למה העידן החדש רוצה להחזיר את הנשים למטבח?
קרן להמן סבורה שבעוד הוא מפריח לחלל האוויר סיסמאות בדבר פתיחות, כנות, קבלה וחיבור עצמי – מקטלג הניו-אייג' את בני האדם בכלל, ואת הנשים והנשיות בפרט, תחת קלישאות ותפקידים שהנפטלין יפה להם. לא מתחבר לכם? תשאלו את הרב אוהד אזרחי
קרן להמן. האישה החדשה צילום פרטי
תופעת הרוחניקיות של הניו-אייג' כבר מזמן נהפכה לתופעה חברתית נרחבת, פלג אוכלוסייה, עם מנהגים ולקסיקון משלו, ובעיקר ראיית עולם שמתיימרת להיות אחרת. מהי האחרות הזו שהרוחניות באה להציע? כיצד ניתן להגדיר "רוחניות", על מנת שתתאים לכל האנשים, הסדנאות, הפסטיבלים, ההרצאות ואפילו הקולנוע רוחני - שמבקשים לגעת ולעסוק ברוח?
באתר ההיכרויות "נמסטה דייטינג", שמייעד עצמו עבור רווקים ורווקות "רוחניקים", נשאלים המצטרפים: "אז מה זה אומר להיות 'אדם רוחני', מה הסיפור?" מתשובותיהם של הנרשמים למדתי כי המילים הנפוצות ביותר בניסיון להגדיר אדם רוחני הן: פתיחות, כנות, קבלה וחיבור פנימי.
דבר נוסף שלמדתי, הוא שהמילים "רוחני" ו"רוחניות" נהפכו כה שגורות, עד שאלו המחשיבים עצמם לאנשי רוח אמיתיים מתנערים לרוב מההגדרות הללו, ומעדיפים שלא למסגר עצמם תחת שום תואר. ואולי זוהי ההגדרה המדויקת ביותר לתופעת הרוחניקיות של הניו-אייג': חוסר ההגדרה, היכולת לבחור ולהיות הכול, הפריצה מתוך הגבולות הידועים והשגורים של העולם הבורגני, והקבלה של חוקים חדשים שכל אדם מגדיר לעצמו.
אולם, כמי שבשנים האחרונות ביקשה להתהוות מחדש כ"אדם רוחני", ולאחר שהשתתפתי במגוון סדנאות ופגשתי מורים רוחניים רבים, נוכחתי לגלות כי דווקא הזרם הרוחניקי, פורץ הגבולות כביכול, נשען על הגדרות ומוסכמות ישנות (ולטעמי אף אנכרוניסטיות) ומקטלג את בני האדם תחת קלישאות ותפקידים חברתיים שגורים.
בדבריי אלו, אני מכוונת אל כל אותם מורים ואנשים המרבים לדבר על נשיות וגבריות ומציעים דרכים רבות (אך לרוב כמעט זהות), ליצירת הרמוניה בין שני המינים. באופן מפתיע, במקום שהניו-אייג' יזהה אישה וגבר חדשים, בעלי אופק אפשרויות בלתי נדלה, נותרו ההגדרות לגברים ולנשים מקובעות בדיוק כפי שהיו במרוצת אלפי שנות ההיסטוריה של התרבות האנושית עד היום: ללא כל ראייה חדשנית, ואם יורשה לי – שוויונית, ואם עוד יותר יורשה לי - פמיניסטית.
סיסי-רוחניק
סימון דה-בובואר. תופעת הנשיות ארכיון
תורות הוליסטיות רבות עושות שימוש במילה "אנרגיות": אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, שאמורות להימצא בכל אדם. מילה נפוצה נוספת היא: "איזון": על כל אדם לפתח בעצמו את האיזון הנכון בין האנרגיה הנקבית לזכרית, שמביא לבסוף לאיזון נכון גם בין שני המינים. הבעייתיות מתחילה, כך נדמה לי, כבר בעצם ההגדרה, בייחוד כשההגדרות לנקבי ולזכרי נשענות על הנחות ומוסכמות ישנות ונפוצות, כשכל אדם מוזמן כביכול לפתח בו את שתי האנרגיות, אך עד נקודה מסוימת ולא מרחיקת לכת כלל וכלל, שכן אחרת הוא מסתכן בהיותו "נשי מדי" (במקרה של הגברים) ו"גברית מדי" (במקרה של הנשים).
