ח"כ מירב כהן מיש עתיד – ראש הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת – ביקשה ממרכז המחקר והמידע של הכנסת שיגיש לה דו"ח העוסק ברצח נשים בישראל, לקראת יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שהתקיים השבוע. נתוני הדו"ח העלו כי בעשור החולף נרצחו יותר מ־300 נשים בישראל, ובעקבות כך הוציאה ח"כ כהן הודעה בזו הלשון: "הנתונים שנחשפו צריכים לזעזע ולהרעיד את המדינה. הממשלה לא רק נמנעת מצעדי חירום כפי שהיה מצופה שתנקוט, היא נמנעת מהגדלת תקציבים לתחום המאבק באלימות נגד נשים, עצרה מימון לתוכנית 'פורום מיכל סלה', מסתירה נתונים, והשרים שלה מבריזים מדיונים רלוונטיים.
עוד כתבות בנושא
"זאת כנראה הממשלה הגרועה ביותר לנשים בתולדות ישראל. היא לא מתעניינת בנשים, ואפילו לא בהצלת חיי נשים. ההתעלמות מאלימות נגד נשים מעבירה לעבריינים ולבני משפחה אלימים מסר ברור, ולפיו השטח הופקר - והם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם. בלית ברירה, ומכיוון שהגורמים האחראיים לא טורחים לעשות את זה בעצמם, הוועדה בראשותי תתכנס ותגבש בהקדם האפשרי תוכנית חירום להתמודדות עם משבר האלימות נגד נשים, ותגיש אותה לאישור הממשלה".
אכן, מילים כדורבנות. הממשלה "הגרועה ביותר לנשים בתולדות ישראל" מופיעה בטקסט הקצר הזה שלוש פעמים, ובנוסף יש האשמות נגד "שרים שמבריזים מדיונים" וקביעה כי המצב באופן כללי צריך "לזעזע ולהרעיד את המדינה". יפה מאוד. אלא שהתעמקות קלילה בלבד בדו"ח המפורט שהוכן לבקשתה של חברת הכנסת מספיקה כדי להבין שבהודעה הזו יש בעיקר פופוליזם, כניעה לאיזו רוח פרוגרסיבית משונה ובעיקר זלזול באינטליגנציה של הציבור.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
נתחיל בכך שלפי הדו"ח, נשים ערביות הן רוב הנשים הנרצחות בישראל. ליתר דיוק: 53 אחוזים מהנרצחות בשנים 2015 עד 2025 הן ערביות, ומאז 2019 שיעורן בקרב הנרצחות נע בין 51 אחוזים ל־59 אחוזים. כלומר, בפלח אוכלוסייה של 21 אחוזים מהנשים בישראל יש כמעט שני שלישים ממספר הנשים הנרצחות במדינה מדי שנה. זהו ייצוג־יתר של כמעט פי שלושה. הלאה. 46 אחוזים ממקרי רצח הנשים הערביות אינם מפוענחים, לעומת 9 אחוזים בלבד מחקירות הרצח של נשים יהודיות שהסתיימו ללא כתב אישום. ולסיום, נתון שכנראה מסביר לא מעט את הנתון הקודם: מקרב הנשים הערביות שנרצחו, 41 אחוזים נרצחו בידי בן משפחה שאינו בן זוג, ו־34 אחוזים נרצחו בידי בן הזוג. כלומר: שלוש מארבע נשים ערביות שנרצחו - נרצחו בתוך המסגרת המשפחתית.
אבל מירב כהן, חברת אופוזיציה שלא מזמן אמרה בריאיון טלוויזיוני שמנסור עבאס ציוני, פשוט לא מסוגלת לגעת בעובדות עצמן. הן מציבות תמונת מראה מאוד לא נעימה כלפי ערביי ישראל. העובדות לא מסתדרות עם הלך הרוח הליברלי־שמאלי, שאוסר לומר דברים מובנים מאליהם כמו "יש בעיית אלימות קשה ביותר נגד נשים בחברה הערבית בישראל, והבעיה הזו חמורה הרבה יותר מבעיית האלימות נגד נשים בקרב יהודים".
עוד כתבות בנושא
כל אישה היא עולם ומלואו, כמובן, אבל אין ברירה אלא לעסוק בנתונים ובסטטיסטיקה, ופה יש מקרה מובהק שהתעלמות ממנו הופכת את המתעלם – או במקרה הזה את המתעלמת – לבדיחה. איך אפשר לקחת ברצינות את ח"כ מירב כהן, שדווקא ידועה כלוחמת חברתית שבאמת אכפת לה ממגזרים חלשים או מוחלשים – אחרי שבהודעה בתגובה לדו"ח שיזמה בעצמה יש התעלמות גורפת מהנתון העיקרי בו?
מירב כהן לא לבד. בתוכנית של מוריה אסרף ואייל ברקוביץ' בערוץ 13 באותו יום אירחו השניים את ח"כ כהן ואישה שכונתה "שורדת אלימות מצד בעלה לשעבר" - יהודייה כמובן. במשך הדקות הארוכות של הדיון שבו העלו מוריה וברקו את הנושא על סדר היום הציבורי – ומעולה שכך – לא נאמרה מילה אחת מצד איש מהנוכחים על הנתון המדהים בדבר רצח נשים בחברה הערבית בישראל. זה טואטא מתחת לשטיח, הודחק לגמרי, כי זה לא נעים ומאוד לא תקין פוליטית. הפעם היחידה שהמילה "מגזר" נאמרה בדיון הייתה מפי ח"כ כהן, שאמרה: "זה לא פוסח על אף מגזר". זו כמובן הגדרה חלקית ביותר: נכון שיש תופעת רצח נשים בכל המגזרים, אבל הפרופורציות זועקות, ואיש אפילו לא מנסה לרדת לעומקן.
עוד כתבות בנושא
לפני כמה שבועות הייתי בסיור בנצרת הערבית. פגשתי שם ערבים ישראלים שמפחדים לצאת מהבית. שחוששים לשלוח את ילדיהם לקנות בקבוק מים במכולת. האלימות והפשיעה בחברה הערבית הורסות את ערביי ישראל, וזו בעיה של כולנו. כדי לטפל בה ברצינות, צריך לשים את הדברים על השולחן. ממשלת ישראל מאבדת משילות בכל חלקי הארץ, והפשע משתולל. בחברה הערבית המצב כמובן חמור הרבה יותר. יש הרבה מה לעשות, והממשלה לא עושה מספיק, אם בכלל. איתמר בן־גביר פשוט לא מתאים לתפקיד השר לביטחון לאומי. יש לו די־אן־איי של אופוזיציה, והוא תמיד יתעקש לנסות למצוא את האשם במקום לעשות חשבון נפש או לנסות לדאוג לרווחת הציבור. הוא בקמפיין תמידי, וביטחונם האישי של אזרחי ישראל דורש הרבה מעבר לכך.
ממש במקביל, וללא שום סתירה, צריך לומר בפה מלא שבחברה הערבית יש בעיה חברתית־תרבותית פנימית קשה מאוד, שמובילה בין השאר לנתונים הדרמטיים והבלתי נתפסים על רצח נשים בידי קרובי משפחה. אם נמשיך לשחק עם הנתונים ועם העובדות כדי שלבייס הפוליטי שלנו יהיה נעים ונוח, הבעיות רק יחריפו. ח"כים ואנשי ציבור – המשימה הזו היא עליכם. תתחילו לעבוד בשבילנו, עם יותר יושרה ואכפתיות ופחות פופוליזם בשקל.