את השבת הקרובה בצלאל סמוטריץ' יעשה בבית. את שבת החתן של הבחירות לכנסת ה־26, יו"ר "הציונות הדתית" לא יעביר עם מצביעים פוטנציאליים, אלא אם מביאים בחשבון את בעלי זכות ההצבעה במשפחת סמוטריץ'. בשבתות האחרונות הוא דילג בקהילות ברחבי הארץ, הסתובב בין בתי כנסת, דיבר בכנסים, ענה לשאלות.
בעבר חטף ביקורת, גם מבית, על פליטות הפה. הוא החליט לשתוק, ואז הביקורת הייתה הפוכה. כשדיבר - למה דיברת. כששתק - למה אתה שותק. "אני לא טוב בקמפיינים", הוא מודה. "לא טוב בלהסביר, לא תמיד צועק מה שרוצים לשמוע. ביקרו אותי לאורך שנים שאני ג'ינג'י מדי, אז הפנמתי. אני פחות מדבר, פחות צועק".
לאחרונה הוא התמכר לפודקאסטים. לא כמאזין, כמרואיין. הוא ויתר כמעט לחלוטין על אולפני הטלוויזיה, הוריד את המינון בתחנות הרדיו, ועבר לזירת ההסכתים. "בחודשיים האחרונים עשיתי אולי עשר", הוא אומר. גם מול מראיינים פחות נוחים, גם לאוזני קהל שספק אם אי־פעם יצביע לו. הוא מנהל שיחות ארוכות במפגשים עם מצביעים, נהנה מהיכולת להפליג בתשובה בלי לעצור באמצע לפרסומת אחת וחזרנו. אבל יש עוד סיבה.
הכי מעניין
"בוא נאמר בכנות, עשיתי לעצמי כמה נזקים עם אמירות לא חכמות במיוחד לאורך השנים", הוא משתף בגילוי לב. "כפוליטיקאי אתה מתראיין ומדבר ונואם אלפי פעמים, ובסוף תופסים אותך על כמה גליצ'ים. עשיתי אותם בעיקר בפורמטים האלה של ראיון רדיו או טלוויזיה, כשאתה בא לריב ולהתווכח עם המראיין. אתה הולך עד הסוף וזורק איזו מילה לא במקום, ואחר כך צריך להסביר. אני משלם מחיר כבד על הטעויות האלה".
את הגליץ' הכי זכור, סמוטריץ' עשה על גמל. בוועידת מקור ראשון לפני כשנה הוא התייחס לאפשרות של נורמליזציה עם סעודיה תמורת הקמת מדינה פלסטינית. "חברים, לא תודה", סירב בנימוס, "תמשיכו לרכוב על גמלים". בהמשך הודה שמדובר באמירה לא מוצלחת.
עוד כתבות בנושא
"אני לא חוזר בי", הוא מחדד. "אמרתי שאני חוזר בי מהמונח המזלזל, אבל התוכן הוא אותו תוכן. הסעודים תקועים חזק עם החות'ים, מול בעלי הברית שלהם, וגם בתוך סעודיה. הם כרגע בעמדת חולשה. אני מוכן להושיט להם יד ולתת להם הרבה עזרה מתוך הרבה כבוד אליהם, ואנחנו יכולים לתת להם המון עזרה – גם בהגנה וגם בהתקפה, גם במודיעין וגם בכלכלה – אבל אני דורש בתמורה שיכבדו אותנו. אני לא מוכן להשפיל את עצמי. הכמיהה הזאת שלנו להסכמים, לחיבוק וללגיטימציה, גורמת לנו הרבה פעמים לוותר על הכבוד הלאומי שלנו, ובהפוך על הפוך זה רק מרחיק את הנורמליזציה. פה מבינים כבוד; תכבד את עצמך – יכבדו אותך ויתקדמו איתך. תזלזל בעצמך – אף אחד לא יכבד אותך. זה בעצם מה שביקשתי לבטא באותה אמירה, שאני לא ארד על הברכיים, אני לא מתחנן".
