שנה טובה! אנשי ערוץ הניו-אייג' מברכים
ענת צחור, תומר פרסיקו, פסי פייג, אמתי מגד, זיו ארדמן, ענת לידרור, שי טובלי, קרן להמן, אמירה ארליך, רקפת סנדיה בר-קמה, אורי יריב, מתי ליבליך וחברים נוספים מברכים אתכם לשנה החדשה. לא תתברכו?
אמתי מגד
שנדע שהיקום תמיד, ואך ורק, רוצה בטובתנו
אני מאחל לעצמי ולכל מי שרוצה להצטרף שנה של זיהוי מיידי בטובו ובצדקתו של היקום. שנה שבה נדע, ממש נדע, בכל רמ"ח אברינו ושס"ע גידנו, שישנה השגחה פרטית ושהיא עובדת ללא לאות לטובתנו.
שנה שבה כל קושי וכל בעיה יתקבלו על ידנו ממש בברכה מתוך ידיעה שהיקום תמיד, ואך ורק, רוצה בטובתנו.
שנה שנדע בעומק לבנו שמה שיש לנו זה בדיוק מה שמגיע לנו. שנה שבה נזכור להודות ליקום ולמי שברא אותו, כי הודיה אמיתית משמחת לבב אנוש. והיא משמחת לבב אנוש פשוט כי היא מבטאת קריאה נכונה של האמת. והאמת היא שהכול, אבל ממש הכול, בא לעזור לנו להתעורר.
שנה שבה נודה לאבא ולאמא שלנו, מעומק לבנו, על כך שנתנו לנו חיים, שגידלו אותנו, שעיצבנו אותנו, שעשו לנו בושות, שלא הקשיבו לנו, שלא ראו מייד את כל הצרכים שלנו. כי אחרת, כיצד היתה נוצרת עבורנו הזדמנות להתפתח?
שנה שבה נראה בכל רגע שבן או בת הזוג שלנו, עם זה שהם לא תמיד זוכרים להוריד את הזבל, לייבש את הרצפה במקלחת או להיות פנויים לנו רגשית, הם הדבר הכי מדויק עבורנו.
אני מאחל לעצמי ולכל מי שרוצה להצטרף שנה של התעוררות מלאה ושלמה לטבענו האמיתי. שנה של התמעטות הפטפוט המיותר בראש והתרבות הרגעים בהם אנחנו פשוט נוכחים מול האמת. ולכל מי שרוצה עדיין לישון, אני מאחל שינה רצופה ללא הפרעות.
ענת צחור
שניצור את עצמנו מחדש, כרגע חדש, חד פעמי וחולף
בכל רגע ניתנת לנו ההזדמנות להתחיל שוב מההתחלה, ובאפשרותנו לממש זאת בלהט כאילו זה הרגע הראשון והאחרון בחיינו. בכל עת ניתנת לנו ההזדמנות לשמוט את עצמנו מזכרונותנו וממטעני עברנו ולראות את העולם כפי שהוא, בריקותו המלאה.
ראשיתה של שנה היא הזדמנות אישית וקולקטיבית לאותה התחלה חדשה, לאותה שמיטה מזככת המאפשרת למראות, לצלילים, לריחות, לטעמים, לתחושות ולמחשבות לחדור אלינו במלוא תומם ועוצמתם וליצור את עצמנו מחדש, כרגע חדש, חד פעמי וחולף.
מי ייתן וכל הברואים יהיו מאושרים וחופשיים, עכשיו.
אמירה ארליך
שהאלוהות והאנושות יבחרו להסתכל על הטוב
אני מברכת את העולם בברכת הדדיות. ברכה שהיא כמו ברית, זכר למעשה בראשית בחגיגת חידוש העולם אותה אנו מציינים בא' בתשרי. ברכה לאלוהות שבראה, וברכה לנו - לאנושות שנבראה. שנזכה לומר בסוף כל יום "כי טוב" – לאלוהים ולאדם כאחד.
