על ידי צרפת לעזוב לבגדד; לכן, אחיו עבדאללה נותר ללא טריטוריה לשלוט בה.
עוד כתבות בנושא
עבדאללה ההאשמי יצא מערב הסעודית לבסס את שלטונו בדמשק. הבריטים, שחיפשו פתרון פרגמטי, החליטו בסופו של דבר, בהנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל, להקצות 76% משטחי המנדט ממזרח לנהר הירדן לעבדאללה, ובכך יצרו את מה שהפך למדינה החדשה: ממלכת ירדן.
תיאורים עכשוויים של משא ומתן זה משקפים את האופי האד-הוק של הקמת המדינה באזור. כ-76% מהשטח, שיועד על ידי חבר הלאומים להיות בית לאומי לעם היהודי, נמסר לערבים, המכונים כיום פלסטינים.
עוד כתבות בנושא
עד מלחמת ששת הימים ביוני 1967, ההבנה הרווחת בקרב האוכלוסייה המקומית והמנהיגים המקומיים הייתה שונה לחלוטין מהשיח של ימינו. ב-1 בדצמבר 1948, התכנסו ביריחו דמויות בולטות מהאזור, שנודע לימים כ"גדה המערבית" ופנו למלך עבדאללה בבקשה להרחיב את ריבונותו עליהם ולספח את השטח רשמית לירדן. באותה תקופה, לא הייתה דרישה למדינה פלסטינית נפרדת או דיבור על זכות עצמאית להגדרה עצמית נפרדת מירדן.
רק בתחילת שנות ה-70 נוצר נרטיב לאומי פלסטיני נפרד. בהקשר זה, זוהיר מוחסין, דמות בכירה באש"ף, הצהיר בראיון ב-31 במרץ 1977 לעיתון ההולנדי Trouw כי התפתחה זהות פלסטינית כחלק מהמאבק נגד ישראל. ראיון זה, שהתקיים כעשור לאחר מלחמת ששת הימים, מדגיש את ההתפתחות המאוחרת יחסית של ההגדרה העצמית הלאומית הפלסטינית.
עוד כתבות בנושא
רקע היסטורי זה עשוי גם לסייע בהסבר מדוע, במשך שנים רבות, פעילים בינלאומיים "פרוגרסיביים" מעולם לא הפגינו נגד הכיבוש הירדני של יהודה ושומרון והמצרי של רצועת עזה לפני 1967.
מנקודת מבט זו, הכרתה של ישראל בהגדרה עצמית פלסטינית במדינה שבה הפלסטינים מהווים רוב בלתי מעורער, עשויה לשנות אלמנטים בוויכוח הבינלאומי ולאתגר כמה הנחות יסוד רווחות בתנועות פוליטיות פרוגרסיביות.
עוד כתבות בנושא
דאגה נפוצה שהועלתה בתגובה לטענה זו קשורה ליחסי ישראל-ירדן. להערכתי, יחסים כאלה צפויים להישאר יציבים. באופן מסורתי' הם התבססו על אינטרסים אסטרטגיים וביטחוניים משותפים, ולא על זיקה עממית עמוקה. תקדימים היסטוריים, כגון סכסוכו של המלך חוסיין עם אש"ף ופעולותיו של המלך עבדאללה השני נגד תנועות אסלאמיסטיות, מצביעים על כך שהמדיניות הירדנית נתנה עדיפות עקבית ליציבות פנימית ולביטחון המשטר.
בעידן של תעמולה תקשורתית עולמית עוצמתית ונרטיבים ציבוריים אנטישמיים כוזבים שהתגבשו במהירות, ישראל חייבת להגביר את מאבקה על דעת הקהל הבינלאומית.
עוד כתבות בנושא