סמוטריץ' מכוון גם להתבטאויות האחרונות של יורש העצר הסעודי כלפי ישראל. כך למשל, בבוקר שבו נוסעי טיסת פליי־דובאי נחתו בסעודיה, רגע אחרי שמחבל עומאני ניסה לרסק אותם על נתב"ג, גינה בן־סלמן את "המשך ההתקפות האכזריות של שלטונות הכיבוש נגד אחינו בפלסטין". גם הסיוע שישראל מעניקה לסעודיה דרך צד שלישי לא מחמם בינתיים את היחסים. בכל דיון ביטחוני, מגלה סמוטריץ', הוא דורש להפסיק לעזור לסעודים. בינתיים בדעת מיעוט. "אומרים לי שאנחנו רוצים להחזיק את זה על אש נמוכה, כדי שאחרי הבחירות אפשר יהיה לקדם נורמליזציה", הוא אומר.
ואם הם יבקשו כיפת ברזל, כמו האמירתים?
"אני נגד כרגע, עד שהסעודים ישלמו לנו בתמורה. קודם כול תפסיקו לתקוף אותנו. תשתחררו מהקשקוש הזה, לא תהיה מדינה פלסטינית. חבל לכם על הזמן".
בדרכי נועם
צילום: יהונתן שאול
לאחר הריאיון ימהר שר האוצר לביתו של הרב אלי סדן בעלי. קירות ביתו של הרב סדן יודעים מתי מתקרב יום הבחירות לפי שיירת השרד של ראש הממשלה נתניהו. אחת לאיזה זמן מוגבל היא מטפסת עד הבית בעלי, ומתוכה יוצא אדם מודאג שקצות המחנה שלו לא הסתדרו כפי שציפה.
מחנה הימין מגיע לבחירות 2026 עם שוליים רחבים מדי, בזבזניים, זחוחים קמעא, מאיימים להטיח עשרות אלפי קולות אל קיר אחוז החסימה. נתניהו, זה הטקס הקבוע, מגיע לעשות נפשות אצל הרב אלי.
הפעם גם סמוטריץ' הצטרף. אם יש רשימה שמטרידה אותו במיוחד, זו "עמך ישראל". הקצין המוערך, בוגר המכינה, שהשיק את המפלגה שלו בהבטחה גדולה, מסיים את מערכת הבחירות עם סקרים חיוורים ועקשנות מופלגת. סמוטריץ' משוכנע שווינטר יראה את הכנסת הבאה רק בטלוויזיה. "אין לו סיכוי", הוא קובע. "אחוז החסימה הפעם יהיה גבוה, וינטר יבזבז לפחות 70 אלף קולות, בוודאות".
עוד כתבות בנושא
בזיכרון המגזרי עולה טראומת בחירות 1992. הוריו של הנער בצלאל חילקו אז את הקולות בין המפד"ל והרב לוינגר. "אבא שלי עד היום אומר 'אני אשם באוסלו'". המשפט הזה הביא את סמוטריץ', הפעם כשר אוצר, להזהיר השבוע את מצביעי וינטר מאחריות לאוסלו הבא. "אין לעופר וינטר בייס, אין לו שטח. אני הולך לפרוס פעילים בכל אשכולות הקלפיות המשמעותיים. אנחנו מורידים אלפי פעילים מהיישובים, יחד עם נתניהו, כדי להוציא אנשים להצביע. וינטר לא מסוגל", הוא אומר.
בהנחה שסמוטריץ' והסקרים צודקים, מה בכל זאת מונע מווינטר לעשות מעשה גנץ? שאלתי. "הפיד שלך מנפח אותך", מאבחן סמוטריץ'. "אתה מוקף באנשים שאומרים לך 'הכול יהיה בסדר'. שולחים לך וואטסאפים. אתה הולך בשוק, משלם לאיזה 20 חבר'ה שמסתובבים איתך וצועקים 'הנה שר הביטחון הבא'. כולם לוחצים לך ידיים, עושים איתך צ'ייסר ערק, הורדות ידיים. אתה בטוח שכולם אוהבים אותך".
