בפברואר 2006 נשא שר האוצר האוסטרלי דאז פיטרס קוסטלו נאום ובו פנה למוסלמים המבקשים להתאזרח בארצו. "אם אתה רוצה לבוא לאוסטרליה", אמר קוסטלו, "תתבקש לגלות כבוד לערכיה. אם אין לך כבוד לערכים הללו – אל תבקש לבוא לאוסטרליה. אם אדם רוצה לחיות תחת חוק השריעה — לך לסעודיה או לאיראן, לא לאוסטרליה". הדברים הנוקבים הללו צוטטו אז בכל העולם. הפיגוע הקשה שבוצע ביום ראשון השבוע בפארק חוף בונדיי, שבו נרצחו 15 בני אדם ונפצעו רבים, רובם הגדול יהודים שהגיעו להשתתף בהדלקת נר חנוכה, הוכיח כי אוסטרליה לא פעלה ברוח הדברים הנכוחים הללו, שהושמעו שם לפני כשני עשורים.
"אם היו מקשיבים לקוסטלו ומתייחסים למהגרים מוסלמים בדרך זו, הפיגוע היה נמנע", אומר ד"ר דני לם, נשיא הסניף האוסטרלי של תנועת המזרחי העולמית. "התרענו בפני הממשלה והצגנו את נתוני התקריות האנטישמיות, שמספרן הגיע בשנתיים האחרונות ל־1,654, מהן 24 מקרים של אלימות, אבל הממשלה התעלמה. הם יודעים שיש מסגדים ומַדרסות שמלמדים בהם חומר אנטישמי ואנטי־ישראלי. כעת הממשלה צריכה לבוא אל המוסלמים ולומר להם 'אם זה מה שאתם עושים, אתם תיאסרו או תגורשו מכאן'".
ד"ר דני לם | צילום: באדיבות המצולם
האנטישמיות בסידני, העיר הגדולה והוותיקה ביותר באוסטרליה, התפרצה כבר למחרת טבח 7 באוקטובר, כאשר מאות אנשים התאספו בכיכר בית האופרה המפורסם וצעקו "יהודים לגזים". ראש ממשלת אוסטרליה אנתוני אלבניזי וראש עיריית סידני מיהרו לגנות את דברי הנאצה, אך התברר כי אלה היו מילים ריקות מתוכן. בשנתיים האחרונות הפכה אוסטרליה לאחד ממוקדי האנטישמיות המובהקים בעולם, עם צעדות והפגנות קבועות של רבבות בני אדם הקוראים "פרי פלסטיין", ריסוס כתובות נאצה וסמלים אנטישמיים על קירות מוסדות יהודיים, השלכת בקבוקי תבערה, והצתת בתי כנסת ומוסדות חינוך יהודיים.
האם התחושה היא של אירופה 1938, שאלתי את ד"ר לם. "איש אינו משתמש במילים כאלה או חושב כך", הוא מסתייג. "ברור שהאוסטרלי הממוצע אינו אנטישמי, והוא מזועזע מהפיגוע כמו כולנו. התגובה הציבורית הייתה הלם וכאב. זו אינה אוסטרליה שאנשים רוצים לראות. אלפי אנשים, לא יהודים, באים בכל יום לזירת הטבח להדליק נרות ולהניח פרחים. אני עצמי קיבלתי מפציינטים לא־יהודים שלי מסרים של הזדהות וכאב", מספר ד"ר לם, רופא שיניים במקצועו.
"עם זאת, אנחנו רואים שהחיים באוסטרליה כיום אינם כמו שהיו לפני חמש או עשר שנים. ממשלת הלייבור שינתה את האווירה לחלוטין. היא הרשתה לקיים הפגנות חריגות עם קריאות מכוערות לאלימות, ולא נקטה צעדים למנוע אותן בנימוק של חופש הביטוי, אף שהקריאות הללו מנוגדות לחוק האוסטרלי. הקמפיין הקיצוני נגד ישראל יצר דה־לגיטימציה ליהודים האוסטרלים, ועודד את האנטישמים לומר דברים שהם לא העזו לומר קודם לכן".
צילום: AP
מה עשה הממסד היהודי האוסטרלי מול העוינות הגוברת בשנים האחרונות?