על פי תפיסתי, החופש להיות מי שאת/ה רוצה בעולם הניו-אייג' הוא מדומה, ולמעשה משמר טיפוסי נשים וגברים קדומים, ולא מאפשר לפרוץ את מעגל הדיכוי החברתי הקיים בחברה.
על מנת להסביר על אלו הנחות קדומות מסתמכת הרוחניות בתקופתנו, נעזרתי בספרה של דה-בובואר, "המין השני" (שנת 1952), היוצא מתוך הנחה אקזיסטנציאליסטית, הרואה את הקיום כקודם למהות. המהות, לצורך העניין, היא הגוף הנשי המולד - על כל סממניו הביולוגיים. הקיום, לעומת זאת, נקבע על- פי מניעים חברתיים פוליטיים, שלדעתה של דה-בובואר התהוו על ידי הכוחות הגבריים השולטים בחברה פטריארכאלית בבסיסה.
בחברה פטריארכאלית נהפכה גם
המהות הביולוגית לפוליטית, ואיברי ההולדה נהפכו מאפשרות לציווי ומנתונים פיזיים לתפקידים חברתיים מחייבים. הקיום שנקבע עבור האישה (הביולוגית) הוא למעשה תופעת הנשיות החברתית-תרבותית, האחוזה בקשרים עבותים עם יכולתה של האישה ללדת ומפקיעה מכלל הנשים את יכולת הבחירה אם ללדת או לא.
הנשיות מחייבת את האישה לנהוג ולתפוס עצמה כבעלת תכונות "אימהיות", כגון: רוך, דאגה וכדומה. אישה שאינה נוהגת ברוך, לדוגמה, או לא חפצה ללדת ילדים רחמנא לצלן, נחשבת בהכרח ללא נשית. "אינך נולדת אישה, אלא נעשית אישה", כתבה דה-בובואר, וחשפה את השקר והעוגמה הקיימים בכל תפקידי האישה שהחברה הלבישה בהן את הנשים, תוך שהיא מצמצמת את מגוון הבחירות והאפשרויות שעמדו בפניהן.
הניו-אייג', למעשה, שב וקובע קביעות נחרצות לגבי מהי הנשיות: רגשנות, חוסר רציונליות, רוך, הֲכָלָה – כל אלו שבות וממקמות הן את הנשים והן את הגברים משני צדי מתרס שונים, שיכולת התזוזה ביניהם מוגבלת. גישות רבות בניו-אייג', בדומה לגישות קדומות, אינן מסוגלות להכיל ולקבל נשים בעלות חשיבה ליניארית - נשים חזקות וקרייריסטיות, ומיד הן מקטלגות אותן ככאלו שקיימות בהן אנרגיה זכרית דומיננטית תוך שהן שוללות מהן את סוג הנשיות שהן בחרו לפתח בעצמן. כך גם הדין לגבי גברים רגישים.
ג'וסית ומלאת תשוקה
אוהד אזרחי. הגבר החדש צילום פרטי
במאמר "דרושים גברים מפותחים" שפורסם באתר "נמסטה דייטינג", טוען אוהד אזרחי, מורה רוחני המתעסק באנרגיות זכריות ונקביות כי: "ההתפתחות הרוחנית מצד אחד והסלידה שלנו מהמאצ'ואיזם מצד שני, גרמו לגברים רבים לפתח צדדים נשיים באישיותם (וזה חשוב מאוד)... אבל הנשים שלצדם מרגישות הרבה פעמים שאין פה אף גבר בסביבה, וזה מסב להן תסכול גדול".
ומהו אותו "תסכול גדול" שחוות הנשים על פי אזרחי? "ככל שהגבר תופס את המרחב הנשי בזוגיות כך האישה נדחקת באופן מודע ולא מודע להיות יותר גברית. היא תופסת כיוון, דואגת לעצמה, מארגנת את חייה, עושה עסקים, נותנת פקודות ובעיקר – לא ממש שמחה". על פי אמונתו של אזרחי, אם כך, אישה שמבקשת לקחת אחריות על חייה, לפקד, לערוך עסקים וכדומה, היא בהכרח מתוסכלת, פשוטו כמשמעו.
