חושבות שהאושר מתחיל במשכורת גבוהה, בית בבעלותכם וארון מלא בבגדים ותיקים שווים? אם כן, יש לנו חדשות בשבילכן. מחקר חדש מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד, שפורסם ב-Journal of Macromarketing מראה שזה בדיוק ההיפך. אנשים שבוחרים לחיות בפשטות, לצרוך פחות, להיות חלק מקהילה ולהתמקד בקשרים חברתיים, מדווחים על רמות אושר גבוהות יותר ותחושת משמעות עמוקה יותר בחייהם. כן, קראתן נכון. פחות קניות = יותר אושר.
המחקר בדק תופעה שנקראת "פשטות מרצון", שזה לא סתם ויתור על דברים, אלא מתוך בחירה מודעת. זה לא להסתגף או לוותר על הכל, אלא לצמצם צריכה מיותרת כדי לפנות מקום (בראש ובארון) למה שבאמת חשוב: למערכות יחסים, לתכלית ולמשמעות.
עוד כתבות בנושא
בעולם שבו חתונות של מיליארדרים זוכות לאזכור מכל זווית ובכל פלטפורמה ויאכטות פרטיות נחשבות לסמל סטטוס, הפשטות מרצון מציעה נרטיב נגדי, להעדיף 'מספיק' על פני 'עודף', קשר על פני צריכה ומשמעות על פני חומרנות, כך מסביר פרופ' רוב אייטקן, אחד מעורכי המחקר.
הכי מעניין
המחקר בדק 1,643 משתתפים ניו זילנדים שמייצגים את האוכלוסייה הכללית מבחינת גיל, מגדר, הכנסה והשכלה. החוקרים השתמשו בשאלון שכלל 21 פריטים שמודדים התנהגויות - כמו צמצום בשימוש במשאבים, קנייה מקומית, גידול מזון עצמאי, תרומה לקהילה וחסכנות. מהניתוח התגלו חמישה מימדים מרכזיים של פשטות מרצון, שימוש במשאבים, קנייה מקומית, תרומה לקהילה, פשטות חומרית ועצמאות כלכלית.
המחקר מדד שני סוגים של רווחה נפשית ואיכות חיים. הראשון, 'רווחה הדונית', שמודדת שביעות רצון כללית מהחיים באמצעות מדד הרווחה האישי המקובל. השני, 'רווחה אודמונית' אשר מתייחסת לתחושת תכלית, צמיחה והגשמה עצמית, ונמדדת באמצעות 'סולם הפריחה הפסיכולוגית'. שני הממדים האלה נותנים יחד תמונה מלאה יותר של מה זה אומר להרגיש טוב.
התוצאות היו ברורות. 'פשטות מרצון' הייתה קשורה באופן חיובי לשני סוגי הרווחה: אנשים שדיווחו על רמות גבוהות יותר של התנהגויות פשטניות הרגישו יותר מרוצים מהחיים שלהם, וגם יותר מסופקים מבחינת צמיחה אישית ותכלית. אבל הפתעת המחקר הייתה בהבנה של למה זה עובד. זה לא היה הוויתור על הצריכה עצמה שהביא לאושר, אלא המקום אליו האנרגיות נותבו. הזמן והמשאבים שהשתחררו הופנו לקשרים חברתיים, לפעילות קהילתית, לשיתוף משאבים ולחיים שמתאימים לערכים האישיים.
הצרכנים שבו לקניונים. אילוסטרציה. | צילום: פלאש 90
מסתבר שהתורם העיקרי לרווחה נפשית היה תרומה לקהילה, או בלשון החוקרים - "בנבולנס". אנשים שהשתתפו באופן קבוע בפעילויות קהילתיות ושיתפו את הזמן או המשאבים שלהם עם אחרים דיווחו על הרמות הגבוהות ביותר של רווחה. זה אומר שלא הפחתת הצריכה היא שתורמת לאושר, אלא החוויות החברתיות והפסיכולוגיות שמגיעות עם אורח חיים פשוט יותר. החיבור החברתי הוא מה שבאמת עושה את ההבדל.
מצד שני, היבטים אחרים של 'פשטות מרצון', כמו חסכנות או גידול מזון עצמאי, הראו קשר חלש יותר לרווחה כשבדקו אותם לבד. ההתנהגויות האלה עדיין תרמו לציון הכולל, אבל הן לא ניבאו אושר או תכלית באופן משמעותי כשבחנו אותן בנפרד.
תרבות הצריכה קידמה את הרעיון שאושר תלוי בהכנסה גבוהה וביכולת לרכוש ולצבור רכוש. אבל מחקרים בינלאומיים מצביעים על כך שיש נקודה שבה יותר כסף ויותר רכוש כבר לא משפיעים על האושר. ברגע שהצרכים הבסיסיים מסופקים והלחץ הכלכלי מצטמצם, הכנסה נוספת וצריכה חומרית נוספת מביאים רק שיפור שולי בשביעות הרצון שלנו מהחיים, ובמקרים מסוימים זה יכול אפילו להגביר את הלחץ. הגישה החומרנית לחיים לא רק שלא מובילה לעלייה באושר או ברווחה, היא גם לא תורמת לצריכה ברת קיימא שחיונית לבריאות כדור הארץ.
אגם לוך נס. | צילום: שאטרסטוק
החוקרים מדגישים שבגלל אופי המחקר לא ניתן לקבוע האם פשטות מרצון גורמת לרווחה גבוהה יותר, או שאנשים שמרגישים יותר מסופקים, נוטים יותר לאמץ אורח חיים פשוט. לדבריהם, נדרשים מחקרים אורכיים כדי להבהיר את הקשר הסיבתי כמו גם ההבנה של התהליכים הפסיכולוגיים שעומדים מאחורי הממצאים.
אז מה למדנו כאן? שאושר לא תלוי בכמה שיש לנו, אלא במשאבים שלנו ובמה שאנחנו עושות עם הזמן שלנו. אם פינינו מקום מהצריכה והתמקדנו בקשרים, בקהילה ובחיים שמתאימים לערכים שלנו, סיכוי גבוה שנרגיש מאושרות יותר. זה לא אומר לוותר על הכל, זה אומר לבחור בחוכמה. פחות זה יותר, ולפעמים מספיק זה בדיוק מה שצריך. ומה מסתבר? שהאושר היה כאן כל הזמן, רק שחיפשנו אותו בקניון הלא נכון.
עוד כתבות בנושא