"אני חושב שההנהגה היהודית לא הייתה תקיפה דייה מול הממשלה. כעת הביקורת על הממשלה ועל אלבניזי היא חריפה יותר, אבל זה היה צריך לקרות מזמן. הממשלה אומרת שהיא מקשיבה, אבל אם הם לא עושים שום דבר זה לא מספיק. התחושה היא של כעס וחוסר אמון, האנשים מדוכאים. אני מכיר אישית שלושה מהנרצחים".
לם דוחה את השמועות שלפיהן השוטרים התמהמהו בתגובתם מול המפגעים, בכוונת מכוון. "היו מאבטחים סביב הפארק אבל הם לא היו חמושים ולא הייתה מספיק משטרה. אני לא מקבל את הטענה שהשוטרים נעלמו. מה שנכון הוא שלקח זמן רב עד שהגיבו. אותם ארבעה שוטרים שהיו מוצבים ליד הגשר לא ירו כי היו כפופים להוראות הפתיחה באש החלות על השוטרים באוסטרליה".
צרפת
ההיסטוריה הכאובה מוכיחה כי פיגועי טרור קטלניים עלולים להעניק השראה ולשמש מקור חיקוי למחבלים ברחבי העולם. לא מפתיע אפוא כי בקהילות יהודיות רבות מפלס החרדה עלה השבוע.
"הפיגוע בסידני מעודד את הטרוריסטים, אבל האמת היא שהם לא צריכים עידוד מיוחד, הם מוכנים ומזומנים לפגוע ביהודים בלי להזדקק לנסיבות מיוחדות", אומר לנו הרב אריאל בן־דוד, רב אזורי במערב צרפת, באזור המכונה "הקשת האטלנטית". "אם יש להם הזדמנות, הם יפגעו בכל יהודי בכל פינה בעולם", הוא אומר. "לצערנו זה קרה ועלול לקרות שוב. הנשיא מקרון הכיר במדינה פלסטינית, והממשלה אינה עושה את כל המאמצים למנוע טרור. ממשיכים לקבל למדינה פלסטינים, ללימודים או מסיבות הומניטריות. לפני כמה חודשים גירשו מצרפת צעירה פלסטינית שהגיעה ללמוד באוניברסיטה אחרי שגילו בטיקטוק שלה מסרים תומכי טרור, אבל צרפת ממשיכה לתת אשרות כניסה לפלסטינים. זה כמו להכניס זאבים לתוך דיר צאן".
מה השתנה בחייכם מאז 7 באוקטובר?
"הפחד גדל, בעיקר בפריז ובמרכז המדינה. בקהילות שלי איש אינו חובש כיפה ברחוב. גם אצלנו, במערב צרפת, רוב העיריות נשלטות בידי השמאל הקיצוני, ויש אוכלוסייה מוסלמית גדולה שחלקה מעורב בפשיעה פלילית, במעשי שוד ואונס, אבל השלטונות פוחדים מהם והאכיפה אפסית. בפריז יש הרבה יותר ערבים, ואיש אינו מטפל במתיחות שהם יוצרים. באזורים מסוימים בפריז יהודים מסירים את המזוזות מפתחי הבתים. אחרים עוברים לאזורי יוקרה שמורים ומאובטחים יותר, או לעיירות הנשלטות בידי מפלגות הימין, שיש בהן יותר שוטרים והביטחון גדול יותר. פרוורי פריז הפכו למסוכנים ביותר בעבור יהודים".
הרב בן־דוד מספר על פגישתו האחרונה עם הנשיא מקרון, שבה מתח באוזניו ביקורת על הימנעותו מהשתתפות בעצרת התמיכה בישראל אחרי 7 באוקטובר, בשל חשש מתגובת המוסלמים. "אמרתי לו שזו הייתה החלטה טיפשית ומוטעית. הוא התחמק מהביקורת. הוא נשיא חלש שהעקביות ממנו והלאה".
