בנר ראשון של חנוכה אירע טבח נורא בבית חב"ד בחוף בונדיי בסידני, אוסטרליה. שני מחבלים מוסלמים פתחו באש על חוגגים יהודים, רצחו 15 אנשים ופצעו 42. את תגובת שלוחי חב"ד בעולם היטיב לתאר עורך שבועון חב"ד, הרב אהרן דב הלפרין: "התגובה היהודית האמיתית... לא חלישות, לא התכנסות בפחד וברעד – אלא ביתר שאת וביתר עוז! שלוחי הרבי בכל העולם לא הקטינו את האור... להפך: הם הגבירו את ההדלקות הפומביות... בכיכרות הערים הגדולות והקטנות, בקמפוסים, ובכל מקום אפשרי... התגובה לפיגוע הרצחני ולטבח הקדושים הי"ד תינתן בדרך האחת שבה חונכנו ולאורה אנו צועדים: להמשיך קדימה... להגביר את האור עד שידחה את כל חושך הגלות ויפציע אור הגאולה".

הנרות שדלקו באלפי חנוכיות בערי אירופה, אמריקה, אפריקה ואסיה לא היו נרות של "התגרות", אלא נרות של יהדות חיה שמציתה את הניצוץ היהודי בנשמת כל יהודי בארץ ובעולם. ללא ספק תגובה יהודית הולמת, אך אין די בה.

האתגר לישראל

המאבק באנטישמיות חיוני לעצם קיומנו. אויבינו שביקשו לבצע בנו פשע השמדת עם (ג'נוסייד) לא יכלו לחיילינו הגיבורים בשדה הקרב. אולם לא זו בלבד שבמקום להיכנע הם מבטיחים לחזור על פשעיהם, אלא שכעת הם מלבים מתקפה אנטישמית בעולם כולו. בית המשפט הבינלאומי לצדק בהאג דן בתביעה הטוענת שישראל היא שביצעה פשע השמדת עם בעזה. בית הדין הפלילי הבינלאומי הוציא צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ושר הביטחון הקודם יואב גלנט בגין אחריותם לכאורה לפשעי מלחמה. מתרבים פשעי השנאה נגד ישראלים, ויהודים בכלל. את הרודפים מציגים כנרדפים כדי לשלול את זכות קיומנו בארץ אבותינו, וכפי שההיסטוריה לימדתנו – גם בכל מקום אחר. קודם להקמתה של ישראל, "בבכות ילדינו בצל גרדומים את חמת העולם לא שמענו" (אלתרמן, מכל העמים).

הדין הבינלאומי תומך בעמדת ישראל, הן לעניין ההתיישבות היהודית בארץ ישראל והן לעניין דיני המלחמה. עלינו לתבוע שיחילו עלינו את הכללים הנוגעים, בין השאר, למעמדה של ארץ ישראל ויישובה, לאחריות ארגוני טרור וכל מי שמשתתף בפעולותיהם, להוראות הפתיחה באש, למצור, להפרדת האוכלוסייה האזרחית מהלוחמים. על ישראל גם לעקור מהשורש את העלילות שמפיצים ישראלים נגד חיילינו. הייעוץ המשפטי, בגיבוי בג"ץ, כושל בהתמודדות עם האתגרים ומערער את מעמדה של ישראל בין העמים ואת הלגיטימציה לפעולות הצבא.

בשבוע החולף הייתי בוועידת משפטנים בינלאומית, שהשתתפו בה שופטים בערכאות הגבוהות במדינותיהם ופרופסורים למשפטים. בהפסקות שבין הדיונים הטיחו בי שבכירים מהאליטה שלנו טוענים שישראל מבצעת פשעי מלחמה, שהרי לא יעלה על הדעת שהם מוציאים את דיבתם של חיילי צה"ל ומפקדיו ללא ביסוס בעובדות. הסרט המבושל והמודלף על חיילי כוח 100 שאנסו כביכול מחבל נוח'בה, שנצפה בידי מיליונים בעולם כשפניהם של החיילים פורסמו בידי ערוץ מכאן 33 של תאגיד השידור הציבורי, היה פיגוע ביטחוני אדיר ממדים. בהחלטתו בבית הדין בהאג ממרץ 2024 ציין השופט גאורג נולטה כי בדברים של פקידים ישראליים רמי דרג, ובהם אנשי צבא, מצא תימוכין לתביעה המאשימה את ישראל בג'נוסייד.