הפגישה בעלי כנראה לא שכנעה את מח"ט גבעתי לשעבר. טרם סיומה כבר הספיק וינטר להודיע בסרטון פומבי: "הולכים עד הסוף". נכון לסגירת הגיליון, הצדדים עדיין מתגוששים באמצעות סרטונים ברשת. ולא שסמוטריץ' לא ניסה בדרכים אחרות: יו"ר הציונות הדתית הציע לווינטר גם את הכיסא שלו בראשות הרשימה, נתניהו פיזר הבטחות לתפקידים מתפקידים שונים, גם בליכוד. לשווא. "הוא סוגר את עצמו, לא מקשיב לאף אחד – לא לרבנים שלו, לא לחברים שלו. כלום כלום כלום", מאשים סמוטריץ'. "אמרתי שלא אגיד עליו אף מילה רעה, אבל אני כן חושב שזה מלמד על שיקול דעת בעייתי, על שיפוט בעייתי של המציאות. הוא חסר ניסיון בפוליטיקה, יש לו כושר שיפוט לקוי של המציאות. אתה הולך נגד כולם, נגד כל האנשים שמבינים ונותנים לך עצות".
הלהט של סמוטריץ' בכל הקשור ל"עמך ישראל" מתחלף בנימה סלחנית יותר כשמדובר באחות הקטנה והאזוטרית בשולי הגוש, "נעם". מפלגה של איש אחד, אבי מעוז, ואלפי קולות סרק. הבעיה איתם, אומר לנו סמוטריץ', היא שבניגוד לווינטר הם יודעים בוודאות שהם לא עוברים. והם אומרים "לא אכפת לנו שהשמאל יהיה בשלטון".
ובכל זאת, סמוטריץ' זהיר. שוקל מילים. הוא מנסה, שולח שליחים, מפציר מרחוק. אפשר להבין שמתנהל שיח. את המסר והמגעים הוא מסרב לנהל מעל דפי העיתון. "אני מכבד אותם", הוא אומר. לפי הפרסומים, הרב צבי טאו סירב לקבל את נתניהו לפגישה בביתו. סמוטריץ' אפילו לא ניסה. "אין לי שיקולי כבוד, אני מוכן לזחול מתחת לדלת כדי להציל את מדינת ישראל", הוא אומר.
אבל הציונות הדתית פרצה מזמן את המרחב שבין הר המור והמכינה בעלי. פניהם של נציגי המגזר מככבים במודעות המגזריות של איזנקוט, בנט לא ויתר על הנתח שלו, ויועז הנדל מקווה גם הוא ליהנות מההפקר. הכנס שערך גדי איזנקוט בגבעת שמואל בשבוע שעבר היה מלא באנשים שהחזיקו פעם או פעמיים בחייהם את הפתק ב'.
עוד כתבות בנושא
סמוטריץ', אני מציע תיאוריה, כבש את כביש 60 וחצי מכביש 5. על איילון הוא ויתר. גם ברקורד שלו, אולי בעיקר באופי הרשימה. סמוטריץ' מתקומם. מנהיג "הציונות הדתית" משוכנע שמדובר באותו גלגול של מצביעי השמאל הדתי, בואכה ממד. הוא מזהה אותם כמצביעי אלעזר שטרן, עליזה לביא והרב שי פירון. לא מזמן הצביעו ללפיד, אחר כך דילגו לבנט ועכשיו איזנקוט. "אני לא חושב שהציבור הזה גדל".
ועדיין, הקשיתי עליו, יש ציבור דתי־לאומי, ימני בגדול, שזהותית לא מוצא את עצמו במפלגה שלך. ויתרת עליו. הרכבת רשימה בצלמך ובדמותך. "הלכתי לפריימריז, הם לא באו להתפקד ולכן הם לא השפיעו, ואז הם מתלוננים שאין להם השפעה", הוא עונה. "זה לא עובד ככה. אני לא יכול להתעלם מפוליטיקת הזהויות, אבל אני גם לא מוכן להתמכר אליה. אני לא שר האוצר של המגזר, ובטח שלא של הצד החרדל"י של המגזר. כל הרפורמות שהעברתי – חוק המטרו, תשתיות לאומיות, קרן הארנונה, הרפורמות הגדולות בבנקים, מאגר אשראי לעסקים – זה לא חרדל"י. ועדיין, אני אומר להם: הצבעתם בנט? קיבלתם יאיר גולן וקיבלתם חורבן".