מרקו מיסאנו, רומא | צילום: באדיבות המצולם
יהודי צרפת חוששים שכעת תתחיל תקופה חדשה במדינה, לאחר כמה שנות רגיעה יחסית מאז פיגועי הטרור הרצחניים באמצע העשור הקודם, שהביאו לגל עלייה ארצה. מאז 7 באוקטובר, ההתעניינות בעלייה חוזרת. "המצב של היהודים בעולם לא יהיה טוב יותר, זה ברור", קובע הרב בן־דוד. "אני שואל את עצמי אם לא הגיע הזמן לעלות ארצה. אישית אני חושב שאין עתיד ליהדות צרפת. האוכלוסייה המוסלמית הולכת וגדלה, ומספר היהודים ילך וירד. אם בבחירות הבאות לא יהיה שינוי דרסטי בהנהגה הצרפתית והשמאל יישאר בשלטון, יהיה מסוכן יותר ליהודים. הקהילה היהודית נושאת את עיניה לבחירות הבאות, במאי 2027. זה חשוב גם לצרפת, שנמצאת במצב כלכלי גרוע".
ארה"ב
במשך עשורים רבים חיו יהודי ארה"ב באמונה שרדיפת יהודים היא נחלת העבר. כעת, העלייה החדה באנטישמיות ובאנטי־ישראליות יוצרת שבר עמוק. בחודש מאי נרצחו שני עובדי שגרירות ישראל בוושינגטון בפיגוע, וביוני נפצעו שמונה במהלך ירי לעבר צעדת תמיכה בחטופים בקולורדו. בתי כנסת ומוסדות יהודיים החלו להצטייד באנשי אבטחה חמושים, וסטודנטים יהודים חוששים לשלומם בקמפוסים, והאוניברסיטאות אינן עושות דבר בנושא.
"זה מצב שלא חווינו מעולם", אומר דב הייקינד, לשעבר חבר בית הנבחרים של מדינת ניו־יורק. "אנשים פוחדים ולא יודעים מה יהיה. ראש ממשלת אוסטרליה אחראי לא פחות מהיורים עצמם. יש לנו בעיה גלובלית של דם יהודי שנשפך ברחובות, והמצב רק ילך ויחמיר".
האם זו אווירה של ערב שואה?
"בימי חיי ראיתי דברים רבים. הוריי הם ניצולי שואה, אבי היה באושוויץ. מאז 1945 לא חווינו מצב כזה. בחירתו של זוהרן ממדאני לראשות עיריית ניו־יורק היא אסון, ומה שיותר גרוע הוא שמתברר שאנו אויבים של עצמנו. אתה יודע כמה יהודים הצביעו לו? ממדאני היה עכשיו אורח כבוד באירוע של סאטמר בברוקלין, זו תקיעת סכין בגבה של הקהילה היהודית".
יש תחושת פחד ברחובות?
"אני לא יודע אם תחושת פחד, אבל אנשים רבים אמרו לי שהם החלו להסיר את הכיפה כשהם מסתובבים בעיר או להסתיר שרשראות עם מגן דוד, לא מדברים עברית ונזהרים מאוד. הורים דואגים לשלום ילדיהם. זה מצב מסובך מאוד, והוא רק הולך ומידרדר. שיעורי האנטישמיות הגיעו לשיא גם לפני 7 באוקטובר, אבל מאז האנטישמיות הפכה למשהו לגיטימי ומקובל".
אם בעבר רוב גילויי האנטישמיות באו משמאל, כעת אפשר לשמוע דברים דומים גם מאנשי ימין, בעיקר מחוגי MAGA, הדוגלים במדיניות לאומנית ופופוליסטית. "אדם כמו טאקר קרלסון מסוכן הרבה יותר מכל הדוברים האנטישמיים בעבר, שכן הוא זוכה לפופולריות רבה. הוא אירח בתוכניתו אנטישמים בוטים ומרושעים ביותר ומכחישי שואה. הוא גם מתבטא בגסות נגד הציונות, ועדיין הוא אורח רצוי בבית הלבן".
עד כמה יש לפוליטיקאים חלק ביצירת האווירה העוינת?
"בסקרים האחרונים רואים שהתמיכה בישראל נמצאת בשפל המדרגה, לא יותר מ־40 אחוז, אפילו בקרב הרפובליקנים שתמיד אהדו את ישראל. זה מדאיג מאוד, ולממסד היהודי אין מושג איך להתמודד עם זה. ההסברה הישראלית אפסית, היא לא שווה 5 סנט. מלחמה מתבצעת לא רק בטנקים ומטוסים. הפכנו ל'חבר'ה הרעים', ואילו חמאס, שטבח ורצח, מקבל תמיכה חיובית. זה לא קרה בן־לילה".
