בשנים האחרונות המדפים בסופר מתמלאים במוצרי חלבון מהצומח, אבל חלק מהמזונות המעניינים ביותר דווקא קיימים כבר מאות שנים. לצד טופו וקטניות, אחד מהם הוא טמפה – מאכל אינדונזי מסורתי שמתחיל לקבל תשומת לב גם במטבחים מערביים.
טמפה הוא למעשה עוגת פולי סויה מותססים. מקורו באי ג’אווה שבאינדונזיה, שם הוא משמש כבר מאות שנים מקור חלבון מרכזי. תהליך ההכנה פשוט יחסית: פולי סויה שלמים עוברים השריה ובישול, ואז מוסיפים להם תרבית פטרייה מיוחדת. במהלך כ־24 שעות של התססה נוצרת שכבה לבנה שמחברת את הפולים למעין גוש מוצק.
התוצאה היא מזון בעל מרקם יציב וטעם אגוזי מעט, עם ניחוח עדין של פטריות. לעיתים הטעם מעט חמוץ – תוצאה טבעית של תהליך ההתססה.
הכי מעניין
טמפה | צילום: הוושינגטון פוסט מאת סקוט סוצ'מן
למה טמפה נחשב בריא במיוחד
התסיסה הופכת את הטמפה לאחד ממוצרי הסויה המזינים ביותר. בניגוד לטופו, שמיוצר מחלב סויה, הטמפה עשוי מהפול השלם ולכן הוא עשיר במיוחד בסיבים תזונתיים.
במנה של כ־100 גרם טמפה יש כ־20 גרם חלבון – כמעט כמו בבשר בקר. בנוסף הוא נטול כולסטרול, עשיר בפרוביוטיקה ולעיתים אף מכיל ויטמין B12, נתון חשוב במיוחד עבור טבעונים.
סלט חסה טמפה מבושלת בגוצ'וג'אנג | צילום: טום מקורקל
איך קונים ושומרים
בישראל ניתן למצוא טמפה בעיקר בחנויות טבע או במקררי המוצרים הטבעוניים בסופר, לצד טופו ומוצרים דומים. צבעו לרוב חום־בהיר או בז', ולעיתים ניתן לראות עליו נקודות כהות – תוצר טבעי של ההתססה.
במקרר ניתן לשמור טמפה עד כשבועיים, ובמקפיא עד שלושה חודשים.
טמפה מפוררת בבישול לטאקו. | צילום: עבור הוושינגטון פוסט מאת ריי לופז
איך מבשלים טמפה
טמפה מתאים למגוון רחב של מנות – מוקפצים, מרקים, קערות אורז, כריכים ואפילו שיפודים על הגריל. ניתן לחתוך אותו לפרוסות, קוביות או רצועות, ואפילו לגרר או לפורר אותו.
אחת הדרכים הטובות ביותר לבשל טמפה היא טיגון במחבת, שמעניק לו קרום פריך וטעם עמוק יותר. בגלל המבנה הספוגי שלו הוא סופג היטב מרינדות – לפעמים אפילו 15 דקות של השריה מספיקות.
טמפה משתלב מצוין עם תבלינים חזקים כמו ג’ינג’ר, צ’ילי, שום או רוטב סויה. במטבח האינדונזי נהוג לצפות אותו ברוטב סויה מתוק ולצלות בתנור עד שהוא מקבל זיגוג מבריק וקריספי.
מי שמנסה טמפה בפעם הראשונה מגלה מהר שהוא לא רק תחליף לבשר – אלא חומר גלם עם טעם ואופי משלו. במטבחים רבים בעולם הוא כבר הפך לחלבון קבוע על הצלחת, וסביר להניח שגם אצלנו נראה אותו יותר ויותר בשנים הקרובות.
עוד כתבות בנושא
