מצביעים יקרים, אנשי הקמפיין המליצו לי בתוקף שלא לדבר בכלל על טבח שמחת תורה. ואם כבר מזכירים אותו, להתייחס אליו כמו שהיינו מתייחסים לאסון טבע בלתי נמנע, כאילו היה זה הוריקן או צונאמי שהכו בעוטף עזה. השאלה הבסיסית שמכריעה בחירות היא על מה הבחירות, ושום דבר טוב לא יצא לנו מאזכור של האסון. הציבור רק יכעס ויאשים ויעלה שוב את עניין ועדת החקירה. במקום זה הקמפיין שלנו צריך להתמקד בשלוש שנות המלחמה שבאו אחרי אותו יום מר; בכתישת חמאס וחיזבאללה והרחבת גבולות המדינה; בהישגים מול איראן וסוריה; בהשבת כל החטופים; בכלכלה שנותרה יציבה ובשקל שהתחזק; בפריצת הדרך בתחום ההתיישבות; בתנאי האסירים הביטחוניים; במצב המשתפר בהר הבית.
אבל אני רוצה לדבר איתכם בכנות (כנות, עוד דבר שקמפיינרים ממליצים להימנע ממנו) כי אני לא יכול להמשיך להחזיק את זה בבטן. אין יום שאני לא זוכר שכשלנו כהנהגה. אפשרנו לחמאס להתעצם, זלזלנו בכוח של האויב, לא אתגרנו את הקונספציה הצבאית, לא עשינו את תפקידנו בוועדת החוץ והביטחון, לא ירדנו לשטח, לא היינו קשובים. היינו עסוקים מדי בהעברת הרפורמה המשפטית – נושא שגם בו עלינו לערוך חשבון נפש, אם לא באידאולוגיה ודאי בכישלון המעשי – ולא מילאנו את החובה הבסיסית ביותר שלנו. התוצאה הייתה נוראית, כל כך הרבה חיי אדם, כל כך הרבה אנשים טובים שאיבדנו באותו יום מר ונמהר. הפנים שלהם תמיד עומדות לנגד עיניי. הכאב בלתי נגמר, הכאב הלאומי וגם הכאב האישי.
האמת היא, אני ואתם יודעים, שאם הטבח היה קורה במשמרת של מישהו אחר, היינו דורשים ממנו להתפטר מיד. ברגע שהיה מתקרב יום הבוחר, היינו אומרים שמי שהיה על ההגה בזמן האסון הלאומי הגדול ביותר מאז השואה לא יכול להתמודד שוב לכנסת. שמנהיג צריך לקחת אחריות על הכשלים שהיו בתקופתו, אפילו אם הוא לא אשם בהם באופן ישיר, בשם האחריות המיניסטריאלית. ואני מודה, אם מתקפת חמאס הייתה מתחילה בתקופת ממשלת השינוי, ככל הנראה היינו מצביעים כעת על החולשה של ראשיה בתור הגורם העיקרי, מתהדרים בכך שבמשמרת שלנו זה לא היה קורה ואומרים שזו הסיבה להצביע לנו. אולי גם בהקשר הזה אנחנו צריכים לעשות תשובה.
הכי מעניין
בחיל וברעדה אנחנו מבקשים שוב את הקול שלכם. לא מפני שלא כשלנו, אלא מפני שנשארנו כדי לתקן – ומפני שבאמת הצלחנו להוביל תיקון. עם פרוץ המלחמה התגלו עוצמות הרוח שלכם, שלנו, של עם ישראל, וכהנהגה ניסינו לעשות כמיטב יכולתנו כדי לנתב את העוצמות שלכם לעבר ניצחונות צבאיים. גם אם לא הצלחנו להכריע את האויב, אי אפשר להכחיש שמצבה של מדינת ישראל במזרח התיכון טוב הרבה יותר, יציב הרבה יותר, אחרי המלחמה.
אינני מבקש למנות עכשיו את ההישגים הצבאיים – הם ידועים וכבר עסקנו בהם בחלקים אחרים של הקמפיין. אני רוצה רק להסביר מדוע אנחנו בכלל מתמודדים. אילו היינו רואים שאנחנו לא מצליחים להוביל את עם ישראל בדרך שאנחנו מאמינים בה, שצה"ל תחת הקבינט שלנו אינו מסוגל להכות באויב מכה אנושה בכל החזיתות, הדרישה שנפרוש מהחיים הפוליטיים הייתה מוצדקת מאין כמותה. אבל כמו שהשגיאות תלויות בצוואר שלנו מפני שאחזנו בהגה ברגעים המכריעים, כך גם את ההישגים אפשר לזקוף לזכותנו.
לכנסת הבאה נגיע במקום של בעלי תשובה. של אלה שכשלו והתאמצו לתקן. אנחנו מקווים שזה יהפוך אותנו לשליחי ציבור ראויים וצנועים יותר, ושנצליח ללמוד מהניסיון ומהכישלון שלנו, ולהמשיך להוביל את מדינת ישראל אל מקום טוב יותר, כמיטב יכולתנו.