ככל שמתבגרים, לא נדיר לשכוח מדי פעם שם, להתקשות להתרכז או להרגיש שהחשיבה מעט איטית יותר. אבל ייחוס אוטומטי של התופעות האלה ל"הזדקנות טבעית" עלול לגרום לפספוס של גורם אחר לגמרי: דום נשימה חסימתי בשינה.
ההפרעה הנפוצה גורמת להפסקות נשימה קצרות וחוזרות במהלך הלילה. במקרים חמורים הן עשויות להתרחש 30 פעמים בשעה ואף יותר. עבור רבים, הסימן הראשון הוא עייפות חריגה במהלך היום, אבל אצל מבוגרים התמונה יכולה להיות שונה.
סקירה שפורסמה ב־2026 בכתב העת Sleep Medicine Reviews מצאה כי בני 65 ומעלה עם דום נשימה בשינה עשויים לחוות מעט מאוד ישנוניות ביום. במקום זאת, ההפרעה יכולה להתבטא בבעיות זיכרון, ריכוז ותפקודים ניהוליים – תסמינים שקל לייחס לגיל ולהתעלם מהם.
הכי מעניין
אם ההתעוררויות גורמות לעייפות ביום מומלץ לבדוק מה עומד מאחוריהן. | צילום: שאטרסטוק
לא עייפים, אבל מרגישים "מעורפלים"
הקשר בין דום נשימה לתפקוד המוח נובע מכמה מנגנונים. הפסקות הנשימה עלולות להוריד את רמות החמצן, להעלות את לחץ הדם ולגרום ליקיצות זעירות לאורך הלילה.
גם אם האדם אינו זוכר שהתעורר, השינה שלו נקטעת שוב ושוב.
התוצאה יכולה להיות תחושת "ערפל מוחי", האטה במהירות עיבוד המידע, קושי לשמור על קשב, שכחה לטווח קצר וקושי בפתרון בעיות. בחלק מהמקרים עשויים להופיע גם עצבנות ושינויים בהתנהגות.
הבעיה בולטת במיוחד בגיל מבוגר, שבו גם ללא דום נשימה איכות השינה נוטה להשתנות: השינה מתקצרת, יש יותר יקיצות, פחות שינה עמוקה ופחות שנת REM. כאשר לכך מצטרפות הפסקות נשימה חוזרות, ההשפעה על התפקוד ביום עלולה להיות משמעותית יותר.
למה כל כך הרבה מקרים מתפספסים?
מחקר קודם בקרב בני 65 ומעלה מצא כי 56% מהמשתתפים היו בסיכון גבוה לדום נשימה על סמך התסמינים שדיווחו עליהם – אך רק 8% עברו בדיקה לאבחון ההפרעה.
אחת הסיבות האפשריות היא שהתסמינים אינם תמיד "קלאסיים". אדם שאינו נרדם במהלך היום לא בהכרח יחשוד שמשהו לא תקין בשינה שלו.
גם מגורים לבד עלולים להקשות על האבחון. בן או בת זוג יכולים לשמוע נחירות חזקות, להבחין בהפסקות נשימה בלילה או לשים לב לשינויים בזיכרון ובהתנהגות. מי שישן לבדו עלול שלא לדעת כלל מה קורה במהלך הלילה.
האם יש קשר גם לדמנציה?
החשש אינו מסתכם בערפול זמני. חוקרים בודקים בשנים האחרונות האם דום נשימה כרוני עשוי לתרום לאורך זמן לירידה קוגניטיבית ואף למחלת אלצהיימר.
אחת ההשערות היא שהירידות החוזרות ברמות החמצן במשך שנים עלולות להצטבר ולפגוע במוח. בנוסף, שינה מקוטעת עלולה לפגוע בתהליכים שבאמצעותם המוח מפנה חלבונים מסוימים המצטברים בו.
מחקר מבוקר שפורסם ב־2026 חיזק את האפשרות הזאת: אצל משתתפים שישנו לילה רגיל נצפה פינוי טוב יותר של סמנים ביולוגיים הקשורים למחלת אלצהיימר לעומת משתתפים שנמנעה מהם שינה.
יש גם סימנים לכך שטיפול בדום נשימה עשוי להשפיע על הקצב שבו התפקוד הקוגניטיבי משתנה. במחקר נוסף נמצא כי אנשים עם דום נשימה שהשתמשו במכשיר CPAP, השומר על דרכי האוויר פתוחות בזמן השינה, חוו ירידה קוגניטיבית איטית יותר בהשוואה לאנשים עם ההפרעה שלא השתמשו במכשיר.
עם זאת, החוקרים עדיין אינם יכולים לקבוע בוודאות שטיפול בדום נשימה מונע דמנציה.
עוד כתבות בנושא
שגרת שינה | צילום: שאטרסטוק
אילו סימנים צריכים להדליק נורה?
הסימן המזוהה ביותר עם דום נשימה הוא נחירות חזקות המלוות בהפסקות נשימה, בעיקר כאשר בן או בת זוג מבחינים בהן.
סימנים נוספים יכולים לכלול נדודי שינה, עייפות, כאבי ראש בבוקר, ערפול מחשבתי, שכחה, האטה בזמן התגובה וקושי בקבלת החלטות.
גם לחץ דם שהופך קשה יותר לאיזון או החמרה במצב הלב וכלי הדם עשויים להעלות חשד לכך שדום נשימה משחק תפקיד.
הבעיה היא שכל התסמינים האלה אינם ייחודיים להפרעת שינה. הדרך היחידה לדעת בוודאות היא באמצעות בדיקת שינה, שבה נמדדים בין היתר הנשימה, רמות החמצן ופעילות הלב במהלך הלילה.
ואיך מטפלים?
הטיפול תלוי בחומרת ההפרעה ובמצבו של המטופל. אחת האפשרויות המרכזיות היא מכשיר CPAP, המזרים אוויר בלחץ ושומר על דרכי הנשימה פתוחות בזמן השינה.
אפשרויות נוספות כוללות התקנים לפה שממקמים מחדש את הלסת או הלשון. עבור חלק מהמבוגרים עם השמנה ודום נשימה בינוני עד חמור, גם התרופה זפבאונד מאושרת כטיפול אפשרי.
המסר המרכזי של החוקרים הוא לא שכל שכחה מעידה על בעיית שינה – אלא שלא כדאי למהר להסביר כל שינוי בזיכרון ובריכוז כ"גיל".
לפעמים, הבעיה שנראית כמו ירידה בתפקוד המוח מתחילה דווקא במקום אחר לגמרי: בלילה.
עוד כתבות בנושא
