הרשתות סערו בשבוע שעבר בעקבות ריאיון שבו נשאל השר בצלאל סמוטריץ' מה חמור יותר: הקמת ממשלה עם מנסור עבאס, כפי שעשתה הממשלה הקודמת, או טבח 7 באוקטובר, שאירע בתקופת הממשלה הנוכחית. התשובה של השר הייתה: ודאי שהקמת הממשלה עם עבאס, "מזיד הרבה יותר נורא משוגג". הוויכוח ברשתות אחר כך עסק בשאלה אם הוא באמת אמר את זה או לא, ובתגובה המוגזמת שקרא אריה גולן בתוכנית הרדיו שלו, ומעט מאוד קשב נותר לשאלה הפילוסופית והמוסרית: מה באמת חמור יותר?

בהמשך השבוע הסעיר את הרשתות קטע ריאיון שבו הסבירה רבקי בלאו, אם חרדית, שהיא מעדיפה בן מת על פני בן שיוצא בשאלה. הוויכוח באולפן של אברי ושרקי עסק בשאלה אם מותר בכלל לתת לה לדבר. ושוב הוחמצה ההזדמנות לבחון לעומק את ההיגיון שבדברים. ויש בהם היגיון לא מבוטל, בעיני מי שנותן לבחירה האנושית את מרב המשקל. גם מורי ורבי הרב ליכטנשטיין זצ"ל ציטט, במידה של אמפתיה, את דברי הקרדינל ניומן: "עדיף שהשמש והירח ייפלו מן השמיים, שכדור הארץ ישותק, ושכל המיליונים הרבים הדרים עליו יגוועו מרעב בייסורי תופת, מאשר שנשמה אחת – לא אגיד תרד לאבדון, אלא אפילו תעבור עבירה פושרת אחת, תגיד שקר זדוני אחד, אף כי לא יפגע באיש, או תגנוב אגורה מסכנה אחת, ללא הצדקה".

ההיגיון נעוץ בכך שמוות הוא משהו שקורה לנו. על כורחך אתה מת. ממילא אמור להיות לו משקל מוגבל מבחינתנו, כמו רוב שאר ההיבטים הכפויים של החיים. "הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". מי שכתב את המשפט הזה ביקש לייצר מידה של שוויון נפש באשר לתכונות אחרות של האדם. החוכמה, העושר והכוח אינם לגמרי באחריותנו, רק בבחירותיו הדתיות והמוסריות יתהלל המתהלל. סיכם היטב גם אלבוס דמבלדור: "הבחירות שלנו, הארי, הן שמגלות מי אנחנו באמת, הרבה יותר מאשר היכולות שלנו".

לכן ברור גם שהקמת ממשלה עם מפלגות ערביות (לשיטתו של מי שרואה בה פשע) חמורה אלף אלפי מונים מכשל טקטי בשמירה על הגבולות. כשל שמעיד לכל היותר על פגם מסוים ביכולות, אך לא על נפש האדם שבאה לידי ביטוי רק בבחירות מכוונות.

זו טענה מוכרת בעולם האתיקה. moral luck, נהוג לקרוא לה: "מזל מוסרי". אפשר להמחיש אותה באמצעות נהג שהתעסק בטלפון בדיוק כשקפץ מולו לכביש ילד בן שלוש. בתרחיש אחד, עובר אורח שראה מה מתרחש קפץ ולקח משם את הילד בשנייה האחרונה. בתרחיש אחר, לא היה שם עובר אורח שכזה. ההבדל בין תוצאות האירועים נובע, מנקודת המבט של הנהג, ממזל טהור בלבד. לא הייתה לו שום דרך לדעת, כשגלל את הפיד תוך כדי נהיגה, אם כשיקפוץ לו ילד מול הרכב יהיה מי שיציל אותו מן הדריסה. האם אמורה להיות לכך משמעות מן הבחינה המוסרית? מדוע ראוי להעניש נהג שפגע בילד בפועל יותר ממי שהתנהגותו יכולה הייתה להוביל לכך באותה מידה בדיוק? ובהתאם לכך: האם בחירה בעייתית מודעת (פוליטית או דתית) לא חמורה מכל תוצאה מעשית של פעולה שנעשתה בתום לב?

פסקה יסודית של הרב קוק בעין אי"ה מתייחסת לכך שהמציאות בכללה "רחבה וגדולה הרבה מאותו החלק המיוחד ממנה שהוקצע לבחירה החפשית האנושית". הבחירות שלנו הן חלק חשוב ממי שאנחנו, אבל הן רק חלק. האדם גדול מסך בחירותיו החופשיות. האדם הוא גם היכולות והתכונות המולדות שלו, והוא גם המעשים שלו וההשלכות של מעשיו. לכן ערכם של חיי אדם בהכרח גדול יותר מחטאיו, ובשום מצב לא נעדיף בן מת על פני החי. ובד בבד האחריות המוטלת על כתפינו, כבני אדם וכגופים פוליטיים, מתייחסת לא רק לכוונות אלא גם לתוצאות. שגיאה קלה שחוללה הרס רב היא כבר לא שגיאה קלה. אסון שהתרחש במשמרתנו הוא האסון שלנו, אף שלא היה בכוונה. לא מתוך התנערות והדחקה, אלא רק מתוך ההבנה שההשלכות של מעשינו הן חלק מאיתנו, אפשר יהיה גם לצמוח ולשפר ולתקן.העיקר והכוונה