צילום: EPA
מה הלאה?
"למישהו יש מושג? לפני כמה דקות העליתי סרטון שבו קראתי לראש ממשלת אוסטרליה להתפטר. הוא אפשר את ההקצנה בשנים האחרונות. עייפתי מסימפטיה הניתנת ליהודים כאשר הם נרצחים, אבל איש אינו עושה דבר כדי למנוע את הרצח. המדינות הדמוקרטיות נכשלות במיגור האנטישמיות, ודווקא במדינות כמו הודו וסין ואפילו ברוסיה של פוטין אין אנטישמיות. לאויבינו יש מסרים ברורים: 'מהים עד הנהר', 'ג'נוסייד', 'אינתיפאדה גלובלית'. אבל היהודים מפולגים בדעותיהם ואין תוכנית אחידה. אנשים בישראל לא מודעים לכך שכל הצהרה שנויה במחלוקת של פוליטיקאי כזה או אחר, כל המחלוקות הפנימיות במדינה ומה שקורה ברחובות – הופכות לכותרות בוושינגטון פוסט, בניו־יורק טיימס ובסי־אן־אן. פוליטיקאים בישראל מתבטאים באופן בלתי אחראי, בלי לחשוב שזה עומד להתפרסם בכל העולם ושאל־ג'זירה תהפוך את דבריהם לכותרת ראשית".
איטליה
מרקו מיסאנו הוא מדריך תיירים פופולרי המתמחה בתולדות יהודי איטליה, ובנו של אחד מראשי הקהילה. לפני כמה ימים הוא שלח לי סרטון מהופעה של להקת הרוק "איי פטגארי" שהתקיימה במרכז רומא ב־1 במאי. הסולן הסביר לקהל ש"עד שכל עם יוכל להגדיר את עצמו ולהיות חופשי ולחיות בשקט ושלום, לא נוכל להיות שמחים", והחל לבצע את השיר "הבה נגילה" עם המילים "פרי, פרי פלסטיין".
הרב נחמיה וילהלם, בנגקוק | צילום: ארכיון בית חב"ד בנגקוק
"זה הטרנד בימים האלה", אומר מיסאנו. "המצב מטורף, האנטישמיות גואה באיטליה. בכל שבוע יש הפגנות סוערות, ובטלוויזיה, גם אחרי הפסקת האש בעזה, אין כמעט נושא אחר שדנים בו מלבד רצח העם שישראל מבצעת כביכול בעזה. כל הזמן מראים תמונות איך העזתים חיים, סובלים, טובעים בבוץ. אחת הסיבות לכך היא פוליטית. ג'ורג'ה מלוני, ראש הממשלה, מייצגת את הימין התומך בישראל, וזו הדרך למתוח עליה ביקורת ולתקוף אותה. כך הם פוגעים בשתי ציפורים במכה אחת".
הגטו היהודי המפורסם ברומא שינה גם הוא את פניו, מדווח מיסאנו. בכניסה אליו הוצבו נקודות משטרה, ושוטרים סמויים מסתובבים ברחובותיו. לא תמיד זה עוזר. לפני יומיים ציירו אלמונים גרפיטי ובו השוואה בין מגן דוד לצלב קרס, מתחת לאפם של השוטרים בכניסה לגטו.
בזמן שאנחנו מדברים עם מיסאנו הוא עושה את דרכו להדלקת נר חנוכה בכיכר ברבריני, אחת הכיכרות המרכזיות של העיר. "בתחילה פורסם שהטקס יבוטל", הוא מספר, "אבל התברר שמדובר בפייק ניוז. חב"ד הודיעו ששום דבר לא יבוטל, כי אנחנו צריכים להאיר את החושך הזה".
בקהילה היהודית זוכרים עדיין את מתקפת הטרור בשמחת תורה 1982, כאשר מחבלים פלסטינים ירו לעבר בית הכנסת הגדול ורצחו תינוק בן שנתיים. אחרי שנים התברר כי המשטרה האיטלקית שיתפה פעולה עם המחבלים, בתמורה להגנה על מוסדות איטלקיים.