לאנושות אני מאחלת שתזכה לראות בטוב המצוי סביבה. הטוב קיים. הטוב אמיתי. אבל אנחנו בני האדם לא תמיד בוחרים להסתכל עליו; לאלוהות אני מאחלת
שי טובלי
שתהיה התרגשות סביב ספרים
מכיוון שמבחינה היסטורית ספרים היו ונותרו הנשאים בה"א הידיעה של תפישות ורעיונות חדשים, אני מאחל לכולנו שתהיה זו שנה של פריצות דרך בספרות, שיהיה למה לצפות וממה להיות מופתעים כשניגשים לקרוא את מוספי הספרות, שתהיה התרגשות סביב ספרים ושיתפתחו דיונים ערים ועמוקים ולוהטים.
אני מאחל שכתבי-יד שמגיעים להוצאות ייבחנו פחות על פי פוטנציאל מסחרי, שסופרים יעזו לבצע ניסיונות ספרותיים חדשים ושמו"לים יזכרו שספרים הם לא תעשייה רגילה, אלא מה שמעצב את החשיבה האנושית. שתהיה זו שנה של עניין אמיתי, וחוצפה, ותחושת אחריות והובלה חברתית בעולם הספרות – לא רק לחשוב מה ציבור הקוראים עשוי לאהוב, אלא להדגיש את מה שיש בו אמירה ומשמעות וערך עתידי ממשי.
תומר פרסיקו
שהיהדות האורתודוקסית תשכיל לתת יותר מקום ללב
הרב אלישיב בן תשעים ותשע, הרב שטיינמן, השני בחשיבותו כפוסק בציבור הליטאי, בן 95. הרב עובדיה יוסף יחגוג בעוד עשרה ימים יומולדת 89. הרב מרדכי אליהו בן 80. עם פרוס השנה החדשה אני מאחל לכולם בריאות ואריכות ימים. (ועכשיו למשהו שונה לחלוטין: האורתודוקסיה עומדת בפני שינוי והתחדשות. סמכותו של הדור החדש של הפוסקים שיבוא תהיה שבריר מזו של זה הנוכחי. זו הזדמנות ליצירתיות, לרענון ולתיקון. עם פרוס השנה החדשה אני מאחל ליהדות האורתודוקסית להשכיל לתת יותר מקום ללב, לשכל הישר, לאנושיות הפשוטה, לדאגה לכלל, לאלוהים. שתהיה שנה טובה, שנה של עבודה לשמה.)
זיו ארדמן
שנהיה הזנב שיודע לשמוח על הזמן הזנבי הקצר והיקר שניתן לו
הראש כבד הוא ומלא במחשבות, והזנב קליל ואינו מסתבך - בשמחתו הוא מקשקש באוויר ובצערו מתחבא בין הרגליים. הראש נושא את עיניו אל עתיד דמיוני, מכוון את עיניו אל מטרה, רוצה להוביל קדימה, והזנב זורם לאחר הגוף בכל אשר ילך, חופשי מעתיד הוא יכול לחוש את בריזת הרגע, או סתם לנוח לו. הראש חושב שהגוף השלם כולו שלו, הזנב אינו חושב, הוא פשוט חלק טבעי מהגוף. לראש יש מה להפסיד, את יוקרתו, את יכולתו, את תשוקתו, את אלוהיו. והזנב, הוא ממילא אחרון, ניתן לכרות אותו בכל עת ללא נזק ממשי, ולכן נותר לו רק ליהנות ולשמוח על הזמן הזנבי הקצר והיקר שניתן לו במתנה. בשנה הקרובה, מי ייתן ונהיה לזנב, ולא לראש.
