למה אנשים שמצליחים לרדת במשקל באמצעות דיאטה או תרופות להרזיה מתקשים כל כך לשמור על ההישג לאורך זמן? מחקר חדש מציע הסבר אפשרי: מנגנון כימי שגורם לתאי השומן להמשיך לייצר הורמון המעורר רעב, גם אחרי שהמשקל כבר ירד. במילים אחרות, ייתכן שהגוף שומר מעין "זיכרון" של ההשמנה הקודמת.
החוקרים מדגישים כי הממצאים מבוססים על ניסויים בעכברים, ואינם מוכיחים שזהו המנגנון האחראי לעלייה חוזרת במשקל אצל בני אדם. עם זאת, המחקר עשוי לספק חלק נוסף בפאזל הביולוגי המורכב של ההשמנה.
בשנים האחרונות מחקרים מערערים על התפיסה שלפיה השמנה נגרמת בעיקר מחוסר פעילות גופנית, ומצביעים על השפעתם של מנגנונים גנטיים והורמונליים. עם התרחבות השימוש בתרופות להרזיה, הבנת הסיבות לעלייה חוזרת במשקל לאחר הפסקת הטיפול הופכת לחשובה במיוחד.
הכי מעניין
"אם נבין מהיכן מגיע הזיכרון הזה, אולי נוכל בעתיד למצוא דרך לעצור אותו", אומר פרופ' סת' פילד, ממכון הרינגטון למחקר רפואי, שהיה שותף למחקר שפורסם בספטמבר בכתב העת המדעי "Cell Reports".
דיאטה, אילוסטרציה. | צילום: שאטרסטוק
תאי השומן זוכרים את המשקל הקודם?
הרעיון שלתאים יש זיכרון של השמנה אינו חדש. מדענים חוקרים כבר שנים כיצד שינויים אפיגנטיים, כלומר שינויים כימיים המשפיעים על פעילות הגנים בלי לשנות את רצף הדנ"א, עשויים להשפיע על התנהגות התאים.
מחקר שפורסם ב־2024 מצא כי תאי שומן של בני אדם ועכברים עשויים לשמר שינויים אפיגנטיים גם לאחר ירידה במשקל. עכברים שנשאו את השינויים הללו חזרו לעלות במשקל במהירות, אך החוקרים לא ידעו להסביר במדויק מדוע.
המחקר החדש, שנערך במכון הרינגטון ובאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב, התמקד במנגנון הקשור לייצור הורמון בשם אספרוסין, המעורר תיאבון.
החוקרים גילו כי עכברים שהושמנו פיתחו רמות גבוהות של אספרוסין, והרמות נותרו גבוהות גם לאחר שירדו במשקל.
"מנגנון הרעב שלהם תקוע במצב פעיל", מסביר ד"ר אטול צ'ופרה, החוקר הבכיר במחקר.
רוב הדיאטות האלה נשענות בסופו של דבר על אותו מנגנון בסיסי: לגרום לאנשים לאכול פחות. | צילום: שאטרסטוק
הניסוי המקרי שהוביל לתגלית
כדי להבין מדוע רמות האספרוסין נותרות גבוהות, התמקדו החוקרים בחומר בשם TGF-β1, שליח כימי המעורב בתהליכים דלקתיים ורמתו עולה במצבי השמנה.
החומר הזה מעודד את ייצור האספרוסין. באופן רגיל הוא מתפרק בתוך דקות ספורות, אך החוקרים גילו שהשפעתו על תאי השומן עשויה להימשך הרבה מעבר לכך.
התגלית התרחשה בין היתר בעקבות טעות במעבדה: סטודנט השאיר תאי שומן שטופלו בחומר בתוך אינקובטור. כעבור שבועיים התברר שהתאים עדיין מייצרים רמות גבוהות של אספרוסין.
בניסוי נוסף הזריקו החוקרים את החומר לעכברים, וגם אצלם רמות האספרוסין נותרו גבוהות במשך שבועות.
בהמשך נמצא כי עכברים שניזונו מתפריט עתיר שומן, שהעלה באופן טבעי את רמות שני החומרים, המשיכו להציג רמות גבוהות של אספרוסין גם לאחר שירדו במשקל.
"לעכבר הזה יש זיכרון של ההשמנה הקודמת", מסביר צ'ופרה. "כאילו הגוף אומר: פעם הייתי שמן. עכשיו אני כבר לא, אבל הייתי רוצה לחזור למשקל ההוא".
עוד כתבות בנושא
האם אפשר למחוק את זיכרון ההשמנה?
החוקרים סבורים שהמנגנון שזיהו עשוי להפוך בעתיד ליעד לפיתוח תרופות חדשות, אך הדרך ליישום בבני אדם עדיין ארוכה.
אחת השאלות המרכזיות היא אם גם אצל אנשים שירדו משמעותית במשקל נותרות רמות גבוהות של אספרוסין בדם, כפי שנמצא בעכברים.
אם יתברר שהתופעה מתרחשת גם בבני אדם, החוקרים יבקשו לבדוק אם אפשר לשנות את הזיכרון התאי ולמנוע את המשך ייצור ההורמון ברמות גבוהות.
פרופ' קלוד בושאר, מומחה לגנטיקה של השמנה מאוניברסיטת לואיזיאנה, שיבח את המחקר אך הדגיש כי השמנה היא תופעה מורכבת. מאות מאפיינים גנטיים נקשרו לסיכון להשמנה, ונדרש מחקר נוסף כדי להבין עד כמה משמעותי המנגנון החדש בבני אדם.
לדבריו, ברוב המקרים השילוב בין גורמים גנטיים שונים הוא שקובע את רמת הסיכון.
בינתיים, הממצאים אינם מציעים טיפול חדש או דרך מוכחת למנוע עלייה חוזרת במשקל. אבל הם מחזקים את ההבנה שלפיה השמנה אינה רק עניין של הרגלי אכילה, פעילות גופנית או כוח רצון.
כפי שמדגיש צ'ופרה, המסר המרכזי למטופלים ולרופאים הוא שההתמודדות עם השמנה דורשת הבנה של המנגנונים הביולוגיים הפועלים בגוף, ולא רק שינוי בהתנהגות האישית.
עוד כתבות בנושא