"היום האווירה קשה יותר", אומר מיסאנו. "שלא כמו בגרמניה, השלטונות לא עוצרים את המתפרעים ברחובות, ומניחים להם להפגין בלי הפרעה. לפני כמה שבועות שרפו מכוניות ובזזו חנויות, אבל המשטרה אמרה שמאות אלפים הפגינו למען השלום".
האם יותר אנשים מדברים על עלייה לישראל?
"אתה צריך לזכור שמדובר בקהילה היהודית העתיקה ביותר בעולם, בת אלפיים שנה. אבל אם בשנה שעברה עלו לארץ שלושה נערים ללמוד בתיכון, השנה כבר עשו זאת 14. אלה מספרים שלא ידענו בעבר. אנשים עולים לארץ לא רק כדי לפתוח עסקים חדשים או מסיבות דתיות. זו עלייה ציונית, גם בעקבות 7 באוקטובר".
קנדה
עו"ד מרלין רייטר היא מראשי הקהילה היהודית בטורונטו שבקנדה. בתה אלישבע (אלי) נמץ מתמחה ברפואת משפחה בכמה בתי חולים בעיר. לדבריהן, המצב בקנדה טוב יותר מבחינה ביטחונית שכן החוק אוסר על החזקת נשק, אבל האווירה הציבורית מאוד פרו־פלסטינית. "היה לי מטופל שקרא לי 'נאצית', אבל הוא היה מסומם", מספרת אלי. "תנועת ה'ווק' שולטת באוניברסיטאות. בבית החולים שבו אני עובדת אני לא עונדת את שרשרת המגן דוד שלי. בני הדודים שלי לא חובשים כיפה בציבור. אומנם אין בטורונטו תנועה אסלאמית גדולה, אבל האווירה היא ליברלית ויש הפגנות פרו־פלסטיניות, אם כי מתקיימות גם צעדות תמיכה המוניות בישראל".
כילידת טורנטו, מרלין חשה שמאז 7 באוקטובר האווירה השתנתה. "אחרי מלחמת העולם השנייה היה תור הזהב של היהודים, הם התקבלו בברכה. כל השנים עבדתי עם אוכלוסייה מגוונת, שכיבדה אותי כיהודייה. הכול השתנה אחרי 7 באוקטובר. אני כבר לא מרגישה בנוח. אני גרה בסביבה יהודית עם קהילה עוטפת – בתי ספר, בתי כנסת, מאפייה כשרה – אבל מחוץ לשטח הזה אני חשה שאנשים כבר לא אוהבים יהודים. קשה להסביר, אבל אני לא חשה בטוחה. כולם יודעים שאני יהודייה ואיש לא אומר דבר, אבל ההרגשה היא שהפכתי לאאוטסיידרית. זה מעבר חד".
לאחר שראש הממשלה מארק קרני הכריז על הכרת קנדה במדינה פלסטינית, הניפה עיריית טורונטו את הדגל הפלסטיני על בניין העירייה. מרלין מספרת על שני רופאים יהודים שעלו לישראל בעקבות היחס שקיבלו בבית החולים שבו עבדו: אסור להשמיע שום אמירה פרו־ישראלית או ציונית, אבל מותר לדבר בזכות הפלסטינים.
אדי קריגר, סידני | צילום: באדיבות המצולם
משהו ישתנה אחרי הפיגוע סידני?
"טורונטו אינה מחוסנת. יש אבטחה על בתי הכנסת ובתי הספר. טוב שאסור לשאת נשק, אבל מצד שני גם האבטחה הפרטית איננה חמושה. הבעיה שלנו היא שראש הממשלה הוא פרו־פלסטיני. בקמפיין הבחירות שלו הוא דיבר על 'הג'נוסייד שישראל מבצעת בעזה'. ראש עיריית טורונטו תמיד הייתה עוינת לישראל ותומכת בפלסטינים. אני מעריכה שהעלייה לישראל תגבר. מהחברים של הילדים שלי, עשרים משפחות כבר עלו לישראל. אנשים רבים יושבים על הגדר, והמצב דוחף אותם להגשים את תוכניותיהם. חלקם כבר קנו דירות בארץ".
