המשתמט הטוב והמשתמט הרע: המשחק הכפול של המפלגות החרדיות

ש״ס מחבקת את החיילים בקמפיין, יהדות התורה מאיימת בחרם צרכנים, אבל מאחורי הטקטיקות השונות עומדת אותה תפיסה: הימנעות מאחריות ציבורית

תוכן השמע עדיין בהכנה...

יו"ר ש"ס דרעי ויו"ר דגל התורה  גפני | יונתן זינדל, פלאש 90

יו"ר ש"ס דרעי ויו"ר דגל התורה גפני | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

לקראת הבחירות החליטו המפלגות החרדיות לבלבל אותנו בעזרת טקטיקה קלאסית: השוטר הטוב והשוטר הרע. במקרה שלהן דימוי השוטר הוא מן הסתם ציוני מדי; מדויק יותר יהיה לדבר על המשתמט הטוב והמשתמט הרע. אבל הטכניקה היא אותה טכניקה: מצד אחד – ש"ס מפרסמת סרטונים שמפרגנים לחיילי צה"ל, ומצד שני – ח"כ פרוש מכריז שהחרדים לא יהססו להשתמש ב"חרם צרכנים" כנגד מדינת ישראל.

יהיו שינסו להבחין כאן בין ש"ס ליהדות התורה, כלומר – בין החרדים הספרדים לחרדים האשכנזים. קשה להצדיק את הפרשנות הזו: דומה שאלו ואלו מתפקדים באותה מידה של נוחות בשני צדי המשוואה. ש"ס הכתירה לפני כמה ימים את הרב יצחק יוסף למנהיגה הרוחני הרשמי. זה איים לפני שנתיים שאם המדינה תדרוש מהחרדים להתגייס – "נלך לסוכטשוב". דובר ש"ס הכריז: "אנחנו משמרים את היהדות הישנה, הגלותית. היהודים אף פעם לא נלחמו... תמיד התפללו לקב"ה וברחו". אשליה רווחת מתארת את ש"ס כמעיין המנביע יהדות ספרדית שורשית, מתונה ואוהבת הארץ; הפנטזיה הזו מתנפצת שוב ושוב על סלע ההצהרות המפורשות של מנהיגי התנועה. כשם שהח"כים האשכנזים יכולים ברצותם לשחק את "המשתמט הטוב", כך ראשי ש"ס מיטיבים לשחק את "המשתמט הרע". למרבה הצער, נדמה שהתפקיד הזה דורש מהם הרבה פחות כישרון דרמטי והרבה יותר כנות.

הרב יצחק יוסף. | יונתן זינדל, פלאש 90

הרב יצחק יוסף. | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

כדאי להתעכב מעט על הגלגול החדש של "המשתמט הרע". האיום לרדת לחו"ל אינו מאיים כל כך, כי מדינות העולם אינן עומדות בתור לקלוט אוכלוסייה שמסרבת לעבוד ולשרת, ודורשת מאחרים לפרנס אותה ולהגן עליה. אולי משום כך נאלץ ח"כ פרוש להמציא את האיום החדש הזה – "חרם צרכנים". חרם כזה יכול להיות כלי מאוד אפקטיבי במישור הכלכלי, אבל נדמה לי שהשימוש בו ככלי פוליטי נגד המדינה כולה הוא חסר תקדים, וגם חסר יעילות. מה בדיוק יעשו החרדים אם המדינה תתעקש לדרוש מהם לקיים את מצוות "לא תעמוד על דם רעך"? יפסיקו לקנות אוכל מכל החנויות במדינה, ויעברו כולם להתקיים על מי באר וחובייזות?

הכי מעניין

למה בעצם בחר פרוש לאיים דווקא בחרם צרכנים? נדמה שהתשובה פשוטה: זה האיום היחיד שזמין לִקהילה, שבאופן רשמי ומוצהר בחרה להשתמט מאחריות ולהסתפק בצרכנות. אני זועם על הסחטנות שהפעילו הקפלניסטים, כאשר איימו להחריב את כלכלת ישראל ולהוביל גל של סרבנות המונית בחיל האוויר. האיומים הללו הם הרסניים, חרב פיפיות, ומזמינים כל אזרח פעיל במדינה לנהוג כך אחרי שהפסיד בבחירות. ובכל זאת, יש דבר אחד שאפשר לומר לזכותם: הם היו יכולים לאיים בהרס הכלכלה והצבא רק משום שבזמן שגרה הם אכן תורמים מאוד לשני אלו. במה יכולים החרדים לאיים? ודאי יש בהם יחידים שתורמים לא מעט לחברה הישראלית, אך המדיניות הרשמית שמובילים מנהיגיהם אינה מעודדת מעורבות ואחריות בציבוריות הכללית. במה נשאר להם לאיים? בחרם צרכנים.

הפגנה נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, 2023 | אבשלום ששוני -  פלאש 90

הפגנה נגד הרפורמה לתיקון מערכת המשפט, 2023 | צילום: אבשלום ששוני -  פלאש 90

כאמור, כאשר האיום הזה מופנה כלפי הממשלה והחברה בשלמותן הוא אינו מאוד אפקטיבי. החרדים צורכים מזון כי הם צריכים לאכול, הם צורכים שירותי תחבורה ודיור כי הם צריכים לנוע ולגור, הם צורכים שירותי רפואה כי הם רוצים לחיות, ומאותה סיבה הם גם צורכים שירותי ביטחון. חרם צרכני טוטלי אמור לכלול את כל השירותים הללו; אך אינני רואה את החרדים משחררים לביתם את חיילי המילואים המגינים על הערים החרדיות קריית ספר וביתר.

אפילו בעולם הרוח החרדים הפכו לצרכנים. לפני כמה שבועות כתבתי על הדלות של היצירה התורנית החרדית.  לפני מאה שנה למדו בישיבות ליטא כמה אלפים בודדים; אפשר לשער שמספר הלומדים היום בישיבות הליטאיות בישראל גדול פי חמישים. הספרים שהפיקו האלפים הבודדים ההם עולים ברמתם פי כמה על אלו שכותבים היום מאות אלפים. קיבלתי הרבה תגובות זועמות לדברים הללו, ומכל אחד שהגיב ביקשתי רק דבר אחד: שם של ספר שנכתב במאה העשרים ואחת בישיבות ליטא ושלדעתו ילמדו אותו בישיבות גם בעוד שלוש מאות שנה. לא קיבלתי שם כזה. העולם החרדי בנוי כל-כולו סביב עיקרון אחד: ללמוד תורה ברמה הגבוהה ביותר. בשביל זה הם מקריבים הכול; ואפילו בתחום הזה החרדים הם בעיקר צרכנים, המלקטים פירורים מיצירתם של דורות קודמים.

עוד כתבות בנושא

לא סתם הזהירו חז"ל: "כל תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון". במובנה הצר, "מלאכה" היא עמל אדם לפרנסתו – וגם זה ערך חשוב. במובן הרחב, "מלאכה" היא אקטיביות, יצירה ואחריות. ובלי כל אלו נפגעת גם התורה. בני אדם אפשר לפעמים לבלבל בתעמולת המשתמט הטוב והמשתמט הרע; אבל מה תגידו לקדוש ברוך הוא?

עוד כתבות בנושא

עוד כתבות בנושא

י"א באלול ה׳תשפ"ו24.08.2026 | 07:17

עודכן ב