1. קריאת "התכנית לשיקום מערכת החינוך" שפרסמה אתמול ח"כ נעמה לזימי מ"הדמוקרטים" משמחת מאוד. דומה שאם רק נפרק את האוטונומיה החרדית בחינוך ונשפוך כסף על כל יתר חלקיה של מערכת החינוך הישראלית, כל בעיותיה תיפתרנה כבמטה קסם. דא עקא, כל מי שחי במדינה הזו יודע היטב שזה ממש לא המצב.
עוד כתבות בנושא
וממש משום כך תכניתה של לזימי, שהיא היום, כך נראה, כוכב עולה בשמי השמאל הפוליטי בישראל, מדכדכת כל כך. מערכת החינוך הישראלית חולה. יש שיטענו שאחרי כ-20 שנות הזנחה, יש שיצמצמו ל-11 שנים של הזנחה, כך או כך – המצב גרוע מאוד, בכל חלקיה של המערכת. עומק המשבר איננו זהה בכל המגזרים ובכל שכבות הגיל, ואף על פי כן אין בכל המערכת מגזר שנמלט מהמשבר. לזימי יודעת זאת היטב ועל אף זאת בוחרת להציג תוכנית עבודה שטחית ופופוליסטית במהותה, שלא כוללת התמודדות אמתית, יצירתית, עם אף אחד מחוליי החינוך בישראל, מלבד האוטונומיה החרדית בחינוך וסוגיית למודי הליבה במגזר.
2. נתחיל מהפשוט ביותר. רק בשבוע שעבר צף בתקשורת העימות בין שר החינוך קיש ובין בכירי ראמ"ה, היחידה במשרדו האמונה על מדידת והערכת הישגי התלמידים בישראל, סביב הציונים במדעים. העימות חשף לעין כל את המציאות העגומה שכל מי שמצוי במצב מערכת החינוך מכיר: הישגיהם הלימודיים של תלמידי ישראל הולכים ומתדרדרים, בכל התחומים. זה לא קורה באופן זהה בכל המגזרים, בכל האזורים ובכל מקצועות הלימוד, אבל המגמה הכללית ברורה ועגומה. תכנית לזימי, שפורסמה בסך הכל כמה ימים אחרי שהתוצאות העגומות של הבחינות במדעים דלפו לתקשורת, אפילו לא מאזכרת במילה אחת את בעיית ההישגים הדלים של תלמידי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי במקצועות הליבה, אותם מקצועות שהיא דורשת (ובצדק מוחלט, כמובן) שגם תלמידי החינוך החרדי ילמדו ברצינות. איזו מן "תוכנית שיקום" זו? האזכור היחיד של הנושא עוסק בשוויון ההזדמנויות, הא ותו לא.
הכי מעניין
עוד כתבות בנושא
3. ואחרי זה, בואו נחזור להתחלה. הסעיף הראשון ב"תכנית השיקום" של לזימי נוגע בנקודת הכאב הכי גדולה ואמתית של מערכת החינוך כיום: המחסור במורים ומעמד המורה. שתי סוגיות ששלובות ללא אפשרות הפרדה האחת מהשניה. הבעיה ברורה, לא היינו זקוקים ללזימי לצורך הדיאגנוזה. הבעיה היא בפתרון שאותו מציעה לזימי: הרבה כסף בתוספת פיזור של אבקת קלישאות מעל.
בואו נפרק את ההיגד הבא שלקוח מהתכנית שלה לגורמים: "נטפל במשבר ההוראה והמחסור במורות, דרך העלאת שכר, תנאים וסביבת עבודה מיטיבה, יצירת אופק תעסוקתי מגוון, ביזור סמכויות למנהלות בתי הספר ולרשויות המקומיות ונחזק את העצמאות המקצועית והפדגוגית של המורות. מורה כמקצוע לחיים ולא כתפקיד בשחיקה גבוהה המצוי תחת מחסור תמידי".
'העלאת שכר': זה טריק שכבר נוסה בעבר. שכר המורים בישראל לא גבוה אבל בניגוד לעבר גם לא נמוך. מורים בישראל מתפרנסים בסדר גמור. הבעיה הגדולה בשכר, אם ישנה, היא בתחילת הדרך, אלא שפתרונה מחייב עימות מול ארגוני העובדים היציגים של המורים. אלא שהארגונים הללו לא מוזכרים בתכנית הזו ולו במילה, וכנראה שלא לחינם. לזימי לא רוצה לריב עם אף אחד שאיננו חרדי. הנתונים מעידים שמעמדם של המורים בישראל נשחק ללא תלות בשכרם, וממילא אין שום סיבה להניח שעוד העלאת שכר, משמעותית ככל שתהיה (ותחת ההנחה שמדובר בעובדי מגזר ציבורי ששכרם לעולם לא יתחרה בהייטק למשל) תפתור בדרך כלשהי את בעיית מעמד המורים וממילא את המחסור במורים.