לדפוק את אגד
לפני הריאיון פגשתי באקראי את חיים. הוא תושב אחד היישובים הגדולים במערב השומרון, צמוד לכביש 5, רבע שעה מראש־העין בלי פקקים. אב לארבעה, עובד בחברה גדולה, לוחם במילואים. מאות ימים בעזה, לבנון, סוריה. "מה שסמוטריץ' עשה ביהודה ושומרון - אף אחד לא עשה לפניו", שח חיים לפי תומו. "גם אם ירצו מי שירצו, יהיה קשה להחזיר לאחור את מה שהוא השיג בשקט, בלי בג"ץ ובלי בצלם.
"אבל", המשיך חיים, "אין סיכוי שאצביע לו. למה? בגלל החרדים. בגיוס הוא הלך איתם. את ההזדמנות היחידה שהייתה לנו לגייס אותם באמת, רגע אחרי 7 באוקטובר, פספסנו. הוא לא דחף לזה, במקרה הטוב פיזר כמה אמירות לא מחייבות. והכי גרוע? שום דבר לא הולך להשתנות".
סיפרתי על השיחה הזו לסמוטריץ', פלוס זווית אישית. את הימים הנוראים ושמחת תורה עשיתי פעם אחת בלבנון, את חנוכה אעשה פעם שלישית – כמעט ברציפות – במילואים, אני אומר לו. משפחות הבוחרים שלך סופרות חגים בלי אבא בשולחן, ובכל "בין הזמנים" הנחלים מוצפים במי שאמורים להמית את עצמם באוהלה של תורה אבל עכשיו הם בהפסקה. צריך להודות, עם חוק או בלי חוק, הם לא יתגייסו. אנחנו לא נראה את חסידי ויז'ניץ ותלמידי פוניבז' בצבא. אבל לא הגיוני שהמשפחה שלי תיפרד ממני לשישים עד תשעים ימים בשנה, והם יחיו פה עם אותן זכויות.
"אז אתה רוצה לדפוק את אגד", ענה. חד־משמעית כן, אמרתי. לא במובן של להעניש אותם, במובן העקרוני. אתם לא תיהנו מהזכויות שאני נהנה מהן.
סמוטריץ' התקומם. "מי שרוצה להפיג את הכאב, והכאב הוא אמיתי, צודק, נכון, ומה שעוזר לו להתמודד עם הכאב זה לדפוק אותם – בסדר. אני חושב שזו טעות. כעס לא יכול להיות תוכנית עבודה, והוא לא יכול לנהל אותנו. אם אתה מחפש לדפוק אותם, אני לא איתך. אני מחפש לגייס אותם. אתה בשאלתך מניח שאתה עושה ראש השנה ויום כיפור במילואים כי החרדים לא מתגייסים. זה שקר".
"נתנו עדיפות למילואימניקים" | צילום: צפריר אביוב, פלאש 90
ממש לא, התעקשתי. אני מתמרן בלבנון כי אני לוחם במילואים והצבא צריך את החטיבה שלי. יש לי חברים בוגרי צבא שלא גויסו למילואים וזה בסדר, אבל החרדים לכתחילה לא במשחק. מי שמשרת צריך ליהנות מתנאים והטבות משמעותיות. כאלה שיגרמו למי שאוסר על התלמידים שלו לצאת לעזרת ישראל מיד צר, להרגיש את זה בכיס.
"קודם כול יש כבר ויהיו עוד הרבה גזרים. נתתי עדיפות למילואימניקים במכרזי 'מחיר מטרה', במעונות יום, באקדמיה ובמעונות סטודנטים. לקחו לחרדים מעונות, לקחו להם דיור, לקחו להם הרבה מאוד דברים. אבל אני מחפש לשלב אותם בשוק התעסוקה ובישראליות, ואני חושב שהדרך לעשות את זה היא קודם כול שתהיה כמה שפחות סתירה בין להיות חרדי ובין להיות ישראלי. 78 שנה חינכנו אותם לדבר אחד. אגב, אתה יודע מי עשה את זה? רבין, באוסלו. הוא רצה את הקולות שלהם אז הוא נתן להם את האוטונומיה שלהם ואת התקציבים שלהם. שם זה התחיל".