בני פייביש
שנפסיק לאחל, לייחל, לפנטז ולקוות לעתיד ורוד שלעולם לא מגיע
אני מאחל שנפסיק לאחל. שנפסיק לייחל, לפנטז ולקוות לעתיד ורוד שלעולם לא מגיע. שנבין כי רעיונות כמו "עוד תראה כמה טוב יהיה בשנה הבאה" או "יהיה בסדר" הם שקר שמונע מאיתנו לראות שכל מה שיש לנו הוא המציאות כפי שהיא עכשיו, ואנחנו הם אלו שיצרנו ויוצרים אותה. ושבמקום להמשיך לרוץ לשום מקום, להילחם, להשתנות, להתאמץ ולרצות שחיינו יהיו אחרים מכפי שהם – נעצור לרגע ונראה שהאדם היחידי שאנחנו יכולים לשנות הוא רק אני עצמי. אני "מאחל" שלעולם לא נזרוק עוד את האחריות על מישהו או על משהו אחר, ונראה בכל רגע את האמת הפשוטה – שכדי לשנות את העולם מספיק רק לשנות את עצמי וצורת התפיסה שלי. העולם כבר ישתנה איתי.
קרן להמן
שנה טובה לחוסיין ולבני ביתו. מי ייתן וטוב לבו ייגע באנשים נוספים
את חוסיין פגשנו, אמי ואני, לפני מספר חודשים, כשנגמר לנו המצבר בלב ירושלים המזרחית. חוסיין עזר לנו להתניע את האוטו וייעץ לנו לנסוע למוסך בוואדי ג'וז. נבוכות, הודינו בפניו שאנחנו מפחדות לנסוע לשם בגפנו, ומבלי לחשוב פעמיים הוא הציע להתלוות אלינו. במוסך, הוא הסביר לטכנאי מה הבעיה והתמקח עבורנו על המחיר. כעבור שעתיים, כשעמדנו להיפרד ממנו, ביקשנו לשלם לו, אך חוסיין סרב בכל תוקף שניתן לו כסף.
מספר ימים לאחר מכן, עוד חשבתי על חוסיין ועל טוב לבו, וחשתי אמונה כי המצב במדינת ישראל עשוי ועתיד להשתנות, בזכות האנשים ברחוב, אנשים כמו חוסיין. אך המציאות במדינה שבה וטפחה על פני, והזיכרון הטוב של יום האתמול הוחלף בדיווחים יומיומיים על קסאמים, התנחלויות ושבויים.
אני רוצה לאחל שנה טובה לחוסיין. שנה טובה, חוסיין, לך ולבני ביתך. מי ייתן וטוב לבך ייגע באנשים נוספים, כי רק מתוך מפגש בין לבבות תבוא עלינו הגאולה.
שלי ברעם
שנזכור שדווקא בשעה שנדמה לנו ששערים נסגרים, נפתחים שערים חדשים
אני רוצה לברך את כולנו בפסוק היפהפה מתוך תפילת נעילה: פְּתַח לָנוּ שַׁעַר בְּעֵת נְעִילַת שַׁעַר כִּי פָנָה יוֹם: הָיוֹם יִפְנֶה הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא וְיִפְנֶה נָבוֹאָה שְׁעָרֶיךָ: להזכירנו, שדווקא בשעה שנדמה לנו ששערים נסגרים בפנינו, כשאנחנו מרגישים שפנה היום ואור השמש נעלם – דווקא אז נפתחים שערים חדשים. שנה טובה של תקווה והתחלות חדשות!
מתי ליבליך
שנמצא אלוהים חומל במבט שלנו על עצמנו
שנצליח לגעת בתחושה שכל רגע, כל נשימה, כל צליל משתנה, כל עלה שזז ברוח, כל שינוי של האור, כל תנועה של הצל, כל תחושה של הגוף, כל רגע הוא התחלה של שנה חדשה לגמרי. שנצליח למצוא את האומץ לפגוש את הלא נודע, את הכוח של התנועה של החיים בתוכנו. וגם את האומץ לפגוש את הידיעה ולראות בבהירות. שנמצא אלוהים חומל במבט שלנו על עצמנו. שנסכים לחבק גם את החלקים שנשארו אי שם מאחור בחדרים החשוכים של עצמנו, ובחדרים החשוכים של האחרים מסביבנו. שהדרך שלנו תביא לשלווה, השראה, עוצמה ופתיחות לנו ולכל היצורים החיים.
