למערכת החיסון שלנו יש צד אפל: היא אמורה להילחם בפולשים ולשמור עלינו בריאים: אבל לפעמים היא "בוגדת" ותוקפת את התאים והרקמות של הגוף עצמו. מה שמכונה מחלות אוטואימוניות יכול לפגוע כמעט בכל איבר בגוף — ומדובר בעשרות מיליוני אנשים. הן נפוצות במיוחד בקרב נשים, אך יכולות לפגוע בכל אדם, מבוגרים וילדים, ומספר החולים נמצא בעלייה.
מחקרים חדשים פותחים פתח לטיפולים שעשויים לעשות יותר מאשר רק להקל על התסמינים. עשרות ניסויים קליניים בודקים דרכים "לתכנת מחדש" מערכת חיסון שיצאה משליטה. הטיפול המתקדם ביותר הוא CAR-T — טיפול שמקורו באונקולוגיה — שכבר הראה הצלחות ראשוניות בזאבת, מיוזיטיס ומחלות נוספות. הוא מוחק את תאי B של מערכת החיסון, גם את התקינים וגם את הפגומים, בתקווה שהתאים שיגדלו מחדש יהיו בריאים יותר.
חוקרים אחרים מנסים לאתר דרכים לפחות לעכב התפתחות מוקדמת של מחלות אוטואימוניות, בהשראת תרופה שהוכיחה כי ניתן לדחות את הופעת הסימפטומים אצל אנשים בסיכון לסוכרת סוג 1. "זה הזמן הכי מרגש שהיה לנו בתחום האוטואימוניות", אומר ד"ר אמיט סקסנה, ראומטולוג מ־NYU.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
להלן כמה דברים חשובים שכדאי לדעת.
מהן מחלות אוטואימוניות?
אלו מחלות כרוניות, החל מקלות יחסית ועד מסכנות חיים, עם יותר מ־100 סוגים שונים — בהתאם לאיבר שבו נגרם הנזק.
דוגמאות:
- דלקת מפרקים שגרונית ופסוריאטית - פוגעות במפרקים
- תסמונת סיוגרן - גורמת ליובש בעיניים ובפה
- מיוזיטיס ומיאסתניה גרביס - מחלישות את השרירים
- זאבת - מחלה רב־מערכתית שיכולה לגרום לפריחה, כאבי מפרקים, כאבי שרירים, חום ופגיעה בכליות, בריאות ובלב
המחלות הללו גם בלתי צפויות: חולים שמרגישים טוב במשך חודשים או שנים יכולים לפתע לסבול מ"התלקחות" חריפה ללא סיבה ברורה.
ד"ר סאצ'ין סורוואס משתמש במיקרוסקופ כדי לצפות בתאים במעבדה בה הוא עובד על מחקר אוטואימוניות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור | צילום: AP Photo/David Goldman
למה קשה כל כך לאבחן אותן?
רבות מהן מתחילות בתסמינים עמומים שמגיעים והולכים או מחקים מחלות אחרות. בנוסף, רבות מהן חופפות זו לזו: למשל זאבת, דלקת מפרקים וסיוגרן מסוגלות כולן לפגוע באיברים פנימיים. האבחון כולל סדרת בדיקות, לעיתים בדיקות דם שמחפשות נוגדנים שתוקפים רקמות בריאות. בדרך כלל הוא מבוסס על שילוב תסמינים והוצאת אבחנות אחרות מהתמונה. במקרים רבים זה יכול לקחת שנים ושורה של רופאים שונים עד שבסוף מישהו מחבר את הנקודות.
יש ניסיונות לשפר את המצב: האגודה הלאומית לטרשת נפוצה בארה"ב מחנכת רופאים לגבי הנחיות מעודכנות שיכולות לצמצם את זמן האבחון.
איך מערכת החיסון יוצאת משליטה?
מערכת החיסון היא צבא מורכב של תאים: חלקם מזהים איומים כמו זיהומים וסרטן, חלקם תוקפים, וחלקם אחראים “להרגיע” את המערכת כשהסכנה חולפת. המפתח הוא היכולת להבחין בין "עצמי" לבין "זר". לפעמים תאים או נוגדנים "מבולבלים" מצליחים לחמוק מזיהוי, או שתאי ה"מרגיעים" לא מצליחים לכבות את התגובה החיסונית בזמן. כשהמערכת לא מצליחה לתקן את הטעות מחלות אוטואימוניות מתפתחות בהדרגה.
