דו"ח מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוכן לקראת דיון הוועדה לקידום האישה לציון יום המאבק הבינלאומי באלימות כנגד נשים, חושף עלייה מדאיגה במספר הנשים הנרצחות ובפערי האכיפה בין קבוצות האוכלוסייה. הנתונים בדו"ח מבוססים על מידע שנמסר ממדור נפגעי עבירה באגף החקירות והמודיעין במשטרת ישראל, ומתייחסים למקרי רצח נשים בעשר השנים המלאות האחרונות (2015–2024) ובשנת 2025 עד ה-7 בספטמבר.
הדו"ח שיוצג היום (שלישי) בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי והוכן לבקשת היו"ר ח"כ מירב כהן, מגלה תמונת מצב חמורה ומתמשכת של אלימות כלפי נשים בישראל. על פי הנתונים, מאז שנת 2015 נרצחו בישראל יותר מ־300 נשים – נתון המצביע על מציאות אלימה ומתמשכת.
נתוני המשטרה המובאים בדו"ח מעידים על עלייה חדה במספר הנרצחות בשנת 2025: בעשר השנים האחרונות (2015-2024) נרצחו 269 נשים – בממוצע כ־27 נשים בשנה. שנת 2024 בלטה כשנה הקשה ביותר בעשור עם 35 נרצחות. אולם על פי נתוני המשטרה שנמסרו למחברי הדו"ח, כבר בשמונת החודשים הראשונים של שנת 2025 בלבד, מספר הנרצחות השתווה למספר הנרצחות בכל שנת 2024. בדיון הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי שהתקיים ב-17 בנובמבר 2025, ציין נציג משרד הרווחה כי לפי נתוני משטרה שנמסרו לו, עד מועד הדיון הגיע מספר הנרצחות ל-43 נשים.
הכי מעניין
רוב הנרצחות משתייכות לחברה הערבית.53% מהנרצחות בשנים 2015–2025 הן נשים ערביות, לעומת 42% יהודיות ו־4% מקבוצות אחרות. מאז 2019 שיעור הנשים הערביות בקרב הנרצחות נע מדי שנה בין 51%–59%.
תיקים לא מפוענחים והתרעות מוקדמות
הדו"ח מצביע גם על כשל בפענוח מקרי רצח של נשים. תיקים מפוענחים הם תיקים בהם נירשם חשוד ברצח והוגש נגדו כתב אישום. כ-30% ממקרי הרצח בין שנים 2015-2024 לא פוענחו - כלומר, לא הוגש בהם כתב אישום כנגד חשוד ברצח עד ל-7 בספטמבר 2025. בחינת התיקים הלא מפוענחים לפי קבוצת אוכלוסייה מעלה כי בקרב נשים ערביות, 46% ממקרי הרצח בתקופה הנבחנת לא פוענח, לעומת 9% בקרב נשים יהודיות. יצוין כי במקרים שבהם החשוד נפטר לפני הגשת כתב האישום, למשל במקרי רצח המלווים בהתאבדות החשוד, המשטרה עדיין רושמת את זהותו ומסווגת את התיק כמפוענח.
מהתיקים המפוענחים בעשור האחרון עולה כי כמחצית הרציחות בוצעו על ידי בן הזוג של הנרצחת, כשליש על ידי בן משפחה אחר, וכחמישית על ידי חשוד ידוע שאינו בן משפחה. פילוח זה משתנה בין קבוצות אוכלוסייה: בקרב נשים יהודיות 59% נרצחו על ידי בן זוג, 28% על ידי בן משפחה אחר, ו-13% על ידי חשוד ידוע אחר; לעומת זאת, 41% מהנרצחות הערביות נרצחו על ידי בן משפחה שאינו בן זוג, 34% על ידי בן הזוג ו-25% על ידי חשוד ידוע שאינו בן משפחה. יש לזכור כי מדובר בתמונה חלקית בלבד הכוללת את המקרים המפוענחים.
36% מהנשים הגישו בעבר תלונה במשטרה על אלימות במשפחה, ללא תלות בזהות החשוד או בעיתוי התלונה. בקרב הנרצחות היהודיות שיעור התלונות הקודמות עמד על 43%, בקרב הנרצחות הערביות על כשליש מהמקרים, ובקרב אחרות 17%. בפילוח לפי זיקה בין החשוד לקורבן נמצא כי ב-41% ממקרי הרצח שבוצעו על ידי בן זוג (7 מתוך 17) הוגשה תלונה קודמת, וכן ב-56% מהמקרים שבוצעו על ידי בן משפחה אחר (9 מתוך 16). בנוסף, בשמונה ממקרי הרצח שבוצעו על ידי חשוד שאינו ידוע, 28% מן התיקים הלא מפוענחים, הוגשה תלונה קודמת בגין אלימות במשפחה טרם הרצח (קיומן של תלונות קודמות על אלימות במשפחה אינה מעידה בהכרח על כך שהרקע לרצח הוא אלימות במשפחה אבל זה בהחלט מעלה שאלות).
הוועדה הבין-משרדית לבחינת מקרי רצח נשים, הפועלת באחריות משרד הרווחה והביטחון החברתי, מוסמכת לבחון מקרי רצח של נשים בידי בן זוג או בן משפחה אחר. עם זאת, חלק ממקרי הרצח כלל אינם מגיעים לפתחה של הוועדה, בעיקר משום שחלקם מתרחשים מחוץ למעגל המשפחתי או נותרים ללא חשוד מזוהה. כאמור כ-30% מן המקרים בתקופה הנבחנת הם תיקים שלא פוענחו, וברובם המכריע מדובר ברצח של נשים ערביות. בהקשר זה ניתן להעלות אפשרות כי חלק מן המקרים הלא מפוענחים התרחשו למעשה בתוך המשפחה, ואף ייתכן שנרשם בהם חשוד, אך בהיעדר ראיות מספקות להגשת כתב אישום אינם מסווגים כתיקים מפוענחים, ולפיכך אינם נידונים במסגרת הוועדה בשל הגדרת סמכויותיה.
נתון נוסף ומדאיג שעולה הוא שתשעה מקרי רצח בשנת 2025 בוצעו על ידי חשודים שהוגדרו על ידי המשטרה כמתמודדי נפש. ברובם בני משפחה שאינם בני זוג. פילוח הקורבנות לפי קבוצת אוכלוסייה מעלה כי שש מן הנרצחות היו יהודיות, אחת ערבייה ושתיים סווגו כאחרות. מנתוני הוועדה לבחינת מקרי רצח נשים בתוך המשפחה, כפי שהוצגו במסגרת מסמך קודם, עולה כי בתקופה שבין תחילת 2024 ליולי 2025 הוועדה דנה ב-22 מקרי רצח של נשים בתוך המשפחה; במחציתן הוועדה העריכה שהחשוד היה מתמודד נפש, ארבעה בשנת 2024 ושבעה בשנת 2025. גורמי המקצוע ציינו בפני מרכז המחקר והמידע כי אין כיום זרימת מידע מוסדרת בין משרד הבריאות למשרד הרווחה בנושא זה.