הציבור שלך נושא בעיקר הנטל, וחלקים ממנו מרגישים שאתה לא נלחם את מלחמתם.
"זה השקר הכי חמור. שלא כואב לי, שלא אכפת לי, שאני לא מייצג את הציבור. שקר מוחלט. ולמה הקמפיין הזה הצליח? כי במשך שנתיים השקיעו עשרות מיליונים בלהגיד שלסמוטריץ' לא אכפת".
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
בשעה שסמוטריץ' מותקף מבית על שיתוף הפעולה הם החרדים, שמו הפך לפריט חובה בכל ריאיון של הח"כים החרדים. ציר הרשע, ראש הנחש. דרעי לא מצליח להשלים משפט בלי להזכיר אותו, גפני סימן את סמוטריץ' כגדול רודפיו. עיתון הבית "יתד נאמן" הלך השבוע על גרסה מאופקת, כהרגלו. "מלך כפויי הטובה", נקבע במאמר המערכת. "המנדט הבריטי לא נלחם בישיבות כמו סמוטריץ' וחבריו".
"אני לא חי מפיהם", הוא מגיב, "אני לא צריך את תעודת היושר שלהם. אני בטוח בעצמי, שמח בבית המדרש שגדלתי בו. אני לא סופר את יאיר גולן שקורא לי תת־אדם ואוכל מוות, ולא סופר את גפני. מה זה מעניין? על שניהם כואב לי".
דרעי אומר שלא ישב איתך בממשלה הבאה.
"הוא הכחיש את זה, והוא יכול להגיד עד מחר בבוקר, זה לא מעניין. אבל שוב: אני לא חי מפיהם. ההשפעה האדירה שהייתה לי על ראש הממשלה לאורך המלחמה, השפעה כמעט מאגית, היא כי אני הייתי שם לידו, לא החרדים. כי אין להם זכות. מי אתם? אתם לא חלק מהמלחמה".
גם דרעי היה לידו.
"אבל גם הוא, אני אומר לך, אין לו תוקף מוסרי לדפוק על השולחן. הוא היה שם, ואני השפעתי פי אלף ממנו. אני מכיר את אריה דרעי, אני יודע מתי הוא דופק על השולחן ומתי לא, והוא לא דופק כי אין לו זכות. הוא מבין את זה. לכן אני שם לצידו של נתניהו, ומשפיע עליו בתוך החדר ומחוץ לחדר – בדיונים, בוויכוחים, בכל הכלים שבהם פוליטיקה עובדת".
אבל אתה מגן על הרב לנדו, שמדבר על חובשי הכיפות הסרוגות כ"רשעים שהולכים לצבא והורגים אנשים, זה רצח ממש".
צילום: אריק סולטן
"צלצלתי לרב יעקב אריאל אחרי הפעם הקודמת שפורסמו הדברים האלה, ואמרתי לו 'הרב, למה אתם לא מגיבים? אתם רבנים. אני לא חושב שנכון שפוליטיקאי יגיב להם – תגיבו אתם'. הוא אמר לי: 'מה זה יעזור? אני לא צריך כל היום לגנות אותם, להגיב'. אתה אומר שאני משפיל את הציבור שלי? ממש לא. אני בונה את הציבור שלי, את גאוות היחידה שלו, את זקיפות הקומה שלו.
"אני מסתובב עם כיפה סרוגה גדולה, עם ציציות בחוץ. אתה יודע למה גפני שונא אותי יותר מכל אחד אחר? כי הרבה פעמים הוא היה יכול להגיד לילדים שלו 'עזבו את המזרוחניקים האלה'. מולי הוא לא יודע להתמודד. בא בן תורה, ירא שמיים, למד קצת גמרא בחיים. איך הוא יכול להסביר לבחורי הישיבות שלו שסמוטריץ' הוא לא טוב? לכן הוא מפחד ממני פי אלף. שימשיך לדבר את השטויות שלו".
