רובנו לא מקדישים יותר מדי מחשבה לכפות הרגליים כל עוד הן עושות את העבודה. הן נושאות אותנו אלפי צעדים ביום, מתמודדות שוב ושוב עם עומסים ומאפשרות לנו ללכת, לרוץ ולעמוד – עד שיום אחד משהו מתחיל לכאוב.
כמו חלקים אחרים בגוף, גם כפות הרגליים משתנות עם השנים. טווח התנועה והכוח עלולים לפחות, התחושה עשויה להשתנות ומבנה כף הרגל עצמו יכול להשתנות. כתוצאה מכך הופכים נפוצים יותר כאבים בעקב, בליטה בבסיס הבוהן הגדולה, אצבעות פטיש ועור קשה באזורים שסופגים לחץ.
לדברי ד"ר פול לנגר, מומחה לרפואת כף הרגל ולרפואת ספורט, לא כל כאב מחייב מיד טיפול מורכב. לעיתים דווקא שינויים קטנים בהרגלים ובבחירת הנעליים יכולים להקל משמעותית.
הכי מעניין
עקבים בחלון ראווה | צילום: שאטרסטוק
כאב בעקב
אחת הסיבות השכיחות לכאב בתחתית העקב היא דלקת או שחיקה ברצועה הפלנטרית – רקמת חיבור שעוברת לאורך תחתית כף הרגל ותומכת בקשת.
הכאב מופיע בדרך כלל בתחתית העקב ולעיתים מקרין גם לכיוון הקשת. הוא יכול להיות בולט במיוחד בצעדים הראשונים אחרי שינה או ישיבה ממושכת.
טווח תנועה מופחת בקרסול ובבוהן הגדולה, ירידה בכוח של כף הרגל ועלייה במשקל עשויים לתרום להופעת הבעיה.
התגובה האינסטינקטיבית של רבים היא לחפש ריפוד רך מתחת לעקב, אבל לנגר מציע להתחיל דווקא מתמיכה טובה בקשת כף הרגל. מדרס מדף נוח ומתאים יכול לסייע לחלק מהאנשים, ואין בהכרח צורך להתחיל ממדרס בהתאמה אישית.
גם מתיחות עדינות של גיד אכילס ושל הרצועה הפלנטרית כמה פעמים ביום עשויות להפחית כאב. בטווח הקצר הוא ממליץ גם לצמצם הליכה יחפה ולהעדיף נעליים תומכות, אפילו בתוך הבית, עד שהכאב משתפר.
אפשר להמשיך בפעילות גופנית כל עוד היא נסבלת ואינה גורמת להחמרה משמעותית בכאב.
עוד כתבות בנושא
כשהבוהן והאצבעות מתחילות לשנות צורה
עם השנים עשויים להופיע שינויים במבנה האצבעות. אחד הנפוצים שבהם הוא הלוקס ולגוס – מצב שבו הבוהן הגדולה נוטה לכיוון שאר האצבעות ונוצרת בליטה בבסיס המפרק שלה.
שינוי נפוץ נוסף הוא "אצבע פטיש", שבה אחת האצבעות הקטנות מתחילה להתכופף כלפי מטה.
שני המצבים יכולים להתחיל בחוסר איזון במפרקים ובשרירים ולהתקדם בהדרגה. ככל שהאצבעות משנות את צורתן, הנעל עלולה להתחיל ללחוץ במקומות שלא לחצה בהם בעבר, והעומס בחלק הקדמי של כף הרגל משתנה.
לפעמים הבעיה אינה רק המבנה עצמו אלא הנעל שממשיכה לנסות לכפות על כף הרגל צורה שכבר אינה מתאימה לה.
גם כאן לא מספיק לבחור נעל שמסומנת כ"רחבה". נעל רחבה באזור כרית כף הרגל יכולה עדיין להצטמצם בקצה ולדחוס את האצבעות. לכן כדאי לבדוק במיוחד את תיבת האצבעות ולוודא שנשאר בה מספיק מקום.
בשלבים מוקדמים, התאמת הנעלה ופיזיותרפיה עשויות לעזור בהפחתת הכאב ואף להאט את ההחמרה אצל חלק מהאנשים. כשהעיוות הופך נוקשה וכואב, הטיפול השמרני מתמקד בעיקר בהפחתת לחץ ובשיפור הנוחות, ובמקרים מסוימים נשקל ניתוח.
העור הקשה שחוזר שוב ושוב
עור קשה ויבלות לחץ נוצרים בתגובה לחיכוך או ללחץ חוזר. העור מתעבה כדי להגן על הרקמות והעצמות שמתחתיו.
לכן גם אם מסירים את העור הקשה, הוא בדרך כלל יחזור כל עוד מקור הלחץ נשאר.
בין האצבעות הוא יכול להיווצר בגלל אצבע נוקשה שלוחצת על זו שלצדה או בגלל נעל שמצופפת את האצבעות. מתחת לכריות כף הרגל הוא עשוי להיות קשור בין היתר להידקקות שכבת השומן שמרפדת את האזור עם השנים ולשינויים בחלוקת העומס בזמן ההליכה.
הצעד הראשון הוא שוב להפחית את הלחץ: לבחור נעל שמתאימה לצורת כף הרגל, להשאיר מרווח לאצבעות ולהיעזר במידת הצורך בשרוולי סיליקון, רפידות או מדרסים מרופדים.
לאחר הפחתת הלחץ אפשר לטפל גם בעור עצמו. תכשירים המכילים אוריאה ושימוש עדין באבן ספוג לאחר מקלחת יכולים לסייע בהפחתת העיבוי, אך אין לנסות לחתוך לבד עור קשה או יבלות, במיוחד אצל אנשים עם סוכרת או בעיות בתחושה ובזרימת הדם.
הנעל צריכה להתאים לכף הרגל – לא להפך
המכנה המשותף לשלוש הבעיות הוא פשוט למדי: כף הרגל יכולה להשתנות עם השנים, ולכן גם הנעל שהתאימה לנו לפני עשור לא בהכרח מתאימה היום.
אין נעל אחת שנכונה לכולם. נקודת הפתיחה היא התאמה אמיתית לרוחב כף הרגל, לאורך שלה ולצורת האצבעות.
וזה גם לא אומר שצריך לוותר לחלוטין על נעליים פחות נוחות. לנגר מציע גישה פרקטית: לבלות את רוב היום בנעליים שמאפשרות לכף הרגל מקום ותמיכה, ולהשאיר את הנעליים הפחות ידידותיות לפרקי זמן קצרים יותר.
כי ככל שמתבגרים, לפעמים הדרך הטובה ביותר להמשיך ללכת בנוחות מתחילה דווקא בהחלטה פשוטה: להפסיק לנסות להתאים את הרגל לנעל.
עוד כתבות בנושא