שתהיה שנת גוף ואהבה, ותחושה, ויופי ואדמה. שנת גוף חי!
שנה טובה לכל האנשים שרוצים לחיות, לחגוג, להיות ולא לדאוג. אז מה אם האדמה בוערת וכל פיסת קרקע עולה מיליונים. אז מה אם ביפו משחדים את הערבים ויעקוב יושב בשמיים בלי סולם?
אז מה אם חיילים מדפיסים על גבי חולצות ציורים של אישה ערביה בהריון מסומנת כמטרה, ואני חושבת אם כדאי לקחת את הסיכון להיות אמא?
אז מה אם בין העננים שער נפתח והמלאכים קוראים: "יעקוב, תקום, זה לא מאוחר, אתה לא לבד בעולם", אבל יעקוב ישן? כן, אז מה. עדיין שווה לחיות, כי יום אחד רואים תמונה, שומעים צלילים, מריחים לחם, רוקדים עד שמזיעים.
שנת גוף ואהבה, שנת גוף ותחושה, שנת גוף ויופי, שנת גוף ואדמה רוגעת. שנת גוף חי!
מרדכי לב טהור
שנהיה קשובים לרטטים העדינים של האלוהות בקרבנו
שתתחדש עלינו שנה בה יחוו בני האנוש את עצמם בצורות מגוונות ומפתיעות. שיהיו לנו מלא צחוקים, מלא בכי, שנדע לברך את עצמנו על מקומנו בבריאה. מי ייתן ונדע להרגיש את עצמנו, נדע להקשיב לצווי הלב שלנו, שנהיה קשובים לרטטים העדינים של האלוהות בקרבנו.
מי ייתן ותהיה שנת תש"ע רצופה בגילויים מרגשים, שנה בה יתגלו אמיתות מפתיעות ומרחבים חדשים.
אחיי ואחיותיי, בואו נחזיק ידיים ונתפלל שיהיו בנו העוצמה, החוכמה, היושר, היציבות והתעוזה להשתמש כראוי במתנות ובהזדמנויות שהשנה תחדש עלינו לטובה.
בועז יניב
שהשנה יהיה לנו הכוח לעמוד מול השאון החברתי (ולסרב לשרת בשטחים)
לעומדים על סף סירוב לשרת בשטחים: בחברה הקפיטליסטית והתחרותית שאנו חיים בה אובדים ערכים שאין בהם רווח כלכלי. המוסר הוא אחד מהם. חברת ההמונים דוחפת אותנו להתאים את עצמנו לתוך קופסאות מוכנות מראש, החל מבית הספר, עבור בצבא, בטיול בהודו, ועד לעבודות הנמשכות שעות ארוכות אל מול המחשב. עד כדי שקשה לעצור את השאון האופף כל צעד בחיינו, ולשאול את עצמנו במה אנחנו מאמינים.
השנייה בה מחליט אדם לסרב היא שנייה בה הוא מצליח לעצור את השאון הזה ולהקשיב לאמת הפנימית שלו, ולזכור שבסופו של יום אנחנו הולכים לישון עם עצמנו, כבני אדם: בני אנוש מקולפים ממגדר, מלאום וממעמדות כלכליים, פשוט אנשים שרוצים להירדם. אני מאחל לכל אחד מאיתנו שהשנה יהיה לו הכוח לעמוד מול השאון החברתי הדוחף אותנו לעשייה ללא מחשבה, לעצור לרגע ולחשוב, מי אנחנו, ובמה אנחנו מאמינים?
שתהיה שנה של מחשבה ועשייה עצמאית, שהיא תמיד העשייה החברתית ביותר ממילא.
שנגלה בכל האנשים שאנחנו אוהבים את האהבה שאנחנו מחפשים
שתהיה לנו שנה של אחדות עמוקה. אחדות בין העולם הפנימי לחיצוני, שתיתן לנו כוח גדול לתת מתוך ההבנה שבנתינה אנו מקבלים. אחדות שתוליד חמלה והבנה שבטיפול בסבלם של אחרים אנו מרפאים את סבלנו, אחדות שתגלה שכאשר אנו מברכים אנו מבורכים וכשאנו מקללים אנו מקוללים. אחדות שתגלה שכשאנו סולחים לאחרים, אנו מקבלים מיד סליחה על שגיאותינו.