עוד כתבות בנושא
זוגיות קרירה
צילום: יונתן זינדל / פלאש 90
לשותף לשעבר, וזו התרשמות אישית, סמוטריץ' לא מתגעגע. איתמר בן־גביר הולך בבחירות האלה אול־אין בתוך הנגמ"ש, מנסה לקטוף מש"ס, לשתות את שאריות וינטר, לזנב בליכוד. רק השבוע קבע שנתניהו התחייב לאירופים להקים ממשלה בלעדיו. "זה קשקוש", מגחך סמוטריץ'. "במקום ללכת ביחד החוצה, להגדיל את המחנה, לשכנע מתלבטים – הוא מנסה לנגוס בתוך המחנה. שהציבור ישפוט".
גם עם השותף הנוכחי, פייגלין, הזוגיות עניינית, קרירה, אד־הוק לבחירות. בקושי רואים אתכם ביחד, שאלתי.
צילום: אבישג שאר-ישוב
"נכון, נכון", הוא מאשר, "אלה שתי מפלגות שונות. אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים. יש פערים, ויש מכנה משותף מספיק רחב כדי שאפשר יהיה לרוץ יחד, וגם זה יתפרק אחרי הבחירות". הוא מגלה שהחתים את פייגלין על "הסכם ממון" פוליטי: התחייבות להמליץ על נתניהו, להיות חלק מהרשימה, ו"לא לשחק משחקים".
סמוטריץ' נזהר ממשחק הכיסאות של קמפיין הבחירות. לא מסמן תיקים, מסמן מטרות. החזית שהכי מטרידה אותו היא דווקא ערביי ישראל. כמויות הנשק הבלתי חוקי, חוסר המשילות, ההברחות, הפשיעה. כל מה שבן־גביר היה אמור למגר. "אני לוקח על עצמי שתי משימות שהן שני צדדים של אותו מטבע – הנגב והגליל, ופירוק הנשק בחברה הערבית. וזה הולך יחד, כי בסוף הנגב והגליל זה מול הערבים. חלק גדול מהנשק הוא לא רק שם – גם בלוד, ברמלה, במשולש. אני בונה את סל הכלים".
אגב, בבחירות הקודמות ביקשת את הביטחון.
"אענה לך תשובה עקיפה. בתקופת המו"מ הקואליציוני היו מי שכעסו עליי שאני מתעקש ואני פה ואני שם. אף אחד לא הבין וגם לא הסברתי, והיום כולם מבינים על מה הייתה ההתעקשות. לא חשבתי להיות שר ביטחון, אבל דרך הדרישה הזאת קיבלתי את האוצר וקיבלתי את השר במשרד הביטחון עם ההתיישבות, וככה חוללתי את המהפכה".
ואם נתניהו היה אומר לך "קח את הביטחון"?
"הוא לא היה אומר. ואגב, אני חושב שאחרי ניסיון של שלוש שנים במלחמה, בקבינט, בקבלת החלטות, אני הרבה יותר בשל היום ממה שהייתי אז".
שלוש שנות מלחמה, שתי תקיפות באיראן, והאיום עדיין מרחף. הסבב השלישי באיראן, אם להאמין לפרסום השבוע בפייננשל טיימס, אמור היה להתרגש עלינו לפני כשבוע. טראמפ, תמיד זה ברגע האחרון, בלם את נתניהו. סמוטריץ' לא מאשר ולא מכחיש. הוא מודע לתזמון הרגיש, רגע לפני הבחירות, אבל מתקומם על הרמיזות משמאל. יכול להיות, אני מציע, שהפקפוק הזה במניעים של נתניהו יגרום לכם להימנע מתקיפה הכרחית באיראן. "נכון, וזה יכול לקרות בשני הכיוונים", הוא אומר. "זה יכול ליצור משבר אמון גדול, וזה דבר מופקר. כמה חוסר אחריות יש בצד השני, שלא מצליח להתעלות לגודל השעה".
גם הרמטכ"ל, לפי פרסומים החודש, הזהיר את האמריקנים שתקיפה באיראן עלולה להביא לדחיית הבחירות, אני מעיר. "לא נכחתי בשיחות של הרמטכ"ל, ואני רוצה לקוות ולהאמין שלא הייתה שיחה כזאת, כי אלה לא שיקולים שרמטכ"ל אמור לשקול".