מהי, אם כן, אישה מאושרת על פי אזרחי? "אישה עם פוטנציאל נשי גדול זקוקה להעניק את מתנת הנשיות שלה, להשתחרר, לחגוג, להיות ג'וּסית ומלאת תשוקה ולהתמסר... הנשיות שלה קשורה גם ליכולתה לשחרר מצבי רוח בעוצמות גדולות – לפעמים מתוקים כמו דבש ולפעמים כואבים כמו עוקץ הדבורה". אזרחי משיב את הנשים אל עידן חשוך, בו קבעו עבורן שהן מונעות מתוך מצבי רוח קיצוניים ומשתנים. הן כמהות להשתחרר ולחגוג, אך לא לבד חלילה, אלא תמיד לצד הגבר שבחרו להתמסר לו. על פי אזרחי, הוא אמור להיות גבר שידע להכיל את כל הפראות הנשית הלא רציונאלית הזו.
פוסט פמיניזם בעידן הניו-אייג' מנסה להחזיר את הנשים לתפקיד עקרות הבית הלגיטימי לכשעצמו, בתנאי שנבחר מתוך רצון חופשי וכן. הוא מלמד אותן כיצד בעזרת "סיר מרק אחד הן יכולות לגרום לבעל שוב לרדת על ברכיו, לילדים לסדר את החדר, ולהן לרוות נחת מהמשפחה ולצאת לדרך עצמאית וללא רגשות אשם". (מתוך: "החיים הם מרק ירקות" במגזין "חיים אחרים").
אך מדוע אישה שבחרה לצאת לדרך חדשה אמורה לחוש רגשות אשם? על איזו אמונות קדומות ואפלות מבוססת ההנחה שאישה יכולה לזכות בכבוד בקרב בני ביתה רק בזכות בישוליה ולא, למשל, דרך הקריירה שלה? או פשוט בזכות מי שהיא, על כל תחביביה, רצונותיה ושאיפותיה, בין אם הם באים לידי ביטוי במטבח, במשרד, או בכל מקום אחר?
האמהות המתחדשת בניו-אייג' שבה ותובעת מהאישה-האֵם להתמסר לרעיון האמהות כמעט באופן טוטלי. הדבר בא לידי ביטוי בהטפה המחודשת להניק ובשיטות כמו "עיקרון הרצף" (ספרה של ג'יין לידלוף). אין בכוונתי לצאת כנגד הגישות הללו, אולם אני מוצאת כי יש להתייחס אליהן בפרופורציה, ולא להעמיד לדין את מי שבוחרת אחרת.
נשים רבות לא מצליחות להניק, או שאינן מתחברות לרעיון ההנקה ומעדיפות להשתמש בשאיבת חלב או בתחליפים למיניהם. בתוך עולם הניו-אייג', נשים אלו נידונות לרגשות אשם ולתווית של אמהות לא טובות ולא טבעיות. חלוקת התפקידים ה"טבעית" הזו פוגעת גם בגברים, שבמקום לקחת חלק בהזנת התינוק/ת שלהם נזרקים בחזרה לתפקידים מגדריים, שמחייבים אותם לצאת לעבוד ולהיות המפרנסים של משפחתם.
אז מה זה אומר, להיות אדם רוחני?
כוונותיו של הניו-אייג' טובות ויפות בבסיסן, אך רבות מבין הגישות לא הלכו צעד נוסף קדימה, ולעתים אף פסעו כמה פסיעות אחורנית ובחרו להישען על אמונות ישנות שאבד עליהן הכלח. אין בדבריי אלו קריאה פמיניסטית בהכרח, אלא קריאה לביטול ההגדרות, הורדת המחיצות, ההבנה שכדי להשיג אמת פנימית ואושר, יש להיאחז קודם כל באמונה שהעולם הוא פתוח ואינסופי וכל פרט רשאי ויכול להשיג אושר בדרך הייחודית לו.
אישה מפקדת, אישה אמא, אישה רכה, אישה קרייריסטית, גבר רגיש, גבר קשוח, גבר עקר בית, גבר קפריזי – כל אחד ואחת יימצאו את עצמם מאושרים בתפקידים שמתאימים להם. ולא זו בלבד, אלא אף ייתכן שמה שהתאים להם ולי בזמן נתון ישתנה גם הוא בהמשך ודבר שונה ואחר יגרום לנו אושר.
אם הייתי צריכה לענות על השאלה "אז מה זה אומר, להיות אדם רוחני, מה הסיפור?", זו הייתה תשובתי: "החופש לטעום מהכול, לבחור ולאפשר לעצמי להיות כל מי שאני רוצה להיות, ללא הבדלי דת, גזע מין ומגדר". אמן!
קרן להמן היא מנחת סדנאות למניעת אלימות מינית מטעם מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
סייעה בכתיבה: טלי אוקסנברג.
נא להמתין לטעינת התגובות