עוד כתבות בנושא
'תנאים וסביבת עבודה מיטיבה': זו אכן נקודה כאובה, במיוחד נושא סביבת העבודה, הן הפיזית והן המנטלית. ועם זאת, למעשה מדובר שוב בהצעה לשפוך כסף ללא קביעת יעדים ברורים ומדידים להשקעה הכלכלית.
'ביזור סמכויות למנהלות ולרשויות והגדלת העצמאות הפדגוגית של המורים': זו כמובן הצעה נפלאה, שאגב מתקיימת כבר היום במידה רבה בחינוך העל יסודי. הרחבת הביזור מחייבת שוב, עימות עם ארגוני העובדים היציגים. איך הוא יקרה אם לזימי אפילו לא מוכנה להזכיר את קיומם? ואם כבר דיברנו על עצמאות פדגוגית, דומה שלזימי לא שמעה, או שאולי שמעה וזה לא מעניין אותה, על אחת מבעיות העומק של המערכת, חוליה בשרשרת שכיום היא שבורה לחלוטין ובלי לתקן אותה שום בעיה לא תיפטר: הכשרת המורים. זו סוגיה קשה וסבוכה, ואולי בגלל זה לזימי מעדיפה פשוט להתעלם ממנה ואפילו לא לאזכר אותה במשפט. אלא שבלי פתרון שלה כל דיבור על 'עצמאות פדגוגית' ישאר סיסמה ריקה מתוכן, עצמאות כזו דורשת בראש ובראשונה רמה מקצועית גבוהה, כלומר השקעה אמתית בהכשרה מקצועית ופתוח מקצועי. שני נושאים שבכלל לא קיימים אצל לזימי.
ולסיום: 'מורה כמקצוע לחיים ולא כתפקיד בשחיקה גבוהה המצוי תחת מחסור תמידי'. קלישאות ריקות מתוכן כבר אמרנו?
עוד כתבות בנושא
4. חוסר הרצון לריב עם אף אחד מלבד החרדים מתבטא בדבר נוסף שנעדר לחלוטין מתכנית לזימי: דיון רציני בסוגיית לוח החופשות והיחס בין חופשות ההורים וחופשות הילדים. מדובר באחת מנקודות הכאב הגדולות של מערכת החינוך, שלזימי מתעלמת ממנה לחלוטין, פשוט מכיוון שכל עיסוק בה הוא חומר נפץ, ולזימי לא מעוניינת בחומרי נפץ. ככה היא דרכם של פופוליסטים: עדיף לעסוק במה שנוח, בטח מול קהל המצביעים הביתי, ולעולם לא להסתכסך באמת עם מוקדי כח, בטח כאלו שיש להם אחיזה במפלגה ועלולים לנסות לחרב לך את הפריימריס.
5. חינוך מחדש: בדבר אחד לזימי מבקשת לריב עם כולנו, ולא רק עם החרדים, אף שהם ככל הנראה גם חלק משמעותי מהעניין. תחת כסות ה"דמוקרטיה" מבקשת לזימי לחנך את כל ילדי ישראל על ערכי השמאל או בלשונה הזהב: "נקים רשות לחינוך דמוקרטי שתדאג לפיתוח וקידום הכשירות האזרחית-דמוקרטית של תלמידי ישראל. נעלה על נס את לימודי האזרחות בכל זרמי החינוך, נתקצב ונקדם תוכניות לחינוך לדמוקרטיה והטמעת ערכים של כבוד האדם, שוויון, חירות, פלורליזם וזכויות אזרח ואדם". סביר להניח שמדובר בסך הכל בתמונת מראה להקמת הרשות לזהות יהודית, אותה יזם אבי מעוז ומנהל בפועל ניר אורבך. בהנחה הסבירה שמדובר ברעיון דומה, האמת היא שאין סיבה גדולה מדי לדאגה. זו רק הזדמנות להסרת המסיכה. הבעיה של אנשי השמאל מעולם לא הייתה התנגדות לעצם הרעיון שהמדינה תחנך את האזרחים, אלא רק השאלה מהם בעיניהם הערכים הראויים. ובכן, מסתבר שלשיטת לזימי מיסיון דמוקרטי זה לגמרי אחלה. רשמנו.
עוד כתבות בנושא