עוד כתבות בנושא
עורף אלקטורלי
צילום: Noam Revkin Fenton
כמו עם החרדים, סמוטריץ' התעמת במהלך הקדנציה גם עם השותפים במפלגת השלטון. הוא ניסה להרחיב את הפטור ממס על הקניות שלנו באתרים בחו"ל, אבל בליכוד חברו לאופוזיציה וסיכלו. גורל דומה המתין לרפורמת החלב שלו, ואת הבריונות של פנחס עידן הליכודניק בנתב"ג קשה להאמין שיצליח לרסן.
בעבר קרא להם "הקומוניסטים בליכוד", היום הוא מבין את השיטה. הוא "לא מחפש לריב עם השומר, אלא לאכול את הענבים". את מצביעי המחנה הלאומי הוא רואה כ"עורף אלקטורלי": מצביעים לליכוד, לחרדים, לבן־גביר, ומאפשרים לו לחולל מהפכות שקטות. אז כן, המחיר הוא לפעמים לאבד נקודות אחיזה. אבל אחרי הבחירות, הוא מבטיח, יהיו יעדים חדשים.
"אני מתחנן בפני פנחס עידן – שיעשה את זה (שביתת פתע בנתב"ג; א"ש) עוד פעם או פעמיים, ואני מפרק אותו. זה כמו בית המשפט; כשהם מקצינים, כשהם על המקפצה באלימות, הם עוזרים לנו להסביר לעוד ועוד אנשים שצריך לתקן אותם. וכשפנחס עידן מתעלל באזרחי ישראל מימין ומשמאל, הוא עוזר לנו להסביר לעם ישראל, והוא שולל את הלגיטימציה של העסקנים בפריימריז בליכוד לטרפד את המהלך הזה".
חיים כץ מהליכוד ניסה להדיח את אחד המינויים הכי חשובים בקדנציה הזאת, יהודה אליהו ברשות מקרקעי ישראל.
"מי שנלחם ביהודה אליהו זו עורכת הדין אפרת פרוקצ'יה, היועצת המשפטית של משרד השיכון, והיא בניגוד עניינים על סטרואידים. חמותה היא השופטת פרוקצ'יה, יושבת־ראש התנועה לאיכות השלטון, שהייתה הראשונה שפנתה נגד המינוי הזה. אפרת פרוקצ'יה התמודדה על תפקיד היועצת המשפטית של משרד האוצר ואני חסמתי את זה, ולכן היא עובדת נגדי. זו שחיתות שאין למעלה ממנה. כן היה שלב שנוצר איזה עימות עם חיים כץ, אבל ההדורים יושרו וכרגע כולנו עומדים מאחורי המינוי הזה. עכשיו, מה מחכה לכם בצד השני? סוציאל־דמוקרטים? עם מי תפרק מונופולים ותלך נגד ועדים? עם נעמה לזימי? תסתכלו על החלופות".
אגב חלופות, סמוטריץ' רוצה הכרעה בבחירות, אבל גם אם תהיה כזו הוא ינסה קודם כול לייצר ממשלה רחבה יותר. "ואני מוכן גם לוותר הרבה בשביל זה", הוא אומר. "תקשיב טוב, ויתור זה לא פשרה. אני מוכן לוותר על חלק מהדברים שאני רוצה לקדם כדי שתהיה ממשלה רחבה שבה לא נשיג את כל מאוויינו, אבל עוד אנשים בעם ישראל ירגישו שהם חלק, שטוב להם במדינה הזאת. לוותר לאחים שלי? אני ודאי מוכן".
אבל יש כוכבית.
"כן. כל החרמות הן מהצד השני. כל מי שלא מצביע לי כי הוא רוצה אחדות והולך להצביע לאיזנקוט – איזנקוט הוא המחרים. ואני לא אלך בלי המחנה הלאומי. אבל אם כל המחנה הלאומי יעשה אחדות עם המחנה השני – למה לא? זה מצוין. זה טוב לכתחילה".
אז הטלפון הראשון שלך אחרי המדגמים הוא לנתניהו?
"אם אשתי תהיה לידי היא תקבל את החיבוק במקום, ואם לא – אני ארים לה טלפון".
ואחרי אשתך?
"אבא שלי".
זאת אומרת, נתניהו לא בסבב.
"אחרי אבא שלי, ראש הממשלה נתניהו".
עוד כתבות בנושא