בריטניה
ג'ני וג'ייקוב טונוב מתגוררים בשכונת היוקרה אדג'וור בצפון לונדון. הם כבר התרגלו לחיות בצל אנטישמיות גוברת. האוכלוסייה המוסלמית בבירה האנגלית היא דומיננטית, ותופעות של גילויי שנאה כלפי יהודים הן עניין שבשגרה. כזכור, בפיגוע ירי שהתרחש ביום כיפור השנה בבית כנסת במנצ'סטר נרצחו שני יהודים.
המצב הנוכחי מזכיר לג'ני את הטרור האירי של שנות השבעים. "גם אז חששנו ללכת לעיר מאימת המטענים שהתפוצצו בתחנות", היא מתארת. "לפני עשור טיילנו באיטליה וראינו חיילים שומרים על בית הכנסת, התפלאנו מאוד. היום אנחנו נאלצים להגן באותה צורה על בתי הכנסת שלנו. היום אני חשה שכל דבר יכול לקרות בכל מקום. זה מפחיד מאוד. אתה לא יכול לחיות את חייך בדאגה מתמדת מפני מה שעלול לקרות. המצב מתוח.
"בן דוד שלי היה בשבת בבית כנסת במרכז העיר, והמשטרה ביקשה מהמתפללים לצאת מהדלת האחורית כי ברחוב הראשי מתקיימת צעדת תמיכה באסירים פלסטינים בלונדון שפתחו בשביתת רעב. יש הרגשה שהצועדים מוגנים ואנחנו לא. להם מותר לצעוד עם מסכות, לצעוק בעד אינתיפאדה גלובלית שמשמעותה רצח יהודים, ואיש אינו עוצר אותם".
אנשים מפחדים לחבוש כיפה ברחוב?
"יש מקומות שבהם חובשים כיפה. הייתי ביום שישי באוטובוס והיו שני אנשים חובשי כיפות. הנכד שלי באוניברסיטה סיפר שהאווירה עוינת אבל הוא לא נתקל באלימות. עד כה הסתובבתי גאה ביהדותי, כעת אני חשה שמחזירים אותי לילדותי בשנות החמישים והשישים, שהיו רוויות אנטישמיות. יש אוכלוסייה מוסלמית גדולה, אבל הבעיה העיקרית היא אנשי השמאל הלבנים. מבחינתם זה בסדר להיות אנטישמי כל עוד אתה נגד ישראל".
תאילנד
"חרדה היא מצב שהרבי לא הרשה לנו אף פעם להימצא בו", אומר הרב נחמיה וילהלם, רבה של תאילנד ושליח חב"ד בבנגקוק. "עם זאת, בכל בתי חב"ד יש מאבטחים ומשטרה 24/7, ולאירועי חנוכה הזמנו תגבורת אבטחה. הדלקת נר ראשון של חנוכה אצלנו התקיימה שעות ספורות אחרי הטבח בסידני, והעברנו אותה מהרחוב לגג בית חב"ד. עשינו זאת בעיקר כדי שאנשים ירגישו בטוחים יותר".
המוסלמים בתאילנד אינם מיליטנטים, מספר הרב וילהלם. "רבים חושבים שאני כמוהם בגלל הכיפה ומברכים אותי ב'סלאם עליכום'. אין תקריות אנטישמיות, פרט לכמה זרים שצועקים 'פרי פלסטיין'. אלא שלאחרונה מרגישים פעילות מתוגברת, כנראה של איראן או קטאר, שמנסות לחמם את השטח ולדחוף את המוסלמים לפעילות. במסגדים בפוקט החלו לשאת דרשות ולהניף שלטים עם מסרים כמו 'לא רוצים יהודים בתאילנד'.
"הרשת גועשת נגד ישראל וישראלים, אבל לרחוב זה לא מגיע. בתאילנד לא יודעים מה זה שמיות כדי להיות אנטי, אבל זו מחלה מידבקת והיא מגיעה גם לפה. בתקשורת המקומית דואגים להפיץ כל תקרית שמעורבים בה ישראלים, וזה משפיע גם על הרשויות. סגן מפכ"ל המשטרה של תאילנד הזמין אותי לאחרונה לפגישה ואמר לי שהוא יודע שהישראלים מכבדים את בתי חב"ד, והוא מבקש שנעזור לו ללמד את הישראלים לכבד את התרבות התאילנדית ולהתנהג לפי הכללים. הם פוקחים עלינו עין".
