אחרי שנה של חרפה אנושית ומוסרית, יהודים הם לא אלה שצריכים להרכין את ראשם, אלא האנטישמים עצמם.
יותר מ-6,300 אירועים אנטישמיים שתועדו ב-11 חודשים בשנת 2025 - עם זינוק דרמטי ברחבי אירופה - אינם מתארים את השבריריות היהודית. הם חושפים את הקריסה המוסרית של חברות שנרמלו את השנאה. אנטישמיות הפכה לאלגוריתם: כלי מוכן מראש לגיוס קהל, מכירת כותרות, בניית קריירות והכשרת אלימות.
עוד כתבות בנושא
ראינו זאת מוצג כהומניטריזם. "משט" שבוים באופן תיאטרלי על ידי חוגה גרטה של טונברג טען שהוא מביא אוכל לעזה, בעוד שבפםועל כסף זרם לחמאס. ראינו את אמסטרדם - ביתה של אנה פרנק - מכריזה באופן אלים על מכבי תל אביב ואוהדיה כלא רצויים. ראינו כיתות לימוד מזינות אנאלפביתיות היסטורית לעשרות אלפי תלמידים. הלכנו אחר ההיגיון הזה עד לחוף בונדי באוסטרליה, שם משפחות יהודיות שחגגו את חנוכה נורו למוות.
הכי מעניין
איטליה, למרבה הצער, אינה יוצאת דופן. חנויות ספרים גדושות בשקרים אופנתיים מאת אילן פפה ואנה פואה. מבני ציבור, איגודים מקצועיים ורשויות מקומיות עוטפים את עצמם בדגלי פלסטין. חדשות הטלוויזיה הופכות את ישראל לפושעת באופן רפלקסיבי, ללא קשר לעובדות, כי זעם מוכר. אפילו רציחתו של תינוק פעוט בעזה הופך להאשמה של ישראל - כי ישראל חייבת להיות אשמה תמיד.
רדיפת יהודים אף פעם לא מסתיימת בהפגנות. צעדה אנטי־ישראלית בלונדון בפברואר | צילום: EPA
כפי שהזהיר ההיסטוריון המנוח רוברט ויסטריך, המפתח אינו לשאול ללא סוף מדוע אנטישמיות קיימת, אלא להכיר כיצד היא משתנה. השנה נחשפה המוטציה האחרונה שלה: נורמליזציה מוחלטת. "רצח עם" ו"פשעי מלחמה" הם כעת תוויות מזדמנות לישראל, המופעלות ללא ראיות ומרוקנות ממשמעות.
שוק השנאה הוא עצום. אסלאמיסטים מתייגים יהודים כאנשי עליונות לבנה. חלקים מהשמאל מציגים אותם כפשיסטים קולוניאליים. הימין הפופוליסטי יוצר ממנה רווחים באמצעות פודקאסטים ופלטפורמות אינטרנטיות.
עוד כתבות בנושא
קטאר מגבירה אותה באמצעות אל ג'זירה; איראן הופכת אותה לנשק למען עליונות שיעית; נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן משקף אותה מהעולם הסוני. סין ורוסיה יודעות שהלהט האנטי-ישראלי מחליש את המערב - ואף מערער את נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. פציפיזם ריק מוצא את אויבו בישראל בלבד, ופוטר את חמאס וחיזבאללה מכל אחריות באשר היא.
הרוצחים בבונדי ומממני חמאס שנחשפו באיטליה אינם סטיות תקן. הם קיימים במערכות האקולוגיות התקשורתיות ובמוסדות הבינלאומיים. הם זוכים למחיאות כפיים, פטור מנשיאה באחריות ומתוגמלים היטב, פוליטית וחברתית.
סידני, בשבוע שאחרי הפיגוע האנטישמי הקטלני | צילום: GEORGE CHAN / AFP
ובכל זאת - וזהו ההבדל המהותי מבעבר - לא תהיה שואה חדשה. הכיתור נשבר. יהודים ברחבי העולם חזקים. הם שונים. וחשוב מכל, ישראל מאחוריהם.
זהו הפרדוקס של השנה האפלה האחרונה: האנטישמיות הפכה לרועשת יותר, גסה יותר, רווחית יותר - ובו זמנית פחות מסוגלת לסיים את מה שהיא מתחילה. התקווה ש-2026 תהיה שנה טובה ושלווה יותר מקודמתה - טמונה בדיוק שם.
עוד כתבות בנושא