אחדות שתגלה שכאשר אנו מעריצים את היופי סביבנו אנחנו בעצמנו נערצים ומתעלים, והיופי נספג לתוך תוכנו. אחדות שתגלה בכל האנשים שאנו אוהבים את אותה אהבה שאנו מחפשים, אחדות שתפתח אותנו לאהבה שנמצאת בכל מקום, ומחכה שניצור עמה קשר ישיר. אחדות שתגלה את התבונה שבענווה, האומרת שככל שאנו מבינים את מקומנו הזעיר בעולם הגדול, כך אנו נפתחים יותר להדר העצום של אור הבריאה הנצחי.
רקפת סנדיה בר-קמה
שהעתיד לא ידאיג אותנו ושלא נפסיק להתפעל מהמסתורין
עשיר אחד בא לביתו של זן מאסטר וביקש שיברכו שימשיך השפע לפקוד את משפחתו. כתב החכם על נייר: "סבא מת, אבא מת, בן מת". עלתה חמתו של העשיר והוא זעק: "הרי ביקשתי ממך שתכתוב ברכה. מה זו הבדיחה שכתבת?" חייך החכם ואמר: "אין זו מהתלה: אם אתה תמות לפני אביך ייגרם לו ולמשפחתך צער וכאב רב, אם בנך ימות לפניך יגרום הדבר צער וכאב רב לך ולמשפחתך. אם בזה אחר זה ילכו בני משפחתך לעולמם בסדר שכתבתי – הרי זהו טבע הדברים. זהו בעיניי שפע של אמת".
אינשטיין אמר פעם: "העתיד לא מדאיג אותי. הוא מגיע בזמן. אני עצמי מסתפק בהתפעלות מהמסתורין". ואני מאחלת שתהיה לכולנו שנה של שפע של אמת, של התעוררות לטבע הדברים, שהעתיד לא ידאיג אותנו, ושלא נפסיק להתפעל מהמסתורין.
פסי פייג
שנשיג את האיזון בין שני ניגודים, עד לרגע בו נולד השקט
בסיפור חסידי ששמעתי אומר הרב: "אני הולך בנתיבות החיים ושתי ידיי בשני כיסים. בכיס אחד התחושה "עולם ומלואו נברא בעבורי" ובכיס השני מתקיימת בי התחושה "אני עפר ואפר". כך גם בכל תנוחת יוגה - אנחנו מנסים להשיג את האיזון בין שתי תנועות מנוגדות כדי להגיע להרמוניה ושיווי משקל בתוך התנוחה. עד לרגע בו נולד השקט.
מי ייתן ונחיה במלאות כזו, אשר בה נחוש את העולם כולו פרוש לפנינו ובשבילנו. מי ייתן ונוכל להכיל את הטוב, השפע, החיוניות והאהבה בתוכנו ובאותו זמן לקיים ענווה, צניעות והכרה במידותינו האנושיות. מי ייתן ונגלה את האלוהות באנושיות, את הרוח בחומר, את הקדושה המתקיימת בכל רגע, את השכינה הנגלית בכאן ועכשיו.
שנה טובה מאחלים גם יתר כותבי המדור: שחר שילוח, עידו הרטוגזון, אריאלה רוזנברג, כרמל ויסמן, זוהיר אליה, אביגיל גרץ, שלמה שפרינגר שנטידווה, חן גרשוני, אביהו סופר, ניר מנוסי, נדב חייקין בנתור, ניצן מיכאלי, דוב טרובניק, בועז פרנקלין, שרון שחף, אור זוהר, גבריאל רעם, אהרון אריאל לביא, גד לובן, ארז שמיר, יובל כדן, לאמה דבורה צביאלי, ג'ודי ליטני ותמר נהרי.
נא להמתין לטעינת התגובות