אוסטרליה
בחזרה לסידני. אדי קריגר, איש עסקים ומדריך תיירים יהודי, מתקשה לתפקד ביום שאחרי הפיגוע. "מימיי לא האמנתי שדבר כזה יכול להתרחש", הוא אומר. "הבוקר שמעתי שהמון אנשים באו לבונדיי, הניחו פרחים והדליקו נרות, והערב כולם נקראו להדליק נר בחלון. לצערי הגדול נתַנו אמון בממשלה הארורה הזו, שאיננה אלא אוסף שלומיאלים חסרי תועלת. הם היו צריכים לסתום את הפה במקום לתמוך בעניין הפלסטיני ולעודד אנטישמיות. לצערי המדינה הזו כבר לא מה שהייתה בעבר. הם כבר לא תומכים ביהודים, לא אכפת להם. הם מפחדים מהמוסלמים וזו הבעיה האמיתית".
משהו עומד להשתנות?
"אינני יודע אם התקרית הזו תזיז את אלבניזי מכהונתו ותגרום לאוסטרלים להבין שהמציאות הנוכחית לא יכולה להימשך. אנחנו צריכים יותר ויותר אוסטרלים שיתייצבו ויאמרו שהם רוצים את אוסטרליה האמיתית, שידרשו לשנות את מדיניות ההגירה ולא לקבל אנשים מכל רחבי העולם בצורה חופשית כל כך. צריך גם חוקים נוקשים יותר על נשיאת נשק".
צילום: AP
הרב לוי וולף, רב בית הכנסת המרכזי בסידני ושליח חב"ד, לא נכח בשטח בערב הפיגוע, שכן הוא ערך חופה באזור אחר. הוא הכיר היטב את הרב אלי שלנגר ז"ל שנרצח בפיגוע. "הוא שליח חב"ד שפעל במסירות בכל נפשו. הדבר שעמד בראש מעייניו היה לעזור לאחרים", הוא אומר.
כאשר שמע על הפיגוע מיהר הרב וולף להגיע לזירה המדממת. למחרת בבוקר הוא ביקש מהצעירים שניצלו להניח תפילין. "הרבי מלובביץ' הגדיר את התפקיד שלנו להביא אור, להדליק נרות, רק כך מגרשים את החושך. הרב אלי היה נלהב לגרום ליהודים לקיים את מצוות תפילין, ועשה זאת ברצינות רבה.
אחת הדרכים הראויות ביותר לכבד אותו היא ללכת בדרכו, לנסות להיות מעט כמוהו. למחרת הפיגוע הקמנו בפארק 'אוהל מצוות' שבו האנשים שלנו מחלקים חנוכיות ונרות, מניחים תפילין ונותנים צדקה. המקום הפך לאתר התבוננות וחשבון נפש".
איך היית מדרג את אחריות ממשלת אוסטרליה למה שאירע?
"זה מחדל עצום, אחד הרוצחים היה במעקב של שירותי הביטחון מאז 2018. חופש הביטוי מקבל מרחב גדול מדי, וכאשר אנשים לוקחים אותו רחוק מדי זה הופך להיות מסוכן מאוד.
"זה זמן רב אנו לא חשים בטוחים במדינה שהבטיחה להגן עלינו. לצערי הם אחראים ישירות בכך שלא הגיבו כראוי כאשר גילויי האנטישמיות החלו לפרוח במדינה. בגללם הגענו למצב הזה. כאשר אנטישמיות אינה מקבלת תגובה הולמת ברגע הראשון, היא הופכת בסופו של דבר לאלימות כלפי יהודים, כך היה תמיד.
השבוע על החוף הם הגשימו את הבטחתם לגלובליזציה של האינתיפאדה, סיסמה שהם צעקו במשך חודשים של צעדות והפגנות. הנבואה הזו הגשימה את עצמה".
ראש הממשלה אלבניזי הביע תנחומים והצהיר שכעת האוסטרלים יחבקו את "אחיהם היהודים". אתה מאמין לו?
"שמענו מספיק דיבורים והצהרות, עכשיו אנחנו רוצים לראות מעשים. לדעתי החברה האוסטרלית אכן הזדעזעה וכעת נוכל לראות בסיס לשינוי שמגיע מלמטה, מהעם. אני מסתכל בפרצופיהם של האוסטרלים ומתרשם שהם אכן בהלם".