האו"ם קיים ועידה בחודש שעבר כדי לדון ב"יישוב בדרכי שלום של שאלת פלסטין ויישום פתרון שתי המדינות". הוועידה, אותה הובילו צרפת וערב הסעודית, ביקשה להגדיר את התנאים שעל המדינה הפלסטינית לעמוד בהם כדי לזכות להכרה. למרות זאת, נשיא צרפת עמנואל מקרון אמר כי יכיר במדינה פלסטינית בספטמבר.

בין המדינות שהשתתפו בוועידה למען הכרה במדינה היו בריטניה, קנדה, נורווגיה, קטאר, ספרד וטורקיה. עם זאת, הכרזה על מדינה כזו תפר חוקים בינלאומיים רבים.

האו"ם לא הכיר במה שנקרא "מדינת פלסטין" משום שהרשות הפלסטינית והשטחים האוטונומיים הפלסטיניים אינם עומדים בתנאים למען הכרה בחוק הבינלאומי במסגרת אמנת מונטווידאו בדבר זכויות וחובות של מדינות (1933), שכן אין לה טריטוריה מוגדרת, ממשל אפקטיבי או שליטה עצמאית בטריטוריה. יתר על כן, סעיף XVII (סעיפים 1 עד 8) להסכם הביניים משנת 1995 בין ישראל לאש"ף מגביל את סמכות השיפוט, הסמכויות והאחריות של הפלסטינים.

צרפת ובעלות בריתה, לעומת זאת, רוצות לקבוע תנאים חדשים תוך הפרה של הוראות המשפט הבינלאומי. ניסיון לעקוף את אמנת מונטווידאו הוא, למעשה, ההפרה הראשונה של המשפט הבינלאומי מצד מדינות הטוענות לכבד ולהגן על חוק זה בקפדנות.

ממאבק למיכה בטרור

על פי הסכם שלום ביניים שנחתם עם ישראל בשנת 1995, אש"ף הסכים לא לקיים יחסים דיפלומטיים עם מדינות אחרות. צרפת ובעלות בריתה מאחדות כוחות כדי להפר הסכם בינלאומי זה, מה שיהפוך אותה להפרה השנייה.

וכיוון שאש"ף הוא ארגון טרור המממן טרוריסטים, על ידי תמיכה בשאיפותיו להיות מדינה - המדינות הדוחפות לכך יפרו חוקים בינלאומיים הנוגעים למאבק בטרור. זוהי תהיה ההפרה השלישית של המשפט הבינלאומי.

יתר על כן, סעיף (6) להסכם הביניים משנת 1995 בין ישראל לאש"ף קובע: "שום דבר בהסכם זה לא יפגע או יגרום לתוצאות המשא ומתן על מעמד הקבע שיתנהל בהתאם להצהרת העקרונות (DOP). אף צד לא ייחשב, מכוח כניסתו להסכם זה, כאילו ויתר או ויתר על זכויותיו, תביעותיו או עמדותיו הקיימות".

ישראל מעולם לא ויתרה על זכויותיה בעזה, יהודה ושומרון. אין בסיס עובדתי או משפטי לאש"ף או לחברי הקואליציה לטעון אחרת, מה שהופך זאת להפרה הרביעית של המשפט הבינלאומי.

הסכם הביניים קובע כי המעמד הסופי של השטחים המנוהלים על ידי הרשות הפלסטינית יישא במשא ומתן בין הצדדים. למדינות צד שלישי, כגון צרפת ואנגליה, אין זכות או בעלות לנהל משא ומתן במקום ישראל. זוהי התערבות בלתי חוקית בזכויותיה של ישראל, מה שהופך אותה להפרה החמישית של המשפט הבינלאומי.

צרפת ובעלות בריתה מבקשות לכפות על המדינה היהודית את מה שאף מדינה לא הייתה מעזה לכפות על אף מדינה לא יהודית - דהיינו להחרים חלק משטחה ולהכיר במדינה אחרת על חלק משטחה - והיא אף מבקשת להטיל סנקציות אם ישראל לא תציית. הן מתכוונות להתנהג כשודדים ולהשתלט על אדמה שאינה שייכת להן ומעולם לא הייתה שייכת. זוהי תהיה ההפרה השישית של המשפט הבינלאומי.

105 שנה, לך תזכור

עם זאת, צרפת ובריטניה אינן יכולות להכיר באופן חוקי במדינה ערבית-מוסלמית "פלסטינית" על שטח המולדת הלאומית היהודית כפי שהוגדרה במנדט הבריטי. המדינות מחויבות לחוזים הקודמים של סן רמו, סבר ולוזאן, עליהם חתמו, כמו גם לתוכן המנדט הבריטי. צרפת ובריטניה הצביעו בעד המנדט הבריטי יחד עם 48 מדינות חברות נוספות בחבר הלאומים. הכרה כזו תהווה את ההפרה השביעית של המשפט הבינלאומי והפרה של אמנות והסכמים רבים.

כל הכרה במדינה "פלסטינית" על שטח המולדת הלאומית היהודית, גם אם אינה מוגדרת במדויק, מהווה הפרה של סעיף 80 למגילת האומות המאוחדות, האוסר על האומות המאוחדות ועל המדינות החברות בה לערער את הוראות המנדטים שנקבעו על ידי חבר הלאומים, וזו תהיה ההפרה השמינית של המשפט הבינלאומי.

כדי להחמיר את המצב, צרפת תזמין מדינות נוספות להכיר במדינה פלסטינית ובכך תפר את סעיף 80 למגילת האומות המאוחדות בתוך האו"ם ממש, וזוהי נסיבה מחמירה.

מנדטים של חבר הלאומים מעניקים זכויות לעמים המכוסים על ידי מנדטים אלה. זכויות אלה אינן ניתנות לשינוי והן חלות גם לאחר סיום המנדטים. הזכויות לשטח המיועד כבית הלאומי היהודי עדיין שייכות לעם היהודי, וכריתת כל השטח הזה, או חלקו, והענקתו לכל אדם - קל וחומר שלמחבלים - תפגע בזכויותיהם של כל היהודים בעולם ותשמש כהפרה התשיעית של המשפט הבינלאומי.

של מי הארץ הזאת?

ב-13 בספטמבר 2007, לאחר 20 שנות משא ומתן, צרפת ובריטניה הצביעו בעד הצהרת האומות המאוחדות בדבר זכויות העמים הילידים. הצהרה זו מציינת כי לעמים הילידים יש זכות לאדמותיהם ולמשאביהם.

העם היהודי הוא העם היליד של עזה, יהודה ושומרון. לכן יש לו זכות על אדמה זו. שלילה מהעם היהודי של הזכויות עליהן הוחלט, תפגע בזכויות שהמדינות הכירו בהן עבור עמים ילידים, ובכך תסמן את ההפרה העשירית של המשפט הבינלאומי.