יש שתי דרכים להכניס אור לחדר אפל. הראשונה היא לעמוד בחושך, להצביע לעבר מתג החשמל ולומר למישהו להדליק את האור. השנייה היא להדליק אותו בעצמך. כך הדבר גם בחיים הדמוקרטיים – והלשון העברית באה כאן לעזרנו.
עוד כתבות בנושא
המילה "אזרח" באה מהשורש זר"ח, כמו זריחה. ואילו המילה "מצביע", המציינת את מעשהו של הבוחר הבא לקלפי, פירושה היסודי הוא כזכור מי שמפנה אצבע למשהו.
תהיה הסיבה האטימולוגית לכך אשר תהיה, הדימוי מאיר באור יקרות. אזרח – זורח; מצביע – ובכן, מצביע. מילים אלו מגלמות שתי דרכי חשיבה שונות מאוד על יחסינו עם מדינת ישראל.
הכי מעניין
האחת אומרת: איזה אור אני יכול להביא לארצי? מה אני יכול לתרום לקהילתי? היכן אני יכול להתנדב, לתת, לבנות, ללמד, לשרת ולעזור? השנייה אומרת: אני אצביע על מי שאני בוחר, ואצפה ממנו לתקן דברים למעני.
דמוקרטיה צריכה כידוע מצביעים, והבחירות חשובות ביותר. אנחנו צריכים פוליטיקאים מיומנים, ממשלה אחראית ורשויות מתפקדות. אבל אחת הסכנות הגדולות בדמוקרטיה היא שנחשוב שהאחריות הדמוקרטית שלנו נגמרת כשאנו מטילים פתק לקלפי – מצביעים, ואז מחכים.
אסון 7 באוקטובר לימד אותנו, בדרך הכואבת ביותר שאפשר להעלות על הדעת, מה עלול לקרות כשהמוסדות שאנו תלויים בהם מכזיבים. אבל 8 באוקטובר לימד אותנו דבר נוסף: הישראלים לא חיכו. מילואימניקים זינקו ליחידותיהם עוד לפני שנקראו, אזרחים מן השורה חשו לדרום להציל זרים, מסעדות הפכו עצמן למטבחי שדה, ומלונות נעשו לשיכוני מפונים. מתנדבים העבירו ציוד, שיכנו משפחות, קטפו יבולים ועזרו לחיילים. ישראלים בחו"ל מילאו את הטיסות לישראל, ויהודים ברחבי תבל אספו כסף, ארזו משלוחים ושאלו שאלה פשוטה: איך אפשר לעזור?
7 באוקטובר חשף את הסכנה שבהישענות מוחלטת על האנשים שאנחנו מצביעים בעדם ולעברם; 8 באוקטובר גילה את כוחם המזהיר של האזרחים שזורחים.
והרי רבים מהישגיה הגדולים של ישראל, עוד קודם לכן, הושגו כך. המדינה עצמה לא נוצרה בידי אנשים שישבו וחיכו שמישהו אחר יפתור את צרת היהודים. היא נבנתה בידי אנשים שקמו והקימו משקים, ערים, בתי ספר, בתי חולים, ארגוני חסד וחברות עסקיות. הם הקימו מוסדות עוד לפני שהייתה מדינה שיכלה להקימם.
עוד כתבות בנושא
עד היום הרוח הזאת היא ממשאבי הטבע המרכזיים של ישראל. אבל מערכת הבחירות עלולה לפתות אותנו להלך רוח הפוך. פוליטיקאים מבטיחים לנו שיעשו כך וכך, ואחנו מתווכחים בינינו איזו מפלגה תפתור את בעיותינו. אנחנו מפנים אצבע לימין, לשמאל, לממשלה, לאופוזיציה, לבתי המשפט, לצבא, למשטרה ולפקידות.
להצביע זה קל, לזרוח קשה יותר. לזרוח באזרחות פירושו לשאול לא רק "למי אני מצביע?", אלא גם "מה אני עושה?".
תארו לעצמכם שכל אזרח ישראלי יבחר בעיה אחת שמטרידה אותו, ויקדיש כמה שעות בחודש לפעילות לתיקונה: חינוך, עוני, חיילים בודדים, קשישים, בטיחות בדרכים, אחדות ישראל, עולים חדשים, משפחות שכולות, סביבה, בית הכנסת המקומי, בית הספר או השכונה.
עדיין לא נסכים בעניינים פוליטיים, ועדיין נצביע למפלגות שונות. אבל במקום להתחרות בינינו מי מצביע בצורה המשכנעת ביותר על בעיותיה של ישראל – נאיר במיליוני אורות קטנים, שכל אחד מהם יגרע מעט מהחושך.
ישראל צריכה לא רק פוליטיקאים טובים יותר – היא צריכה אזרחים פעילים יותר. ביום הבחירות לכו להצביע. בחרו באנשים שאתם מאמינים שצריכים להנהיג אותנו. אבל למחרת בבוקר זכרו שמעבר להיותכם מצביעים, אתם דבר חשוב מכך: אתם אזרחים, אורות זורחים. הבחירות אינן סוף התהליך הדמוקרטי, הן רק תחילתו.
עוד כתבות בנושא
הבה נהיה אזרחים, ולא רק מצביעים. הבה נקדיש פחות זמן להצבעה על אחרים שישנו את עולמנו לטובה, ויותר זמן לזריחה באור שלנו ולהארת העולם.