טענות דומות העלו כלפיי בעבר בחו"ל משפטנים שצפו בסרטו של אזרח ישראל מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין", שהאשים את לוחמינו בטבח המוני ובכך שסתמו את בורות כבישי המחנה בגופות; העמידו ילדים כגדר חיה, "לפעמים דפקו לילד את הראש בקיר, לפעמים ירו בילד"; הפגיזו 11 פעמים את בית החולים; כפתו נכה ואחר כך רצחו אותו בדם קר; ירו באדם ואחר כך "הטנק דרס אותו, אני נשבעת באלוהים, עלה עליו הלוך וחזור, לש אותו לבצק עם האדמה". אין זה עולה על הדעת, אמרו לי אז, שבג"ץ היה מאשר את הקרנת הסרט אילו הייתה זו עלילה.

הסרט ה"דוקומנטרי" לא תיעד אמת. גם לא נעשה בו ניסיון להגיע לחקר האמת, שהיה מחייב את בדיקת הגרסאות של שני הצדדים. מטרתו הייתה רק להסית וללבות יצרים ולעשות את חיילי צה"ל, ובעקיפין את כלל היהודים בישראל ובגולה, מטרה לשנאה; שכל מי שימצא אותנו יהרגנו במצפון נקי.

בג"ץ ביטל את פסילת הסרט בידי המועצה לביקורת סרטים. השופט דליה דורנר ציטטה את הרמב"ם (מורה נבוכים), "ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר". אלא שאיך ישכיל אדם להבדיל בין האמת והשקר כשמציגים לו שקרים עובדתיים שאין בכוחו לאמת או לפסול?

חופש הביטוי הוא זכות יסוד של אזרח בדמוקרטיה. מטרתו לאפשר לאדם להגשים את עצמו, שיוכל להביע את דעתו בכל עניין ללא מורא ולגבש את דעותיו על יסוד ויכוח פתוח שיוציא לאור את האמת. אולם חופש הביטוי אינו מגן על הפצת שקרים ועלילות דם, שכן אלה מסכלים מלכתחילה את הסיכוי שהאמת תצא לאור. לכן גם בדמוקרטיות המערב המקדשות את חופש הביטוי, אסור על פי דין להכחיש את השואה או לפרסם עלילות דם, ואין בכך סתירה לערכי הדמוקרטיה.

כיצד נתמודד

כשישראל לא מונעת את הפצת השקרים וההסתה בתחומה בכלים המשפטיים העומדים לרשותה, הדבר מתקבל בעולם לא כסימן מובהק לחוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא כהודאה באשמה. מי שהאמינו שיהודים מסוגלים לרצוח ילדים ולהשתמש בדמם להכנת מצות לחג הפסח, ובעצמם לא נרתעו מלבצע לא רק באויביהם אלא גם באזרחיהם הנאמנים – היהודים היושבים בתוכם – כל מעשה זוועה שכיום מעלילים עלינו, אינם מתקשים להאמין שאנו מסוגלים לכל מעשה תועבה. אות קין המוטבע במצחו של הבל לא יציל אותנו מבוז, שנאה, התנכלות וממוות, וכל יתר הפורענויות שהביאו עלינו עלילות הדם בכל הזמנים.

על משפטני ישראל ללמוד את כללי הדין הבינלאומי, לתבוע את החלתם גם על ישראל ולא לחייב את ההנהגה ואת מפקדי צה"ל בכללים מומצאים שאינם חלים באף מקום אחר, באופן המערער את צדקת דרכנו בעינינו ובעיני העולם.

את עלילת הדם בפרשת שדה־תימן יש לחקור עד תום ולמצות את הדין עם כל מי שפשעו. חוק איסור לשון הרע מסמיך את היועץ המשפטי לממשלה להגיש תביעות אזרחיות ולפתוח בהליכים פליליים נגד מי שמוציא לשון הרע על ציבור.

"הסילוף זה טיבו! הוא מצניע פנים / הוא מתחיל בריצה למרחקים קטנים / הוא מתחיל בתחרות ניסיון, קו לקו / אבל בה מאמן הוא את כוח רגליו... / ולכן, אם ירשה העולם לו לרוץ / הוא יכול החיגר הלזה והגוץ / לעבור כל תקוות לאומים, כל חלום... / הנותנים לו לגשת לשדה התחרות / מנחילים למפרע תבוסה לחירות" (נתן אלתרמן, "תחרות לניסיון").