עישון, אילוסטרציה | צילום: שאטרסטוק
מחלות אוטואימוניות מופעלות לרוב על ידי טריגר
רוב המחלות האוטואימוניות אצל מבוגרים אינן נובעות מפגם גנטי יחיד.
בדרך כלל מדובר בשילוב של גנים שמעלים רגישות, בנוסף לטריגר סביבתי מפעיל את המחלה.
למשל:
- זיהומים
- עישון
- זיהום אוויר ורעלנים סביבתיים
חוקרים מתמקדים כיום בטריגרים המולקולריים המוקדמים ביותר. לדוגמה, תאי דם לבנים מסוג נויטרופילים הם "שחקני החירום" הראשונים בזיהום או פציעה, אך פעילותם המופרזת עשויה לשחק תפקיד מפתח בזאבת ובדלקות מפרקים.
עוד כתבות בנושא
מחקר חדש קושר בין נגיף לזאבת
בין הטריגרים הזיהומיים, ידוע שנגיף אפשטיין–באר (EBV) יכול להצית את התהליך שמוביל לטרשת נפוצה, כעת מתברר שהוא עשוי להיות קשור גם לזאבת.
כמעט כולם נדבקים בנגיף עד גיל צעיר — והוא נשאר בגוף במצב רדום.
חוקרי אוניברסיטת סטנפורד מצאו שהוא מסתתר בחלק מזערי של תאי B, ולפעמים "דוחף" אותם למצב דלקתי שמפעיל תגובה אוטואימונית. המחקר אינו מסביר מדוע רוב האנשים נדבקו ב־EBV אך רק מעטים מפתחים זאבת אך הוא מספק רמז חשוב להשפעה ארוכת הטווח של זיהומים על מערכת החיסון.
ד"ר רוברטו קריצ'יו, מנהל מרכז הזאבת בבית הספר לרפואה UMass Chan, נואם בפני קבוצת תמיכה לזאבת | צילום: AP Photo/David Goldman
למה נשים נפגעות הרבה יותר?
כ־80% מהחולים במחלות אוטואימוניות הן נשים, רבות מהן צעירות. הסיבות האפשריות:
- הורמונים
- מבנה כרומוזומלי: לנשים שני כרומוזומי X, לגברים X ו־Y
- שיבושים בתהליך שבו הגוף "מכבה" את אחד מכרומוזומי ה־X
גם גברים נפגעים, אך חלק מהמחלות שלהם קשות במיוחד. למשל VEXAS, מחלה חמורה שזוהתה רק ב־2020, שפוגעת בעיקר בגברים מעל גיל 50 וגורמת לקרישי דם, קוצר נשימה והזעות לילה.
יש גם הבדלים בין אוכלוסיות: מחלת הזאבת נפוצה יותר בקרב נשים שחורות והיספניות; טרשת נפוצה נפוצה יותר אצל צפון־אירופים.
רות וילסון, שאבחון הזאבת שלה לקח שש שנים, מקבלת את הטיפול החודשי שלה תוך ורידי המתמקד בזאבת | צילום: AP Photo/David Goldman
רות וילסון, הסובלת מזאבת, מפרקת ערכה לדקירת אצבעה לצורך דגימת דם שתשתף עם הרופא שלה בכל פעם שהיא חווה התפרצות | צילום: AP Photo/David Goldman
רות וילסון, שחולה בזאבת, נוטלת את תרופות המרשם והתוספים שלה לפני שיוצאת לעבודה | צילום: AP Photo/David Goldman
הטיפול מורכב ולעיתים יקר מאוד
שוק התרופות העולמי למחלות אוטואימוניות מוערך בכ־100 מיליארד דולר בשנה לא כולל טיפולים משלימים, ביקורי רופאים או אובדן ימי עבודה. בעבר, כמעט כל הטיפולים היו סטרואידים במינון גבוה או מדכאי חיסון רחבים עם תופעות לוואי קשות כמו זיהומים ואף סיכון לסרטן. היום יש תרופות ממוקדות יותר, שמדכאות רק חלק ממערכת החיסון, אבל ברוב המחלות הטיפול הוא ניסוי וטעייה ולפעמים לוקח שנים עד שמוצאים תרופה שעובדת עבור המטופל.
עוד כתבות בנושא
