ב-2012 עמד נפתלי בנט בפני צומת דרכים. הוא ידע שהוא עומד להיכנס לפוליטיקה, אבל התלבט: האם לעשות את זה דרך השתלטות מבפנים על מפלגת "הבית היהודי", או שמא לרוץ לבד עם תנועת "הישראלים" שהקים עם איילת שקד והרב אביחי רונצקי זצ"ל.
כולנו זוכרים איזו החלטה הוא קיבל, ואת ההצלחה המסחררת שהיא הביאה בשלב הראשון. כולנו גם זוכרים את הקשיים שהתגלו בהמשך, ולבסוף - את ההחלטה של בנט לעשות אקזיט לטובת הקמת "הימין החדש": מפלגת הימין הכאילו-לא-מגזרית, שלבסוף התרסקה אל מתחת לאחוז החסימה.
עופר וינטר ואנשיו, שמכירים היטב את ההיסטוריה הזו, החליטו כנראה בטקס ההשקה הערב לדלג על השלב הראשון. הם בחרו ללכת מראש על המודל שבנט לא בחר בהתחלה, אך הגיע אליו לבסוף.
הכי מעניין
הליהוק הנוכחי לא משאיר מקום לספק: וינטר בתפקיד בנט, נטעלי שם-טוב בתפקיד איילת שקד. טקס השקה מושקע, תאורה נכונה, ושלל שמות טריים ונוצצים - כאלו שמתאימים בול למפלגת הימין האמיתית, הנקייה, הליברלית והנכונה.
אז, ב-2019, הייתה התרגשות משמות כמו אלונה ברקת, קרולין גליק, עמיחי שיקלי, שירלי פינטו ורוני ססובר, כשלצידם "כוכבים מגזריים" כמו מתן כהנא ושולי מועלם. היום, על המשבצות המקבילות בדיוק, יושבים סיגל קראוניק, ערן בן ארי, פלר חסן ויוסף חדאד, ושוב - לצד כוכבים מגזריים כמו דוידי בן ציון וללי דרעי.
עוד כתבות בנושא
זו שוב אותה מפלגה שכאילו אינה מגזרית, שמתיימרת להביא קולות אחרים ואנשים "מחוץ למחנה", אבל איכשהו בסוף רוב מוחלט של התומכים בה מגיע מאותו בייס בדיוק: מחנה הימין, בדגש חזק על האגף הליברלי במגזר הסרוג. כמו שהיה אי אז בימי הימין החדש, במבט מהיר ברשתות אפשר לראות לא מעט שמות בולטים שתמכו אז בבנט, מתכנסים עכשיו סביב "עמך ישראל" של וינטר ומסמנים אותה כדבר הנקי והנכון.
האם גם הסוף יהיה דומה? על הנייר, לטובת וינטר עומדת העובדה שיש כיום הרבה יותר מצביעי ימין מאוכזבי קואליציה שמחפשים בית פוליטי חדש. לרעתו ניצבת טראומת העבר: לא בטוח שחלק מאותם 138 אלף מצביעי "הימין החדש" יסכימו להמר שוב, רק כדי לגלות שהפתק שלהם בקלפי נזרק בפעם השנייה לפח האשפה של ההיסטוריה הפוליטית.