בשבת נסעתי לנחם חבר, לא חלילה שמישהו מת במשפחתו, המוות הכה ומכה בגופו. עד יום שישי האחרון עוד היתה תקווה, אמנם חלקים כבדים מגופו נקרעו וגרמו לו לנכות קבועה, אבל מעומק נכותו הוא היה מלא אופטימיות
 
בשבת נסעתי לנחם חבר, אמנם הוא לא איבד מישהו ממשפחתו, אבל חברי עבר אירוע קשה נפשית וגם פיזית. תלה תקוות רבות וכרגיל התאכזב. האמת, ידידי משכבר, רגיל לאכזבות, בכל פעם שיש סימן של הבטחה באופק, משורשרת להבטחה גם התקווה, אחר כך מגיע השלב הכואב, ...האכזבה. באותם הרגעים ידידי זקוק לחברים, שיעטפו אותו באהבה, בעידוד. אותם החברים, באמת קבוצה נאמנה, מגיעה, על פני האנשים נסוכה הבעת עצב עמוק, אבל חוץ מתמיכה נפשית, החברים אינם יכולים לעשות דבר, אינם יכולים לשנות אל רק לשבת לצידו, לפרוס ידיים בייאוש של חוסר תקווה.
 



עד יום שישי עוד היתה תקווה, ...